סבא – אתה מתגעגע?

יום הזיכרון ‏2001

סבא, אתה מתגעגע לשחר, כך שואל אותי נכדי במהלך אותן שעות ארוכות כנצח של אחה"צ ביום הזיכרון.

ומשיב אני לנכד, כן ילד אני מתגעגע מאד לשחר, כל הזמן אני חי את שחר המת. נושם אותו, כואב אותו.

בזיכרוני עולה אמירתו של הצייר הגאון פול גוגן שנהג לומר "אני עוצם את עיני כדי להטיב ולהתבונן".

אני מפעיל את כל חושיי כדי לנסות ולהסביר לנכד עד כמה אני מתגעגע.

שוב שבה כתמיד אותה תמונה בה שחר הקטן ואני פוסעים לנו בשעת ערב קסומה על שפת הים

אל מול אי האלמוגים שלחופי סיני (מאוחר יותר הפך מקום זה להיות מקום אהוב ביותר על שחר כנער ומתבגר).

כף ידו הקטנה של שחר נטועה בידי והוא לבוש מכנסיים קצרים עם שלייקס בגוון ירוק בקבוק,

שערו הבלונדיני מתבדר ברוח ופיו הקטן כהרגלו לא מפסיק לשאול שאלות.

היום לאחר נופלו של שחר ידי מחפשת אינטואיטיבית את כף ידו הקטנה וחש אני כאותו קטוע גפיים

המרגיש גירוד בין אצבעות רגליו שנקטעו זה מזמן.

קול הפעמונים של הנכד מחזירני למציאות בשאלה של ממשיות.

אז ל-מה סבא אתה הכי מתגעגע?

אני מתגעגע לריח גופו

מתגעגע למעשה השטות שלו

לעיניו החייכניות ושערו הקוצני

מתגעגע לנוכחות שלו ולחיותו המתפרצת

ליש הענק שהיה ואיננו עוד

ותמיד אני חי את שחר המת

 אריה האב