בן יקר שלי

"בן יקר שלי"

יושבת אני ברכבת הנוסעת לנתניה ,דרך זו אני עושה כבר כמה ימים,כדי להיות עם אבא במלון

ספורטאי המכבייה.

כל מהלך הנסיעה אני מתבוננת מבעד לחלון ושואלת עצמי,האם אותם מראות "דרך" שאני רואה,

ראית גם אתה בכל נסיעותיך ברכבת ישראל עת היית חוזר לבסיסך בבית-ליד?

האם ראית את תחנת הרכבת בבית יהושוע? או את טור המכוניות הארוך המשתרך לו בכביש החוף

ואולי הבחנת באותו מרחב אין סופי של חמניות פורחות\נובלות?,או שמא בכלל נרדמת?

בן שלי,כל בוקר אחרי ריצת הבוקר המטורפת שלך ושלי,זוכר? אני מגיעה לעבודה ואומרת לאילנה

כשמחזי נפלטת אנחה,הוי אילנה,מה אני עושה עם הילד הבלגניסט שלי?

ושוב נאנחת בכבדות,כמה הייתי נותנת היום כדי לשוב לאותם בקרים מלחיצים.

בו ונחזור ילד למראות הנשקפים מבעד לחלון הרכבת,

אט אט אני מרגישה כיצד אני מתחברת אליך ואל אותם מראות שראית בנסיעותיך צפונה.

בכל נסיעה טורחת אני להחליף את מקום מושבי שמא, לא ישבת בצד זה ולא ראית את מה שאני רואה,

ובכדי לא להפסיד בדל נוף כלשהו!

כן זו דרכי שלי להתחבר אליך בעוצם רגשות,בן יקר שלי.

הנה הולכת וקרבה תחנת הרכבת בנתניה ואני אסיים מסעי ואת התחברותי אליך.

בן אהוב שלי             

אמא                  

יום שלישי15 ביולי 1997