חמש שנים לאסון המסוקים

4.2.2002

כמיהה לבן

ילד שלי, עולל, שוב מנסים לכתוב

ולהעלות ולו במעט מהכאב

שהפך לדייר קבע במעוננו עם הסתלקות

השורות הבאות ביניהן מהמקורות

ננסה לתאר את שחשים אנו

 

בכמיהה יש – נכסף למראך

בכמיהה יש – משתוקק למגעך

בכמיהה יש – ערגה להיותך

גם בספר תהילים כתוב

"צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי"

למראה תמונתך, לנשמע קולך

כמה לבבנו כמיהה מכאיבה

 

תמונה ניצבת לה מול עיננו

ובתמונה אתה מצפה לעליית

השחר והזריחה מעל פסגת הר התבור

איך הפכה זריחה חמה זו

לשקיעה עבורנו המשפחה

 

חמש שנים של התרפקות על זיכרונות

ניסיון להחיות לאצור זכרך כל פעם

כתמיד בן, מלווים אותך

בריחופך החרישי מעל

 

היה שלום ילד