קולומביה-פנמה

תקציר ספר המסע 

ראשית דבר

 

לילה לוהט ב- Santa Martha, צפון קולומביה, מרוב עייפות איני יכול להירדם, כרקע למחשבותיי זמזום טורדני של מאוורר מצחיק שאינו מצליח לפזר ולו במעט רוח שתנעים שהותי. חושב עליך בן, מה איתך? איפה אתה ? תן לי סימן! תגיד שעוד נתראה…

 

אתה יודע איבני, אבא שלך הולך ומתעייף והספק מתחיל לנקר, כמה עוד אוכל למשוך את המסע המשותף של שנינו? אבל כל עוד אוכל, ילד, אשימך על שכם אתמוך ואקח אותך איתי למרחביי העולם.

 

שחר שלי, הנה הגענו למדינה של אנשים חמים וידידותיים שהתקשורת האלקטרונית והכתובה עושה לה עוול בתארה אותה כמדינה אלימה שאנשיה כל עיסוקם אלימות, נשותיה, ילד שלי, יפיפיות המשדרות חושניות מתפרצת מפלג גופן העליון ועד לקרסוליהן הענוגים הנעולים ביופי של סנדלים ומנעלים, והמוסיקה, ילדי, חושנית קצבית מתפרצת ולוכדת אותך לתוכה וגם האדם הקפוא ביותר לא נותר אדיש אליה.

 

הפירות הטרופיים העסיסיים המפעילים ריחם וטעמם על החושים, יכול לראות עצמי זולל בכל פה פרי עסיסי הצבוע בצבעים עזים כאשר מזוויות הפה זולגים להם המיצים בעליזות. ואחרון לעת זו, כל אותה תנובת הים הקריבי\ פסיפי, המוגשת, מטוגנת או על גחלים (assado) העריבה לחיך הטועם, במיוחד אותו ,camaroni שרימפסים קטנים במיונז וברוטב עגבניות חריף  שכל היושב בחופים אינו יכול לעמוד בפניו.

 

אז בא ילד נקפוץ לחגיגה, נראה, ננשום נטעם ונחוש יחדיו!!!

 

                                                                                                   אבא

מסלול טיסה    Caracas – Bogota Tel Aviv -

 

הגעתי בשעת ערב מאוחרת לבוגוטה לאכסניה שהוזמנה מראש, נהג המונית התקשה באיתור המקום אך לבסוף מצאתי עצמי בפני פקיד הקבלה לא לפני שהדפתי מעל פני מקומי שתוי שריחו נישא למרחקים ורצה לעזור לי עם התרמיל.

לילה ללא שינה עבר עלי, בדיעבד התברר לי כי הדבר נבע עקב גובהה של בוגוטה כ- 2500 מטר מעל פני הים,ההסתגלות לגובה הייתה איטית ונזכרתי בגבהים אליהם טיפסתי בבוליביה ופרו בשנת 1997. בוקר סגרירי בבוגוטה מנצל את השעות להתארגנות ורוכש לי ב-Plaza Boliver מטענים לסוללות ולנייד, עורך ביקור ב- מוסיאון הזהב ובספריה הלאומית, שם פעמיי לטרמינל האוטובוסים הצפוני כדי לעלות ולבקר ב –Zipaquera  כנסיה ענקית שנחצבה במעבה מכרה מלח נטוש, כל מהלך הביקור לווה בגשמים חזקים שמנעו ממני להתבונן ולקלוט כפי שאני אוהב.

למחרת בבקר מתחיל כדרכי במסע מזורז להכרת קולומביה, נוסע לטרמינל האוטובוסים הדרומי כדי לעלות על אוטובוס הנוסע דרומה ל-Pitalito , שמונה שעות נסיעה ארוכות בהן ניסיתי לשווא למצוא בני שיחה. שעת ערב, מגיעים  ומחפש רכב שייקח אותי הלאה ל- San Augustin , צד לי טנדר ולאחר מיקוח מניח על גגו את התרמיל ומתפלל שלא יעוף לי בדרך. חשכה משתררת ואנו נכנסים ל- Augustin San, ממש בכניסה נצמד אלינו קטנוע שמאוחר יותר התברר לי כי זה משרד הנסיעות הממונע של המקום,בעל המשרד חואן שמו עורך איתי מו"מ מתחת לפנס רחוב המפיץ אור צהבהב ומסכמים על מקום לינה וכן המשך הביקור למחרת בפארק הפסלים ה-ארכיאולוגי. מגיע לאכסניה שאינה ראויה לתואר הזה אך מאוחר ואני עייף, לכן לוקח את המקום נופל על המטה בבגדי וכל הלילה מתגרד כמו משוגע, התברר כי המקום שורץ פשפשים.שותה טינטו של בקר עם בעלת האכסניה המבוגרת,שדוחפת לי גם כמה סוגים של פרות אקזוטיים,מבחוץ נשמעת צפירה,יותר נכון זו הייתה  מעין תרועת השכמה שהגיעה מהג'יפ,בריצה מהירה חולף על פני זקן ומוצא עצמי עולה לג'יפ של חואן בדרכנו אל הפסלים, נסיעה קצרה והיופי שמתגלה לעיני מדהים, עשרות  אם לא מאות דמויות שפוסלו ונחצבו מסלעים ענקיים, כל הפסלים ללא יוצא מהכלל היו נטולי איברי ראיה והזכירו את אותה דמות קולנועית E.T. על פי המקומיים הרי שבתקופות קדומות שכנה במקום ציביליזציה שנעלמה ולא ברור למה, עוד טרם הגעת הכובש הספרדי.

 ויהי לילה ויהי בקר ואני על אוטובוס בדרכי ל - Popayan, עיר שכולה קולוניאליות, רחובות ישרים בתים נמוכים מסוידים לבן, כמעט ואין רעש והמולה, לכולם יש זמן, עיר שלא ניתן למצוא בה סניף בנק שיחליף $ ל-פסו קולומביאני! לאחר מאמצים מצאתי סוכנות נסיעות שם הזמנתי כרטיס טיסה מ- Cartagena  ל-Panama  .ממשיך בסיור בעיר שמדברים בה ספרדית בלבד!

 ושוב חולף לו לילה ומגיע בקר ואני על האוטובוס בדרכי ל-Cali , הנוף הנשקף מבעד לחלון עוצר נשימה, עצים רחבי נוף המצילים על שטחים גדולים מאד, ממתין כשעה ב -Cali ומחליף אוטובוס והנה אני בדרכי ל-Zoon Coffee אזור הקפה לעיר Manizalles  שהינה עיר הררית כל רחובותיה עולים או יורדים למעט רחוב אחד ישר הנמצא במרכזה,Manizalles  עיר יפה מלאה בשכיות תרבות,פסלים מדהימים ובנינים מרשימים,ובעיקר האנשים מאירי הפנים והחביבים.

 מעביר כיומיים בעיר מקסימה זו וממשיך בדרכי לעיר Chinchina עיר זו התגלתה כהפתעת המסע, בה זכיתי להיות אורח כבוד של ראש העיר שהצמידה לי את ראש לשכתה ומתורגמנית וכן נהג ורכב לסיור באחוזות finca  המגדלות קפה וכן למפעלי ייצור הקפה.

 ממשיך במסע ל-Medillen עירו של פאבלו אסקובר ברון הסמים שחוסל לפני שנים, אך חשוב מזה מקום התצוגה של הפסלים המלאים שלא לומר שמנים של האמן Fernando Botero שבלא מאמץ הצליח להביא עין צוחקת ומבט אירוני על תופעת ההשמנה בעולם המודרני.מנסה לצאת ולראות מופע מוסיקלי בעיר אך מריבה בחזית האכסניה בין שתי קבוצות של זונות רחוב, מרתיעה ועוצרת בעדי, מקבל הצעתו של פקיד הקבלה ונוסע לבקר ב –Santa Fe   שהייתה בעבר בירתה של קולומביה  עיר שהינה פנינה ארכיטקטונית צבעונית שהעין לא שבעה מראות, הצבעים המתחלפים מול עיניך כבסרט נע ,עיר שכל המתבונן בה אינו יכול שלא להיזכר בקליידסקופ כל תזוזת עין גורמת לחוש הראיה להתפעל!

Santa Marta, מסע בן 17 שעות לעיר השוכנת בצפונה של קולומביה לשפת הים הקריבי המדהים. נסיעות אלה באוטובוס ככל שהן מתארכות נותנות לי זמן להיות איתך ילד, לשתף אותך במחשבות או בשפתי אני, זה הזמן בו נפשותינו מתאחדות!

 השעה חצות וחצי Santa Marta שקועה  בשינה, תנועה דלילה של אנשים, תופס מונית ומנחה הנהג למצוא עבורי אכסניה במחיר שלא יעלה על 5$, לאחר נסיעה סחור, סחור יורד באכסניה שאינה ראויה להיקרא בשם זה, ג'וקים שבשפת המקום נקראים קוקוראצ'ה וכל מיני רמשים שלא הצלחתי לזהות. מקבל חדר חם לוהט עם מאוורר רועש שזורק אוויר חם על גופי הדווי, לא לשכוח אני בן 62 והחם לא עושה עמי חסד. מצליח למצוא אינטרנט ולשלוח הודעה הביתה.

בוקר, Santa Marta, מחליט שאכסניה זו אינה בשבילי, שם את התרמיל על הגב ומחפש אכסניה הגונה יותר, להפתעתי מצליח למצוא קרוב ל- Playa (רצועת החוף) קומה רביעית שמהווה גם מרפסת ן-מבט על כל המפרץ המדהים, חשוב יותר "aira”, מזגן אויר, שעושה טוב לחיים באזור קו המשווה! עייף וכואב מחליט להצטרף לשני גרמנים שנוסעים ל- Park Tyrona על פי המידע יש ללכת רק כ-שעתיים בתוך ג'ונגל משווני ואני מחכה כבר שיסתיימו להן השעתיים והנה חולפת לה עוד שעה ועוד אחת ועוד אחת. כך מגיעים להליכה רצופה בג'ונגל משווני חם ומהביל, עליות וירידות, עצירה  להתנשמות (הגיל, הגיל!!) ומגיעים סוף כל סוף לקו המים. חושב לעצמי, עשיתי כל הדרך הקשה הזו למצוא רצועת חוף שפחות יפה מפלמחים? נכנס לתוך הג'ונגל לעטות על גופי השרירי הלבן / שזוף בגד ים ופותח בדהרה אל תוך הים הקריבי החמים, גלים קטנים עוטפים אותי ומרגיש כאילו והטבע עושה לי עיסוי. הגרמנים מחליטים לחזור ברגל כדי לחסוך עלויות ואני, שלא כהרגלי, עולה על סוס אציל, לציין שבעבר הבטחתי לעצמי לא לעלות יותר על סוסים זאת אחרי דהירה פרועה ב-Pantanel, Brazil שהותירה חותמה על עכוזי הענוג בדמות שלפוחיות מים. גם הפעם הרכיבה לא עברה בשלום עד היום הנני מרגיש בחלק הדרומי של גופי שנקרא בעברית "תחת" כאבים לא מבוטלים.חוזר באוטובוס צבעוני להתקרר מעט במזוג האוויר

באכסניה שלי בדירת הגג, נח קמעה ואז עם ערב יורד לאכול את ה- camaroni, מעדן מקומי עשוי משרימפסים עם שום והרבה לימון, מעט קטשופ והרי לך באמת מעדן שהיכן שלא הייתי ביקשתי שיכינו עבורי.

Taganaka, כפר דייגים צפונית ל- Santa Martha, מפרץ שנראה מדהים מחלון האוטובוס המקומי שמביא אותי עד למפרץ, רעש אימים של עבודות פיתוח גורם לי לפתח יחס  דחייה אל המקום, פוגש ירושלמית בשם שלומית שנראתה שמחה לדבר עברית ולומר לי כי המקום הוא גן עדן ל – משתמשים, שו משתמשים? אני אפילו סיגריות איני מעשן שלא לדבר על סמים רכים או קשים, בהמשך ראיתי אותם את פאר הנוער שלנו זרוקים ובוהים על החוף! עד להיכן יגיע הנוער שלנו?

אחרי שהיה של כשעה בכפר החלטתי כי די לי מהמקום וחזרתי באוטובוס הצבעוני עד לשוק של Santa Martha, קונה משחה כנגד עקיצות יתושים שכל עקיצה שלהם הזכירה לי "טריפה" של צ'יטה בסוונה האפריקאית. חוזר לשבת על שפת הים ליד האכסניה ומתווכח עם שמן במכנסיים קצרים עד מאד על מחיר שמשיה(רק שלא יתברר לי כי הוא שייך למאפיה המקומית) שגם היא לא עזרה נגד השמש! הורדתי המחיר ל -3,000 פזו מ- 10,000, הישג אדיר.

ערב, יוצא לשכונת יוקרה בשם Rodedero, עובר על כל מיני שמאטס שלא צדו את עיני ולפתע מבחין בפלקט תיירותי המציע טיול ליומיים לכיוון צפון קולומביה בגבול Venezuela. למקום בשם Cabo de la Vela, כל  החבל נקרא La Guajira. מצטרף לאוטובוס שאוסף אותי בסמטה חשוכה

באוטובוס הרבה קולומביאנים נחמדים וגם לא! כולם מדברים ספרדית מתחבר לשתי פרופסוריות מברזיל ומקולומביה , לעוזר סנטור שחור ואשתו המדהימה ומעביר יומיים באזור שכוח אל בתולי לחלוטין, מדבר או יותר נכון לומר, ערבה, שיממון, צחיחות, פה ושם נטועים להם כפרים אינדיאנים פשוטים ועניים אשר כפרי הבדואים שלנו נחשבים לעשירים לעומתם, אבל הנוף מדהים, מפרצים שחודרים פנימה לתך היבשה, מצוקים בגובה עשרות מטרים, הר דמוי פירמידה אשר הטיפוס עליו גרם לי לרצות לשכוח לרדת חזרה ושמים תכולים כחולים ללא שמץ או צל  צילו של ענן לפתע רוח עזה מתרגשת ובאה ונועצת באפי אלפי סיכות של גרגרי חול, מרגיש כאילו ואני איזה חלק מתכתי שאמור לעבור ניקוי חול לפני שעובר ציפוי או צבע!

ערב, ישן (איזו שינה!) בערסל, לידי שתי הפרופסוריות ולא תאמינו, הצלחתי לשמוע אותן נוחרות.

בוקר המחרת הולך לי לבד לאורך שפת המים בדרכי רואה לא מעט נשים אינדיאניות שמסרבות להצטלם ועוזר לשני ילדים בני 10 לצוד סרטנים תוך כדי שפיכת מים למחילותיהן (את הסרטנים אני מניח שאכלתי מאוחר יותר ).

ממשיכים בדרכנו למפעל מלח דוגמת המפעל בעתלית, שמח להתבשר בשיחת טלפון עם בני שנכדתי קיבלה רשמית את השם מילה רוזנברג, חוגג את האירוע תוך כדי אכילת חופן גרגרי מלח גס אותם נטלתי מערימה ענקית. עוצר ליד בריכות מים אדומים שהזכירו לי בצבעם את בריכות המלח האדומות שראיתי ב- Namibia.

בחזרה ב- Santa Marta, מתחבר שוב לשני הגרמנים ששמחו ששבתי מהצפון ויוצאים לשתות מעט אלכוהול מקומי  ולאכול כרגיל camaroni.

יציאה עם בוקר מוקדם מהטרמינל לכיוון Carthagena, עיר מתקדמת מעט יותר, מוצא מונית דוגמת טנדר ומבקש כרגיל למצוא אכסניה במחיר של עד 10$. מביא אותי לרובע שנקרא  Bocagrande, מחוץ לחומות העיר העתיקה, רובע מדהים עם בתים רבי קומות ולמעשה היינו לשון יבשה מוקפת ים ,מהמם. יופי של אזור אך החדר שלי קצת פחות, אין מזגן "aira" והמאוורר לא מצליח להפיק ולו משב רוח אחד מרענן. בערב יוצא עם שני שחורים אמריקאים לבלות בעיר העתיקה ומשתתף במיני-קרנבל, רוקד עם בחורות יפות עד כלות, כל הקרנבל תועד במצלמתו של יואב בן הישוב שורש שפגשתי בין החוגגים. חוזרים לאכסניה נופלים הלומי שיכר ועייפות.

Totemo, לוע הר געש מלא בבוץ ומינרלים, מה אספר לכם, ההתנסות חלומית, ראשית, עולה במעלה הר הגעש הקטן מפקיד בידי מספר ילדים את התיק והכסף כולל המצלמה ויורד אט ,אט על שלבי עץ פנימה אל לוע הר הגעש שנדמה כי הלבה רותחת, אך לא! לאט טובל גופי פנימה והחומר הגופרתי מציף אותי ו- מקבל אותי לתוכו, אחד מן הילידים מעסה אותי קלות ומושח את הגוף מהראש ועד לרגליים בבוץ, סביב הרבה אנשים מבוצבצים וכמעט ולא ניתן לזהות מי הוא מי. לפתע קול בעברית, שני צעירים, הוא מצורעה, היא מירושלים מחליפים ביניהם חוויות בעברית שכללה לא מעט גסויות.ועתה מבקש אני לשתפכם בהרגשתי האינטימית והכותרת היא "כאילו וחזרתי לרחם אימי". פנטסטי, לא רציתי להתנתק מהבוץ אך חייב לפנות מקום לבאים אחריי, עולה מתוך הלוע שם ממתין לי אחד הילידים ועוזר להשיל מעלי מעט מהבוץ. יורד מטה ומתחיל לפסוע מרחק כ-100 מ' לכיוון אגם מים מתוקים שם עוסק זמן לא מבוטל בהיטהרות וניקוי עצמי מהבוץ כולל הורדת בגד הים כאשר עכוזי מופנה אל עבר יתר הרוחצים במים.

בדרך חזרה לאכסניה בקולקטיבו שוקע במושב מכונס בעצמי וחושב עליך בן, שחר איבני, איך היית מגיב לתופעה הזו Totemo? ערב, שוב יוצאים לשתות אלכוהול שלא ברור טיבו(חלק מהאנשים קראו לו צ'יצ'ה וטענו שהינו עשוי מקנה תירס) אך מכה בראש! לא מצאתי אדם שהיה חסין לאלכוהול הקולומביאני.

ביום למחרת, יורד לשפת הים ב – Cartagena ומעביר כמה שעות עד לערב, שעת הטיסה לפנמה.

שדה תעופה ב – Cartagena, מפגש עליז וססגוני עם מספר ישראליים, שניים פורטים על גיטרות ואחד אני, זקן, שמנסה לבקש שישירו שיר של ליאונרד כהן,"הללויה" הם כרגיל מתחילים לשיר אך לעולם לא מסיימים, עוברים לשיר נוסף שגם אותו אינם מסיימים וכך הלאה והלאה, מספר את סיפורו של שחר ילדי לכל הצעירים ביניהם שני אחים, אדיר ו-שבי, בני 23 ו- 25, איזה יופי הוא השילוב של שני אחים הנוסעים בצוותא. מעניין אם שחר ושגיא גם כן היו נוסעים ביחד, אם...

קטע בפני עצמו היא ביקורת המשטרה והמכס הקולומביאנים, שלוש ארבע וחמש פעמים רוקנו את התיקים, הביאו כלבים שירחרחו ואפילו העבירו אותנו, הישראלים, במעין מכונת שיקוף לראות שמא בבני מעינו מוצנעת לה שקית סם להברחה. שמח על כי לא נפל  בחלקי בדיקת רקטום בידי איזה שומר גדול ושחור ! לבסוף עולים על מטוס קטן עד מאד ומסתבר כי ורובם של הנוסעים  ישראלים מוצ'ילרים.

Panama City שעת לילה מאוחרת, כרגיל מחפש אכסניה זולה והפעם הכל נעשה קל יותר, הישראלים מכבדים את זקן החבורה ואפילו סוחבים עבורי את התרמיל, לפעמים נעים להיות "זקו". אכסניה זולה, רעש והמולה, המון ישראלים ולרגע הצטערתי שחברתי אליהם. כל הזמן דאגתי לא להגיע למחיצת הישראלים אך בסיכומו של דבר לא היה נורא, בבוקר לקחתי אוטובוס למעגן הסירות לכיוון האי Taboga, שהתפרסם כאחד ממקומות מושבו של הצייר "פול גוגן" אף אחד מהצעירים אפילו לא התעורר לשאול להיכן אני נוסע. עם ערב חזרתי מהאי המדהים לאחר שייט בן כשעה,אומנם עייף ומותש אך מרוצה ומצאתי את הצעירים באותו מצב בו עזבתי אותם בבוקר...לאחר שהתקלחתי ונחתי מעט הזמנתי  הצעירים למסעדה לארוחת ערב.

שוב יום חדש, נוסע לתחנת הרכבת, הפעם עם שני צעירים אמריקאים, אחד מהוואי השני מקולורדו. מסילת הברזל משיקה לתעלת פנמה ומתפתלת בתוך ג'ונגל ירוק של עצים שיחים פרחים ושאר צמחיה ונתיבי מים לא ברורים,מדי פעם מחזה מדהים מבחין מבעד לחלון באוניה ענקית העושה דרכה מהקריבים לאוקיאנוס השקט או את הדרך ההפוכה, מגיע ל – Colon, עיר נמל הנמצאת בקצה המזרחי של תעלת פנמה, סיבוב קצר באזור פטור ממכס וכדרכי עולה על אוטובוס הפעם לכיוון כפר שנקרא Porto Bello (לא פורטו ולא בלו – יפה) והים כדרכו לא מאכזב, המראה מדהים, כנסיה עם בית שימוש (חשוב מאד), כמה בקתות, גבב של עצים וערימה לא ברורה של זבל.מנסה להחליף שטר בן 50 $ אך מתקשה,לבסוף נעתר לתחנוני בעל גלנטריה שנראה כתימני עליז.

חזרתי לפנמה באוטובוסים מקומיים צבעוניים והבטחתי לעצמי לעשות 'בוק' לאוטובוסים הצבעונים של פנמה.

יום אחרון ב – Panama City  כרטיס החיוג שקניתי לא נגמר ואני מחליט לדבר עם כל העולם, דבורה, רעייתי שתחיה, אילן וגדעון חברים טובים ואפילו שוחחתי עם ימיני חבר-ילדות הנמצא שנים רבות בארצות הברית.

כאן על שולחן המסעדה בשדה התעופה של Panama City מסתיים שוב מסע מופלא שלנו ילד עם העולם. איני יודע עוד כמה שנים אוכל להמשיך מסעות אלו אך לא מופתע לגלות כי הם הטעם של חיי וכך ארצה לעשות כל עוד רוח צעירה שוררת בי למרות המגבלות שהביולוגיה כופה עלי!!! מרים כוס בירה לחיים, לחיי היום האחרון בחלק זה של העולם ולחיי המחר שהוא גם יום הולדתי ה-62.

 

 

אחרית דבר

 

שחר ... אבא עייף!?!

שנים ארוכות בן אני נושא עימי אותך על שכם, נושם אותך, חי אותך, מדבר איתך, רואה אותך ובשבילך ובעיקר טועם בשביל שנינו מכל טוב העולם הזה, דואג להנציח זכרך, דמותך, אישיותך ובעיקר אותך...

אבא עייף, שחר, הגרון נשנק, שוכב לי במיטה בלילה קריר עטוי כוכבים בחצי הכדור הדרומי וחושב עליך בן, איני יודע אם יהא לי הכוח להמשיך ולסחוב משא זה באותה אינטנסיביות כמדי שנה. אך יכול להבטיחך, למרות המשא הכבד היורד עמוק לנבכי הנפש, אנסה גם להבא לאגור כוחות כדי להוציאך לחופש ולדרור שהיו למעשה כל תכליתך.

בוכה בעבור שנינו, ילד אהוב שלי...