פברואר 2007

 

 

זה מכה בך כמו ברק,
מה - כבר עברו 10 שנים?
מנסה לזכור איפה הייתי כשהודיעו לך,
מנסה לזכור תמונות אחרונות,
זיכרונות שהולכים ודוהים.

אלבומי התמונות אינם שלמים,
נותרו בהם דפים ריקים,
דפים שהיית צריך למלא,
בנופים, אהבות וצבעים.

10 זה המון,
זה היה באלף הקודם
כולנו גדלנו והמשכנו בדרכנו
בעוד אתה נותרת בן 20 לנצח.

וכך כל שנה מתחלפות הספרות,
ולמרות שהזמן הולך וחולף
זיכרונך אינו מש מהלב
- ממשיך להיות כה דואב

שחר- הא לך עובדה,
כל שנה מוקיריך הולכים ורבים
ראה כל האנשים פה סביב
האומרים לך אשר על ליבם
ורוצים כאילו לומר - נשמתך איתנו לנצח

אז, שכב לך ונוח בשלום
איתנו אתה ביום זה.

ארז כהן