רצינו שתדעו

צור קשר עם אריה


 כתוב בספר האורחים כדי שנוכל לשתף מבקרים אחרים בהערותיך.


הוסף את הערותיך

דוא"ל 
captcha image
שנה תמונה
6/18/2017 1:25:19 PM

Comprar Viagra India Zithromax Buy Online Order Propecia Online Cheap Amoxicillin 500 Mg Twice A Day Cheap Viagra On Line Viagra Cialis Y Levitra Cialis Ou Viagra Effets Secondaires How To Order Cialis Cialis Ordonnance Vendo Cialis En Madrid Vardenafil 20mg Cialis Avec Dapoxetine A Vendre Canada Viagra Echt Oder Falsch viagra Levitra Lakemedel Purple Pharmacy In Mexico Kamagra Cheap Online Amoxicillin For Bronchitis Cialis Billiger Dapoxetine Tablets Mixing Amoxicillin Wine Together


1/5/2017 2:03:39 PM

משפחת רוזנברג היקרה,
גם היום,כבכל שנה, הייתי בטקס בבית הספר ״ראשונים״, בו למד שחר.
כשהוקרנה תמונתו של שחר, הרגשתי מכה בבטן.
20 שנים אחרי, זה עדיין בלתי נתפס..
אחת התלמידות קראה: ״החיים לא באמת ממשיכים״..
אני בטוחה שיותר מכל, עבורכם-זה נכון.
ובכל זאת מאחלת לכם להמשיך לשמור אחד על השני ועל המשפחה המאד מיוחדת שלכם. שתדעו פחות כאב ויותר שמחה.
שחר לא יישכח לעולם❤
ליאת


11/1/2016 4:41:39 AM

כמי שהעיד בועדה עם אצבע מאשימה ופרוטוקול עדותי סולף ולא הובא לידיעת הציבור, אנו מקווים שהספר ``האנשים שיכלו``(The people who could), שם זמני, יצא לאור ב- 04.02.2017, במלאת 20 שנה לאסון המיותר.
צר לנו שעד היום אינכם יודעים את הסיבות לאסון שאותם העלתי בעדותי ובשל כך נגנז. ליבנו אתכם. אנו לא שכחנו.


2/24/2016 9:20:35 AM

אריה שלום,
אני אב לילדה בת 15 והיא הדבר היקר לי מכל. גם אני אוהב לטייל במקומות אקזוטיים בעולם.
אני מבין את כאבך ולא יודע איך הייתי מתמודד עם אובדן שכזה, חלילה.
הטיפ הקטן והלא פופולרי שלי: תן לשחר לנוח איפה שנמצא, עם השלווה הנצחית שלו. תסתכל קדימה ותחיה עבור עצמך והסביבה שלך.
משה


7/23/2014 8:59:08 AM

נתקלתי בספר של שחר בשירות שלי בנחל לפני המון המון שנים.. ממש אחרי האסון.. התאהבתי בשחר והוא נחרת בנשמתי מאז שפשוט חיפשתי שליו אינפורמציה בגוגל והגעתי ישר לכאן.. אני מטיילת בכל העולם ופוגשת אלפי אנשים מיוחדים אבל הילד הזה היה באמת משהו נדיר..
געגועים למישהו שאפילו לא יצא לי לפגוש מעולם...
מקווה שאתם נשארים חזקים :)


5/5/2014 1:17:54 PM

``ערב שלו, רגעים למענו, פיסות דוממות בשבילינו.. מקצת מילותיו שירים שאהב הוויתו היותו ואינו...``
ככה נפרדנו בפעם האחרונה .
משפחת רוזנברג היקרה,
בידיים רועדות ולב שמחסיר פעימה- מפעם לפעם אני נזכרת, לפני 7 שנים בדיוק ציינו עשור לאסון המסוקים .
לפני 7 שנים הייתי תלמידת כיתה ו בבית הספר ראשונים.
לפני 7 שנים ערכנו טקס גדול ומרשים עבור שחר – זה היה לפני 7 שנים !
היום אחרי 7 שנים אני עומדת ביום הזיכרון עם מדים כומתה דסקית ומצדיעה – מצדיעה לאלו שבזכותם אני כאן היום ובניהם שחר בנכם .
היום אחרי 7 שנים אני חיילת בצבא הגנה לישראל .
היום יותר מתמיד אני שמחה וגאה במי שאני ובאדמה שעליה אני גרה היום יותר מתמיד אני מרגישה צמרמורת אמיתית והכי כנה צמרמורת כ``כ קרובה .
ישנם רגעים והם מעטים שעבור כל אחד הם יראו קטנים וזוטרים ולעומת זאת אצל אחרים הם יצליחו לחולל הרבה דברים בלב.
וכך קרה בדיוק לפני 7 שנים בית יד לבנים נס ציונה טקס גדול עבור שחר שלכם ומפינו יוצא שיר :``השחר יבוא ויפציע ..``
מילים שנכנסו לי ללב בעוצמות לא רגילות והצליחו לחוקק בי אדם לכל החיים.
לא זכור לי מזה כ-7 על טקס יום זיכרון שלא פקדתי על רגע שלא ירדו לי כמה דמעות.
היום אני כבר בת 19 אני בוגרת ומבינה קצת הרבה יותר היום אני עומדת במקום שבו אחרים עמדו על מנת שנוכל לישון בשקט לקבל את פיסת האדמה שאחרים רצו לקחת מאיתנו.
משפחה יקרה,
את שחר לא יצא לי להכיר או בעצם כן ``...מקצת מילותיו שירים שאהב..``- `` בבוא היום בבוא העת אפרוש כנף ואעלם..`` כך ציין שחר, וכך אני הכרתי אותו.
גודל האבדה היא בלתי רגילה ולא משנה כמה החיים ירוצו ויעברו לנו מול העיניים משהו שם תמיד יהיה חסר משהו לעולם לא יהיה שלם – ``.. לא אשלים לעולם ילד שלא אשלים לעולם...``
על כך משפחה יקרה אני מודה לכם ולשחר , מודה לכם על ההיכרות הלא ריאלית הזו עם שחר מודה לכם על כך שאתם חזקים ויום יום קמים על הרגליים ובעיקר מודה לכם שהיום אני חיילת במדים מעריכה דברים שלפני כן לא ידעתי להעריך לולא הטקס הזה לפני 7 שנים.
כבוד הוא לי להכיר אתכם ולשמוע את סיפורו של שחר .
היום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה עומדת בראש מורם ומבטיחה להגן על המדינה כפי ששחר עשה.

מעיין ראפ – נס ציונה 2014
Mayanosh_rap@walla.com


10/3/2013 7:24:42 PM

קראתי את הכתבה שלך על הבוקר והתרגשתי כל כך,

בני כרגע בחטיבה 7 ומאז שהתגייס ליבי איננו כאתמול.

חזקו ואימצו על פועלכם,

אוהב אתכם ומרגיש אתכם כחלק ממני

אבא שלא אמרי

ד`ר שאול לין



9/3/2013 8:59:09 AM

יעל צ,
נושא: אין לי כותרת..
אריה יקר שלום רב,


בשקט בשקט אני קוראת בכל פעם את המילים החמות, הכואבות, הישירות, האנושיות שלך - מהמסעות שלך, לעיתים שלכם, בעצם תמיד שלכם, כי שחר אתך..
קוראת, דומעת, כואבת.
בעבר חייתי בצפון, קשורה לאזור, ובכל פעם שעולה עם הילדים צפונה מדברים על האסון, כמובן שהלכנו לאנדרטה ליד דפנה.
ממקום אחר לימדתי כמה שנים בבי``ס ``צפית`` מכירה את גבעת תום ותומר, את הסיפור, מגיעה לשם עם תלמידים, ולערבי שירה.
והבוקר קבלתי את המייל על ליאור. ואני יושבת ובוכה, משהו הביא אותי לכתוב לך.
ממש לא במקרה החלטתי להתפנק עם שלושת הילדים שלי, והזמנתי מקום במסעדה. זו שרצינו התבררה כסגורה בשבתות לאחרונה, וכך קבענו למסעדה בראשון - באזור התעשיה.. מתכוונת לקחת את הלפטופ להראות לילדים את המייל שלך, וללכת איתם לבקר את ליאור.
תֹם שלי חייל בשריון, התחיל קורס מט``קים, חי את העשייה אולי כבר שמע על ליאור, באחת המור``קות ששמעו.


מכירה ולא מכירה אותך, אתכם, את כל המשפחה הגדולה, אבל מחבקת,
יעל צפריר, גדרה


8/7/2013 8:04:31 AM

אריה שלום אין לי מושג איך הגעתי לטיול עם הגורילות וכנראה שזה גורל מרגש לראות ולקרוא את האתר של שחר ילד מדהים. תמשיך לטייל בעקבות שחר ולהמשיך לחיות ולחייך אמא של ענבל ז``ל(כמובן מהצבא אוגוסט 2006)


8/5/2013 1:28:17 PM

אריה שלום,
אני מארגן טיולים לגאורגיה, קראתי את מסעך בגאורגיה וזה עשה לי טוב! אכן כך הם פני הדברים, היהודים אהובים שם ורק משום היותם יהודים. אין עוד ארץ כזאת שאוהבת יהודים כמו גאורגיה. המסע המרתק, הנוף המדהים, טוב הלב הגאורגי, הכנסת האורחים והכבוד מייחדים את הגאורגים וזה עושה חשק לחזור לשם שוב.
שמח שהעלית את החוויה וסיפרת לעולם את מה שראית בעיניך (ובעיני שחר ז``ל). ברוך תהיה.


8/1/2013 9:36:29 PM


הרשיתי לעצמי להעביר את מילותיך המבריקות, הכואבות והמרגשות לחברת ילדות שלי בבריסל- חברה שכמו אחות היא לי- ורק לאחרונה ביקרתי אצלה וסיפרתי לה על משפחתכם- אפילו לא זוכרת למה ואיך הגעתי לזה.
תמיד יש עבורכם מקום חם בליבי.
חנה`לה חברתי היתה בזמנו עו``ס במשרד הבטחון והיתה בקשר עם משפחת השכול שלצערנו לא מסתיימת לעולם.
באחד מביקוריה בארץ לקחתי אותה כמובן לבקור באתר הזכרון עש` תום ותומר בנגבה.
אשמח, אם תסכים כמובן, שתעביר גם לה את המיילים שאתה שולח אליי- היא בודאי תדע להעריך ותתרגש מכל הסיפור שלכם.

השיר הזה כל כך חזק!! כמו ``עשרים לעשרים`` שנחקק בזכרוני.

הרבה בריאות
בידידות
תמי ברין
מזור


7/28/2013 8:26:40 AM

שלום אריה,



מכירה את אתר ההנצחה לזכר בנך,

מכירה חלק לא קטן מהמקומות שטיילת בהם.



אני מדריכת טיולים שעסקה/עוסקת גם בחינוך מחוננים.



מתרגשת כול פעם מחדש מהכתבות שלך.

מהכתבות....ומהילד שאיננו....שדרך עיניך אולי רואה את אשר לא ראה....



תודה



ענת גרשון


7/27/2013 2:41:14 PM

שלום אריה
סיימתי זה עתה את ה `` הביקור `` בברלין אתך ועם שחר.
בחודש מרץ ש.ז בביקור בברלין לרגל הנצחת אבי באבן נגף רק `` רפרפתי`` בה.
תחושות הסלידה לא אפשרו לי ``להתמסר`` אליה.
תודה שאפשרת לי לבקר באתרים עליהם דילגתי.
נרגשת מהדרך שלך לשמר את שחר.
נורית ערמון


7/25/2013 6:53:36 AM

משתתפת בכאבכם הרב מאחלת שלא תדעו יותר כאב


7/23/2013 1:48:46 PM


קראתי את מילותיו של שחר
נראים בעיני כזכרונות זורמים בלבה רותחת
וכשנדם הפכו ללוח בזלת לעד
והמילים מחכות ללחן כדי שיצופו בנו ולא ישקעו בנו
איציק ניסני


7/22/2013 2:46:13 PM

ואו איזה מזל שיש פייסבוק! שנים שנים שחר יושב לי בלב אפילו שלא הכרתי אותו פשוט שירתתי בנח``ל ומצאתי ספר לזכרו וגם היה איזה חפץ עם שמו אני חושבת במחסן? בכל מקרה , אפילו שלא הכרתי אותו התאהבתי בנשמה המדהימה שלו!!! איזה אובדן , תהיו חזקים ! גידלתם ילד מדהים מדהים , אין מילים.
שולחת ברכות,אורלי פרנאסה


7/22/2013 2:24:04 PM


אריה היקר בקר טוב,
שמי גיל לרר,בן 52 ואב לילד בן 20 המשרת בצנחנים ממש בימים אילו.
השבוע ראיתי את כתבתו של מוטי קירשנבוים והחלטתי שגם אנחנו נממש את החלום לראות את גורילות ההרים בלייב,כל עוד הן קיימות בעולמנו.
כרגע המחיר האדיר עומד לרועץ אבל ימים יגידו.
קראתי בשקיקה את סיפור המסע שלך לאזור ונהניתי מאד,כ``כ נכנסתי לאתר שבנית עבור ולזכר בנך,התרגשתי עד בכי,
תחזקנה ידיך,המשך במלאכה הנפלאה ואנו נמשיך איתך,
בברכה,
גיל
‭‮


7/9/2013 7:13:40 PM

נו מה עוד אני הגלה עליך
במשך השנים אני מחושב שאני יודע הכל אבל
כל שנה או פרק זמן אני מקבל עוד סיפור מעניין בעל משמעות
יישר כח תיהי בריא וחזק
שנה טובה


7/9/2013 1:41:29 PM

אני עלי אלאטרש בן 18 גאר ליד באר שבע רצה. קורס. לי קורה כותב. עברית יותר טוב


6/28/2013 1:34:42 PM

לאריה, שלום!




בהתחלה - עם קריאת הכתבה - נהניתי מאוד מאוד ותודה על כך.




בסיום - קראתי אודותיך והדבר ציער אותי מאוד - חזק ואמץ!




בנוסף לזה, הכתבה היכתה בי בחוזקה והעלתה בי את החוויה של אסון




המסוקים ב-97, כפי שאני חוויתי אותה.




אני רוצה לקוות שבעזרת הכתבה והקדשתה לזיכרו של שחר אוכל לאזור אומץ




ןלהבין משהו על החיים.




אני ילידת נס-ציונה ותושבת ראשל``צ מ-2005 ועוצרת בכל שבוע ליד




האנדרטה בנס-ציונה.




מזל


6/25/2013 12:16:45 AM

פעם לפני המון שנים מצאתי את הספר עם הכתבים של שחר כשירתתי בנח``ל והתאהבתי בנשמה המיוחדת הזו!! רק שתדעו שהוא נתן לי הרבה השראה במסע החיים ... !! איזה אובדן עצום...


5/27/2013 11:05:15 PM

ערב טוב אריה
אין לי מספיק מילים שיכולות לתאר את הערכתי הרבה אליך!כבר זמן רב שאני צופה במצגות המעניינות שלך הגורמות לי הנאה צרופה בדמעות ורגש... מי יתן ושחר ז``ל אכן רואה את העולם דרך עיניך. יישר כח והמשך כזו פעילות ללא לאות. מחזיקה לכם אצבעות וחיבוק חם ואוהב... חנה חיות ,יבנה.


5/27/2013 5:01:18 PM

אריה היקר
נכנסתי לאתר. קראתי. ושקעתי בהרהורים. על הכאב המלווה אותך. על הגעגועים. על הדרך לאיתקה. של שחר ושלך.
שולחת לך חיבוק
ליאורה עיני


4/15/2013 5:47:20 PM

העברתי כמה שעות היום באתר שלך. קראתי על טיוליך וצפיתי במצגות.
כותרת ``דרום אמריקה`` מפנה למצגת של דרום אפריקה. מציעה לתקן.


4/15/2013 2:51:47 PM

משפחת רוזנברג היקרה,
הייתי הבוקר בטקס יום הזכרון בבית הספר ``ראשונים`` בנס ציונה.במהלך הטקס סיפרו על שחר ועל המשפחה. הדליקו נר לזכרו ולזכר בוגרי בית הספר האחרים שנפלו.
בטקס קראו את השיר שכתבת,אריה, `לעולם לא אשלים`.
הדמעות זלגו מעצמן, הלב כואב ואני רק מבקשת לחבק אתכם, במיוחד היום. מכירה אתכם, מוקירה אתכם ובעיקר - מעריכה אתכם.לשני בניי אני מספרת על שחר מתי שאני יכולה, ולפני שמונה חודשים נולד בני השלישי.. שמו שחר.. גם לו אספר עליכם, כשיגדל. שלא תדעו צער, ליאת.


4/15/2013 2:50:29 PM

משפחת רוזנברג היקרה,
הייתי הבוקר בטקס יום הזכרון בבית הספר ``ראשונים`` בנס ציונה.במהלך הטקס סיפרו על שחר ועל המשפחה. הדליקו נר לזכרו ולזכר בוגרי בית הספר האחרים שנפלו.
בטקס קראו את השיר שכתבת,אריה, `לעולם לא אשלים`.
הדמעות זלגו מעצמן, הלב כואב ואני רק מבקשת לחבק אתכם, במיוחד היום. מכירה אתכם, מוקירה אתכם ובעיקר - מעריכה אתכם.לשני בניי אני מספרת על שחר מתי שאני יכולה, ולפני שמונה חודשים נולד בני השלישי.. שמו שחר.. גם לו אספר עליכם, כשיגדל. שלא תדעו צער, ליאת.


4/15/2013 2:47:07 PM

משפחת רוזנברג היקרה,
הייתי הבוקר בטקס יום הזכרון בבית הספר ``ראשונים`` בנס ציונה.במהלך הטקס סיפרו על שחר ועל המשפחה. הדליקו נר לזכרו ולזכר בוגרי בית הספר האחרים שנפלו.
בטקס קראו את השיר שכתבת,אריה, `לעולם לא אשלים`.
הדמעות זלגו מעצמן, הלב כואב ואני רק מבקשת לחבק אתכם, במיוחד היום. מכירה אתכם, מוקירה אתכם ובעיקר - מעריכה אתכם.לשני בניי אני מספרת על שחר מתי שאני יכולה, ולפני שמונה חודשים נולד בני השלישי.. שמו שחר.. גם לו אספר עליכם, כשיגדל. שלא תדעו צער, ליאת.


4/15/2013 7:42:09 AM

למה אתה לא פותח דף זכרון בפייסבוק. העידן החדש


4/7/2013 3:16:43 PM

אריה היקר יום נפלא לך!
מלא שמחה וכבוד שאני רוחש לך על המסע שלך בעקבות הגורילות בשמורה שבאוגנדה.
תמונות מאוד יפות של מסע של אבא בהגשמת חלום של בנו.
כל הכבוד יישר -כוח איש נפלא
יואל


3/28/2013 2:15:28 PM

הורים יקרים, אני מצדיעה לכם! קראתי על הסיור בהודו ויש לי הרגשה ששחר ליווה אותך, אבא, בכל מסעותיך. התרגשתי מאד להיווכח במטען היהודי שלך, ועד כמה היה חשוב לך להנציח את האתרים היהודיים שבהם ביקרת.
אני מאחלת לכם רק טוב - מהיום והלאה, חג שמח (עד כמה שאתם יכולים).
טובה


3/18/2013 8:06:11 AM


48 שעות עם יהודי קוצ`ין

קראתי את הכל, בנשימה עצורה.

היטבת להעביר את החוויה, ועל כך תודה גדולה.

כמו תמיד אני מעריכה ומשבחת את הסקרנות שלך, ובעיקר את הרצון והיכולת לשתף חברים בחוויות שאתה עובר.

עשית לי שעה של קורת רוח, חשק גדול לצאת שוב אל הדרכים והחוויות המיוחדות וההרפתקאות.

ג ם הרבה שבחים על המבט המיוחד למקום שחיו בו יהודים, אל מה שקורה שם כיום אחרי שעזבו לארץ



חיבוק חם וכל טוב – ותודה, ותקווה להמשך הסיפורים והרבה בריאות.

יפה כפיר


3/13/2013 7:18:49 PM


תודה על התמונות וההסברים עם הרבה תוכן.חבל שאתה צועד לבד.אבל... אתה נותן לנו מתנה. תודה הדס מפלורידה


3/13/2013 7:15:29 PM

בס``ד

שלום לך איש יקר

מסע מדהים ומרגש ביותר

יהי זכרו של בנך ברוך וינוח על משכבו בשלום עד בא מבשר השלום ביחד עם כל יתר החיילים שנהרגו על מזבח השם

נטע


3/2/2013 10:57:48 PM

אריה,בזכותכם (שלך ושל שחר )אני זוכה גם לראות בעיני את שראו עיניכם...
מי יתן ולא תדעו צער.
דליה


3/2/2013 10:55:00 PM

אריה שלום
האתר מאוד מרגש, החיים חזקים מהכל , אתם משפחה מופלאה
.
ציפי זילברמן


2/27/2013 9:42:01 PM

מרגש מאוד, כתיבתו, האתר ואתם, משפחתו. יהי זכרו ברוך


2/27/2013 8:45:20 AM

האהבה, הרוך, הגעגוע, הרוח והים..
חזק ואמץ!

יהי זכרו ברוך לעד


2/27/2013 2:11:25 AM

Sir, I am so sorry and I wish you and your family
The best
Sincere David Adiv


2/25/2013 11:27:39 AM

אריה רוזנברג אתה עושה מעשה שאי אפשר לתאר. אבא ממלא צוואה של הבן שחר,עם כל הקשיים הטיוליים עוד סוחף אחרים באהבה והתלהבות. הנצחת שחר ז``ל ממש דוגמא לזכרו למספר דורות בקרב המשפחה וידידים. יהי זכרו של שחר ברוך.
ישראל איזן


1/29/2013 2:59:00 PM

,
אריה שלום

אתה לא מכיר אותי ,רציתי להגיד לך שאני נהנה כל פעם ממה שאתה כותב,גם אני טילתי הרבה מאוד אבל לצערי נפצעתי ונתר לי רק להנות מדברים וממקומות שאנשים אחרים נהנים וכותבים עליהם,אתה עושה מעשה ניפלא לזכר בנך ,עלה והצלח!

רם


1/29/2013 8:00:27 AM

איש יקר

תודה לך מקרב לב, ריגשת אותי ביותר

המשך שבוע מבורך

מכול הלב דפנה, קוראת מקרית



1/28/2013 12:02:00 PM

אריה


הרעיון שלך להנצחת בנך שחר הוא מופלא בעיניי.


קיבלתי בעבר כמה מצגות מתוך האתר היפה הזה והיום קיבלתי את ההמלצה על גבעות הכורכר שליד טירת שלום.


אני מתכוונת לקחת לשם את ילדיי, בעז``ה, לא לפני שאראה להם את תמונתו של שחר ואסביר להם שוב על האסון הנורא ההוא שנחרט בלבנו לעד.


תודה לך על שבחרת בדרך חיובית ומועילה להנצחת שחר ואני מאמינה שהוא מביט בך מלמעלה ומחייך.


יום נעים!


ורדית.


1/14/2013 4:37:21 PM

כל הכבוד לכם ההורים של שחר. שחר בטח מאוד גאה בכם כותב לכם יואל מא.מ.י
ארגון אמני ישראל במקרה נכנסתי לאתר ולבי היה מלא גאוה להורים נפלאים כמוכם סרי לנקה היה לי מפגש עם הנציגות שלהם. רק במקרה כשראיתי שגם שם ביקר האבא של שחר היה כייף לטייל במסע התמונות.במסגרת עבודתי בא.מ.י אגודת אמני ישראל שאחד השחקנים הותיקים שהוא הסבא של אחד החילים שנהרגו באסון המסוק בצפון.אשמח במסגרת עבודתי לעזור לכם באירוע להנצחת הנופלים הנייד 0525557322 יואל הרבה בריאות וכל הכבוד לכם אנשים נפלאים.


1/14/2013 12:34:32 AM

שחר - תמיד כשאני שומע את השיר FOREVER YOUNG

אני נזכר בך ויודע שכך תשאר בזיכרוני


12/26/2012 5:17:18 PM

ב`` ה
שלום אריה
אסון המסוקים צרוב לנו בזכרוננו לצערנו הרב.
יהי זכרם ברוך.
אשריך שמקיים את שהשאיר בנך לרצות רצונו/ ך.
חנה.


12/26/2012 1:49:03 PM

לאריה היקר,
כמו כל פעם שאני רואה סיקור מסע שלך על פני הכדור אני מפנה את כל משחבותי להמריא ,לנחות ולשקוע אתך לתוך החוויה אותה הנך ברוב כישרון מיטיב לתאר.
קורא פעמיים ושלוש את הסיקור נכנס ומסייר עמך רואה את הצבעים , מריח את הריחות וחווה את הסערה והשקט גם יחד ובסיום מרשה לעצמי גם למחות לחלוחית מעיני ולהנמיך ראש ,יהיו מעשיך ברוכים וזכרו של שחר לעד.
בכבוד והערכה רבה.
גבי


12/25/2012 10:12:43 PM


Gabi Badichi לאריה היקר,אני קורא את מסעותיך המוקדשים לזכר בנך שחר ז``ל וכחוט השני מרגיש אני כמה אתה משקיע בתיאור המסעות ,בהתנהלות היינו מסע נטו בשטח (ללא בתי מלון 5 כוכבים ) כמו כן ניחנת בכישרון רב לתאר את אותם מסעות מרתקים מרגישים את האווירה ,את הטבע, את האנשים ואורח חיים ,את הזיעה הניגרת ואת ריח האוכל המוגש במקומות נידחים ובכל מקום את הרגשתך האישית מה שמאפשר לנו הקוראים להיות שותפים ולצלול לתוך המסע ולהתנתק מהסובב לשעה קלה ,ההרגשה היא כי יש לך כל כך הרבה עוד לכתוב בכל פרק רק מתוך הנחיות המפרסם אתה קוטם בחריקת שיניים את ההמשך , עבודת קודש הנך עושה לזכרו של שחר בינך ז``ל ואינך מרפה לרגע -יהי זכרו ברוך . בהערכה רבה ,גבי


12/24/2012 4:23:39 PM

אריה שלום
קיבלתי היום מ : בא לי במייל , את הכתבה על סרילנקה ואת האתר לזכרו של בנך
http://www.shaharozenberg.co.il
תודה על האתר המקסים ועל הכתבות/טיולים שבו
ישר כח ומקווה שהמאמץ שלך ינעים את זמנך כמטייל עם ועבור בנך
שלך
אבי


12/23/2012 6:18:54 PM

אתם אנשים מרגשים . דמעות בעיני. יישר כוחכם. גילי מאור


12/23/2012 6:17:19 PM

אריה יקר.



מזה מס` שנים אני מקבל את המצגות שלך.

מעולם לא עלה בראשי לכתוב לך תודה על המצגות הנהדרות שבאו ככל הנראה בזכותו של שחר בינך ז``ל.

אני קרוב מאוד למקומות עליהם אתה כותב –אני בהודו כבר כמעט חמש שנים (כן עובד וחי פה)



תודה על המצצגות הנהדרות להן אנו זובים אני ומשפחתי.

אם אשאר פה את מוזמן להיות אורח .



אתה איש יקר ואשמח לשתות קפה איתך אם אגיע לארץ.



כל טוב .



תבורך איש . זכר בינך נצור בליבנו.



יוסי אופיר



11/30/2012 4:51:26 PM

תגובה מאת רבקה אביב 30בנובמבר 2012 @ 10:05
א.ש.ש. ושוקה היקרים,
וואווו …וואוו.. סיפור עצוב, מרגש, נוגע ללב, דמעות חמות ןשןרפןת זולגות על לחיי, לא נותר לי אלא להשפיל מבט, להעריך, להעריץ ולהתפעל מא.ש.ש. ומכל ההורים השכולים, המשפחות השכולות לאהוב אותם וכל בוקר להודות ולהודות שרק בזכות היקרים והאהובים שנפל, אנחנו כאן
תודה רבה לכם,בהערכה ענקית,
רבקה


11/26/2012 12:17:41 PM

פאני זפרני · מכללת תל חי
מרתק , מדהים ועוצר נשימה - מרגש עד דמעות לראות את אביו של שחר יוצא למסע חייו בעקבות צוואת בנו - להצדיע לך!


11/15/2012 11:20:31 PM

אריה יקר. ביותר ממובן אחד, שחר חי אתך ודרכך. הציווי שהשאיר לך הוא לא פחות ממופלא. לאבד ילד זה למות ולהמשיך לכאוב את מותו חיים שלמים. האופן בו אתה מנציח את זכרו, הוא הכי להמשיך את החיים, גם שלו גם שלך, מלא השראה וכוח. שאפו!
agi


5/30/2012 11:44:19 PM

אמא ואבא של שחר....והמשפחה,
מעשיכם יחזקוכם בהגשימכם את רצונותיו ואהבותיו של שחר בנכם.
המשיכו נא לטייל ולהנות !
כל - טוב,
שלמה, ראשל``צ


5/30/2012 11:37:47 PM

שלום אריה!

זה עתה שלחתי לך תגובה באתר אבל אני לא בטוחה שלחצתי נכון ושהיא אכן עברה, במקום אישור הכל נמחק. לא אנסה לשחזר את מה שכתבתי שם, אולי זה כן עבר. לא ידעתי מה לעשות עם ``שנה תמונה`` ולא שיניתי, לא לחצתי וזו אולי הסיבה שזה נמחק אם זה מה שאכן קרה.

הצלחת בדרכך לחיות ולהחיות עולם של רגש ויופי ואהבה. תודה

אלישבע



4/29/2012 10:56:57 PM

עוד מעט שבע בערב...

לפני חמש עשרה שנים 73 חיילים העמיסו את הציוד האישי על הכתף.
חיכו להליקופטרים שיקחו אותם צפונה אל פעילות מבצעית בלבנון.
עמדו בחשיכה וחיכו...
רואה אותם כעת, אחד אחד, בחורים צעירים פנים ללא שמות.
למחרת היום הפנים קבלו שמות.
לכל פנים - הורים, אחים אחיות, חברים וחברות.

הדקות עוברות לאט הערב
שעת ההתרקסות תכף תגיע
הלב נצבט והעיניים מתמלאות בדמעות

חמש עשרה שנים מאז
אך התמונות של אותו ערב חדות ואינן נשכחות

חמש עשרה שנים...


4/29/2012 10:55:12 PM

אריה ודבורה,

מעל שדמות דבורה, ודבוריה, עלה שחר הנעורים, והאור הציף אתכם גם בבגרותכם, עד להשתנות הנוראה.
אותו השחר מלווה אתכם עגול, כתום ומאיר מעולם אחר, ואתם במסע אחר אוהבים טבע ואדם ומעבירים רגשותיכם לשבט ולקוראים.
והשחר מאיר עלינו ודמעה נושרת בחשאי.


3/6/2012 7:29:51 PM

נורית ליברמן · מגיב מוביל · האוניברסיטה הפתוחה
זו באמת ארץ מדהימה. תודה על התאור המילולי שנלווה אל התמונות היפות. זה החזיר אותי אל הטיול שעשיתי לפני כמה שנים בארץ המדהימה הזו, והכרתי את אנשיה מסבירי הפנים. וכמו אבא של שחר, גם אני לוקחת אתי בטיולי את אחי, שנפל במלחמת יום כיפור, ויחד אנחנו חווים את המקומות. תודה לך, אבא של שחר, שאתה משתף גם אותנו ברגעים של שמחה ושל יופי ושל כאב.


1/29/2012 1:56:55 AM

שעת לילה מאוחרת קורא את מילותך אריה... קרוב התבור לליבי, הנופים המרחבים, קורא את מילותיך והעיניים דומעות
שולח חיבוק עוטף באור ואהבה
במרחבים האין סופיים מרחפת נשמתו של שחר
את תפקידה בפעימת זמן זו... סיימה
והגוף הפיזי כלי הנשמה
נפסד כאותו בגד
המוחלף
אך
נשארת
המהות מהותה
מהותו של שחר שאותך
מלווה מתווה לך אריה היא דרך


1/14/2012 12:50:03 AM

כשקרה האסון של נפילת המסוקים ועשרות מטובי ילדינו ניספו, ההלם והכאב היה אדיר והתחושה, כמה חבל .
מס הדמים שאנו משלמים על עצם רצוננו לחיות בארץ הזו, לא נכון, לא הגיוני, ולא ניתן להסבר אלא רק אם נביט בעיני ההיסטוריה ונזכור את תלאות העם היהודי באשר הוא. כאן מתקשר הסיפור בתולדות חיי משפחתך , אריה,
והזדהתי עם הדרך שבה אתה מנציח את בנך היקר , שחר ז``ל
אני ובעלי, שנינו ילדים ניצולי שואה, תושבי ראש``לצ
עשרות שנים, גידלנו כאן שלושה ילדים לתפארת ששרתו בגאוה בצהל, יודעים ומבינים בדיוק מה עובר עליך במשך השנים. מקוים שתמצא את כוחות הנפש להמשיך בדרכך.
חוה ומשה.


1/14/2012 12:47:52 AM

כשקרה האסון של נפילת המסוקים ועשרות מטובי ילדינו ניספו, ההלם והכאב היה אדיר והתחושה, כמה חבל .
מס הדמים שאנו משלמים על עצם רצוננו לחיות בארץ הזו, לא נכון, לא הגיוני, ולא ניתן להסבר אלא רק אם נביט בעיני ההיסטוריה ונזכור את תלאות העם היהודי באשר הוא. כאן מתקשר הסיפור בתולדות חיי משפחתך , אריה,
והזדהתי עם הדרך שבה אתה מנציח את בנך היקר , שחר ז``ל
אני ובעלי, שנינו ילדים ניצולי שואה, תושבי ראש``לצ
עשרות שנים, גידלנו כאן שלושה ילדים לתפארת ששרתו בגאוה בצהל, יודעים ומבינים בדיוק מה עובר עליך במשך השנים. מקוים שתמצא את כוחות הנפש להמשיך בדרכך.
חוה ומשה.


1/13/2012 6:13:48 PM

אנו שייכים למשפחת השכול,זה זמן רב שאנו עוקבים אחרי פרסומיך אבא של שחר והנ היום ראינו את סרטון היוטיוב ובו הבן מדבר וכאילו זה חי...
מאחלים בריאות טובה לכל העם הזה היושב בציון.


1/3/2012 5:47:08 PM

אריה


שמחתי לקבל ממך אי-מייל אישי.
אבא שלי - דויד רוזנברג - נולד בצנסטחובה בפולין
אבא שלי נפטר כשהיה בן 54 מהתקף לב - הייתי אז בת 20-
אינני יודעת עליו הרבה אף על פי שהייתי מאוד מאוד קרובה אליו
הרבה הוא לא סיפר - לא רצה להוציא את הצער החוצה-
הוא היה איש מאוד מיוחד.


אולי יש קרבה אולי לא, אבל בכל מקרה אני מרגישה
קרבה אליכם .
אני כל הזמן נכנסת לקישור של בנך ומתבוננת וקוראת את כל
היופי שיש שם.
חזק ואמץ


קבלתי את השם שלי מאחות של אבא שלי שנספתה בשואה


תודה ורק טוב אני מאחלת לכם


Ferra


12/30/2011 6:25:52 PM

נכנסנו לאתר בעקבות כתבה של אביו של שחר על מסעותיו בעולם.האתר מרשים ומלמד ולו במעט מי היה שחר הילד,הנער והמתבגר חיל בפלח`ן הנחל.
מי יתן ולא נדע עודאבידות


12/28/2011 11:35:44 AM

dE8RbE phhmhsocqfkj


12/27/2011 4:46:48 PM

If you`re reading this, you`re all set, panrder!


11/28/2011 5:38:26 PM

הורים יקרים ליבנו אתכם על היכולת לראות את העולם דרך עיינו
אנחנו גאים בכם ובפועלכם ומקווים שיהיה לכם הכוח להמשיך באהבה גדולה מאיתנו הלן וחנוך נדלר


11/19/2011 1:31:17 PM

So sad to hear about your dear son. Hopefully in the weekend I will get to my computer at home and go to the website...
Will write in Hebrew then.
Shabbat shalom


11/18/2011 6:20:40 AM

לאריה ולבני המשפחה.
חיבוק חם מיפה כפיר.
גורל דומה.
ייאוש דומה.
דרך דומה לנסות לשמור על השפיות..
מה עוד יש לומר?


http://www.yafakfir.co.il


11/5/2011 6:31:18 PM

חזרה להודעהשולח:
תאריך:
spam:0
שלום לכם, ההורים היקרים של שחר המופלא.



שלחו אליי את יומן המסע בפולין של אחד מכם. השתאיתי. כאבתי. התייסרתי.



גאוני היה הרעיון לצרף אל קצינים עבריים משפחה מופלאה, שמחברת את מנחות קרבן התמיד של העם מאז המשרפות ותאי הגאזים ועד הנפילה של הבן שחר מן השמיים, כשביקש להגן על עם שרידי חרב.



אנו חיים בדור אבסורדי, סוריאליסטי, שראה ואולי עוד יראה (מי ייתן ולטובה) את הנורא והנשגב מכל, אלא שבטבענו, כמה מוזר הדבר, נשארנו בני תמותה, פגיעים, כואבים, המומים, מיוסרים ולעתים נפעמים ולא מאמינים.



דמים בדמים נגעו.



כאבכם היומיומי וגעגועיכם האין סופיים לשחר המקסים מתחברים אצלי לחוסר ההשלמה (עד סוף ימיו) של אבי עם קץ כל משפחתו ואבדן כל שריד ממנה בשעות והרגעים של הטבח והאבדן ההם.



אקבע זאת בנפשי, כי לפחות אהיה ראוי למה ששחר ואבא שלי השאירו לנו, כדי שנדע לשלב את צוואתם המוסרית השותקת גם בחיי השגרה.



המשיכו לשאת את הדגלים מעל הגטו; בפולין כמו בישראל.



רפי פרידמן

מעלה אדומים

050-9959997




11/5/2011 3:37:12 PM

אני רשומה לאתר בא במייל והיום הגיע לי לינק עם סיפור חייכם שלך ושל שחר ז``ל והתמונה שלך מחזיר ביד בנך ונכדך

ואני יושבת בעבודה ובוכה ובוכה ולא יכולה לעצור את הדמעות מייד חשבתי על בני (בן ראשון בן 10 ח` ) וחשבתי לעצמי כמה כואב – בטח אין בכם מקום להכיל אותו

אז הייתי חייבת לכתוב כמה מילים

להגיד לך תודה ששיתפת

ושמאוד ריגשת

ושלא תדע עוד צער

ואני לא יודעת עד כמה האמונה שלך חזקה או קיימת

אבל אתם תיפגשו הוא יקבל את פניך בעולם הבא ואז תרגיש את חומו את אהבתו עוטפת אותך – הוא בעולם שכולו טוב – אני קוראת לזכרו פרק תהילים

גם אם אתה מאמין וגם אם לא זה יקרה ואני לא דתייה אני פשוט יודעת שכל קרובינו ואהובינו מחכים לנו שם לקבל את פנינו

שלא תדעו עוד צער







שירי לוי גולן | סניף חיפה
איאון ישראל סוכנות ביטוח בע``מ

המגינים 60 | חיפה, 33264

טלפון: 04-8567048 | פקס 04-8531311


10/17/2011 12:34:48 AM

היי אריה א.ש.ש.אני מרגישה בליבי את מה שאתם מרגישים וחושבת שאם שחר היה איתנו היה אומר וואלה יש לי אבא ממש א.ש.ש. והיה גאה בך בכםאך לצערנו הוא איננו פיזית אך בליבנו כן ואני מאמינה שהוא שם למעלה במרומים בין במלאכים שמח שאבא כן מנציח אותו בדרך ראויה ושמח שאנו כן ממשיכים ולא שוקעים במרה שחורה למרות שבליבנו ומחשבותיינו הם נמצאים כל שניה ודקה מאחלת עוד כח ושנה יותר קלה מקודמה אריה ודבורה היקרים ממני אמא של סרן יוגב ברזילי {חיה}


10/6/2011 5:24:24 PM

קיבלתי מספר מצגות מהטיולים שלך ``עם שחר``. אני נפעמת מהכח שבך ומתפללת בשבילך שיהיה לך עוד הרבה כח להמשיך. אסור לך להישבר,כמו ששר בועז שרעבי: ``הכל תלוי בך חבר,הייה חזק אל תשבר, אל תתן לעצבות בך לפגוע הייה חזק ותתגבר.``
גלי


10/6/2011 9:46:13 AM

לאבא של שחר ,שלום ,אני כל פעם מתרגש ומופעם מהצורה שבה אתה מנציח את שחר שנפל על הגנת הארץ , מיזוג הסיפור של שחר עם נופי הטבע מאד מרומם הנפש , אני אישית משתתף בצערך מכל הלב ,אומר לך יישר כוח , גם נהנה מהמיילים שלך שאני מקבל מהאתר בא- במייל ,
בהערכה - חסן עאמר - מורה דרך ומדריך טיולים מוסמך ,דרוזי מתגורר בכפר חורפיש בגליל העליון המרכזי , למרגלות הר מירון ,טל: 04-9978526 + פל: 0508676768 , אם תהיה באזור את מוזמן לאירוח אצלי בבית , יצור קשר , מאחל אושר ובריאות.


10/5/2011 1:15:28 PM

אריה יקר.חושבתני שאדם שאינו חווה אבדן כה גדול אינו מסוגל לחוש את עצמת הכאב,את הצביטה שאוחזת כל תא בגוף.הוא יכול לנסות להבין,לחוש, לכאוב,אך לעולם לא יחוש באמת את עצמת אותו הכאב הפולח את הגוף.את הגעגוע לדבר הקטן ביותר הפשוט ביותר למעשים הכי ``מטומטמים`` שעשתם יחדיו...אפשר להבין אך התחושה היא שונה.ובכל זאת נפעמת אני כיצד אתה מצליח להעביר את הכאב לתחושה אמיתית שמעוררת כל תא בגופי.לעבור איתך את המסע בליווי תמונות,כתבים וההחלטה שיש עוד ילדים וכמובן נכדים עם הזמן..ולא לשכוח להשאר משפחה!!
ולא לתת מקום רק לשכול.
שולחת אור למסע שלך בתקווה שהפרסום ייתן אור וכוח למשפחות שכולות נוספות.
שיהיה חג עצמאות שמח .כל טוב
דורית


10/5/2011 1:10:15 PM

אריה יקר.חושבתני שאדם שאינו חווה אבדן כה גדול אינו מסוגל לחוש את עצמת הכאב,את הצביטה שאוחזת כל תא בגוף.הוא יכול לנסות להבין,לחוש, לכאוב,אך לעולם לא יחוש באמת את עצמת אותו הכאב הפולח את הגוף.את הגעגוע לדבר הקטן ביותר הפשוט ביותר למעשים הכי ``מטומטמים`` שעשתם יחדיו...אפשר להבין אך התחושה היא שונה.ובכל זאת נפעמת אני כיצד אתה מצליח להעביר את הכאב לתחושה אמיתית שמעוררת כל תא בגופי.לעבור איתך את המסע בליווי תמונות,כתבים וההחלטה שיש עוד ילדים וכמובן נכדים עם הזמן..ולא לשכוח להשאר משפחה!!
ולא לתת מקום רק לשכול.
שולחת אור למסע שלך בתקווה שהפרסום ייתן אור וכוח למשפחות שכולות נוספות.
שיהיה חג עצמאות שמח .כל טוב
דורית


10/5/2011 1:09:24 PM

אריה יקר.חושבתני שאדם שאינו חווה אבדן כה גדול אינו מסוגל לחוש את עצמת הכאב,את הצביטה שאוחזת כל תא בגוף.הוא יכול לנסות להבין,לחוש, לכאוב,אך לעולם לא יחוש באמת את עצמת אותו הכאב הפולח את הגוף.את הגעגוע לדבר הקטן ביותר הפשוט ביותר למעשים הכי ``מטומטמים`` שעשתם יחדיו...אפשר להבין אך התחושה היא שונה.ובכל זאת נפעמת אני כיצד אתה מצליח להעביר את הכאב לתחושה אמיתית שמעוררת כל תא בגופי.לעבור איתך את המסע בליווי תמונות,כתבים וההחלטה שיש עוד ילדים וכמובן נכדים עם הזמן..ולא לשכוח להשאר משפחה!!
ולא לתת מקום רק לשכול.
שולחת אור למסע שלך בתקווה שהפרסום ייתן אור וכוח למשפחות שכולות נוספות.
שיהיה חג עצמאות שמח .כל טוב
דורית


10/5/2011 1:08:49 PM

אריה יקר.חושבתני שאדם שאינו חווה אבדן כה גדול אינו מסוגל לחוש את עצמת הכאב,את הצביטה שאוחזת כל תא בגוף.הוא יכול לנסות להבין,לחוש, לכאוב,אך לעולם לא יחוש באמת את עצמת אותו הכאב הפולח את הגוף.את הגעגוע לדבר הקטן ביותר הפשוט ביותר למעשים הכי ``מטומטמים`` שעשתם יחדיו...אפשר להבין אך התחושה היא שונה.ובכל זאת נפעמת אני כיצד אתה מצליח להעביר את הכאב לתחושה אמיתית שמעוררת כל תא בגופי.לעבור איתך את המסע בליווי תמונות,כתבים וההחלטה שיש עוד ילדים וכמובן נכדים עם הזמן..ולא לשכוח להשאר משפחה!!
ולא לתת מקום רק לשכול.
שולחת אור למסע שלך בתקווה שהפרסום ייתן אור וכוח למשפחות שכולות נוספות.
שיהיה חג עצמאות שמח .כל טוב
דורית


10/5/2011 1:08:13 PM

אריה יקר.חושבתני שאדם שאינו חווה אבדן כה גדול אינו מסוגל לחוש את עצמת הכאב,את הצביטה שאוחזת כל תא בגוף.הוא יכול לנסות להבין,לחוש, לכאוב,אך לעולם לא יחוש באמת את עצמת אותו הכאב הפולח את הגוף.את הגעגוע לדבר הקטן ביותר הפשוט ביותר למעשים הכי ``מטומטמים`` שעשתם יחדיו...אפשר להבין אך התחושה היא שונה.ובכל זאת נפעמת אני כיצד אתה מצליח להעביר את הכאב לתחושה אמיתית שמעוררת כל תא בגופי.לעבור איתך את המסע בליווי תמונות,כתבים וההחלטה שיש עוד ילדים וכמובן נכדים עם הזמן..ולא לשכוח להשאר משפחה!!
ולא לתת מקום רק לשכול.
שולחת אור למסע שלך בתקווה שהפרסום ייתן אור וכוח למשפחות שכולות נוספות.
שיהיה חג עצמאות שמח .כל טוב
דורית


10/5/2011 5:44:39 AM

My son served in Golani 51 in Gaza and and 2nd Lebanon. He is currently working in Tel Aviv. When he was on active duty, not a night was peaceful for my wife and I. Tears came to my eyes when I read your article in the Post because we are all so close to that darkness. It is often more that we can stand. May you be comforted by Am Yisroal and know how much your Shahar`s memory, and his and your sacrifice, means to all of us.
Howard Friedman

Howard.Friedman@axa-advisors.com


10/5/2011 1:52:49 AM

אין לי מילים בפי בכדי לתאר את עוצמת ההזדהות שאני חש בעודי מביט בדרככם להנצחת בינכם שכה ראויה להערכה ולהערצה,העצב והכאב לא נתפסים,שלא תדעו עוד צער ותהי נשמתו של בינכם יקירכם צרורה בצרור החיים,אני יודע שהוא צופה בנו מלמעלה ושטוב לו שם למעלה,איתכם בכאבכם,אלעד אברויה...


9/5/2011 10:50:14 PM

Arie,

Thank you for the courage to write this article. I am sorry for your loss, and I pray that G-d will always shower you and your family with blessings and peace.

Beny Yeroushalmi
---
Ben Yeroushalmi
Law Offices of Ben Yeroushalmi
3600 Wilshire Blvd. Suite 1407
Los Angeles, CA 90010
213-384-2626 Tel
213-384-2226 Fax
WWW.YEROUSHALMILAW.COM


9/5/2011 8:52:42 PM


spam:0
ימין שמאל
לא נמצאו וירוסים

חזרה להודעהשולח:
תאריך:
spam:0
Dear Arie,

I just read the extremely moving words you published on JPost, while sitting in Geneva (where you had to pass on your journey home...) and crying at the thought of your pain.

Thank you so much for sharing it. What can I add? Love is stronger than everything else, and love of Israel (of family as well, of course) is a great reason to go on...

Even when being far away from Israel.

Take care,
Kol tov,
Aurelie

Aurelie Simonet
Geneva



9/5/2011 7:17:17 PM

לאריה התרגשתי לקרוא את קורות נפילתו של שחר היקר לך-לנו כעם, ועוד יותר על נפתולי החיים המביאים את הבשורה עד קצה העולם והלאה במותו צווה לנו את החיים.יהי זכרו ברוך ומשמים תנוחמו.
ה`` אייר תשע``א 9.5.11


9/5/2011 7:14:02 PM

לאריה התרגשתי לקרוא את קורות נפילתו של שחר היקר לך-לנו כעם, ועוד יותר על נפתולי החיים המביאים את הבשורה עד קצה העולם והלאה במותו צווה לנו את החיים.יהי זכרו ברוך ומשמים תנוחמו.
ה`` אייר תשע``א 9.5.11


9/5/2011 4:54:54 PM

Report Abuse Read all Talkbacks
2. So moving and heart.breaking!!
Author: madeleine7
Country: Spain
05/09/2011 11:24

This post moved me to tears. May G-D bless and preserve Shahar´s memory and comfort his family in the knowledge that they will see him again....1


9/5/2011 4:53:11 PM

1. Yom Ha Zikaron
Author: Jan
Country: Houston
05/09/2011 00:53

I can hardly see through my tears as I write this post. What a heartbreaking story...losing your beloved son Shahar. In a few minutes I will be leaving for a Yom Ha Zikaron service here in Houston. I will say a special prayer for your precious boy.


9/5/2011 4:41:53 PM

I just read the story you wrote about the death of your son. It is a tragic loss and I hope that in the years since his death you and your entire family have been comforted by his memory. I am proud that I live in a country that have citizens such as Sahar (z.l.) that are willing to do so much to secure the security and safety of his fellow country men.

May it be an ``easy`` Yom HaZikaron for you and your family.

Jeff Dodick


9/5/2011 4:38:24 PM

אריה שלום רב
ראשית , למרות מרחק השנים , ברצוני להביע את השתתפותי הכנה בצערך ובצער המשפחה על מותו של שחר .
התרגשתי מאד לקרוא ( וזהו אומנם רק הפרק החותם את הספר ) את הפרק שפורסם כעת .
אני אדם בוגר ( בן 42 ) ואב לילדים , ואף כעת עיניי דומעות .
אני מאחל לך ולמשפחה שלא תדעו עוד צער , ושנכדיך ( וילדיי ) יגדלו לעולם טוב יותר , חף ממלחמות ולשלום אמת


9/5/2011 4:33:20 PM

ראיתי את הטור שכתבת על בנך, שחר ז``ל ע``י חבר ששלח לי אותו.

הסתפקתי רבות האם לכתוב לך, וכי מה יכול לנחם מכתב מבן 20 לאב שכול?!

אך חושבני שדווקא ביום קדוש זה, מחובתי לכתוב לך.

רצוני למסור לך את תנחומיי הכנים. ולברכך שלא תדעו, אתה ומשפחתך צער עוד!



ח. שחר

ירושלים



9/5/2011 8:30:18 AM

אריה היקר אני קורא כאן את סיפור חייך וממש ניצבת לי הלב מאחר ואני מאמין בגורל כל אדם ברגע היולדו מקבל תיעוד מתי ואיך כל אחד יסיים את חיו ובסיפור הטרגי שלך בנפול בינך היתה בקצה השני של העולם וכנראה בורא עולם מקבץ על ידו את טובי בנינו צעירים ויפים תמשיך להנציח אותו בדרכך שלך ואל תשכח הוא ציוה לנו את החיים ואני בטוח שאת שחר נפגוש שם למעלה חיבוקים לדבורה לך אריה לשגיא לענת אוהב אותכם דדה כרמיאל


8/31/2011 9:37:39 PM

``החיים ממשיכים`` זה נכון אך גם הכאב ממשיך וצועד כמו חייל ממושמע לצד החיים
השאלה למה? למה זה קרה לנו ?מזמזמת לי במוח יום יום ,בוקר בוקר.
והזמן? האם יש לו כלל איזה משמעות כעת?
עוד יום עוד שבוע... עוד חודש,חולף ועימם הגעגוע שמתחזק ומגיע לעוצמות של כאב על סף עילפון..
חייבים להמשיך ולחיות. חייבים
איך נושמים? איך שורדים את היום?
איך שוכחים?איך
הניתן למחוק את הזיכרון?
אותו זיכרון המכאיב כל כך הוא אותו זיכרון האהוב כל כך...
ספר לי על שחר שלך.
מה היה? מה אהב?
ספר לנו עליו למען לא נשכח!
אמא של אסף
שאהב כל כך לנגן לי בגיטרה.


8/12/2011 7:06:51 AM

08/12/2011
כמו כל פעם שאני רואה סיקור מסע שלך על פני הכדור אני מפנה את כל משחבותי להמריא ,לנחות ולשקוע אתך לתוך החוויה אותה הנך ברוב כישרון מיטיב לתאר.
קורא פעמיים ושלוש את הסיקור נכנס ומסייר עמך רואה את הצבעים , מריח את הריחות וחווה את הסערה והשקט גם יחד ובסיום מרשה לעצמי גם למחות לחלוחית מעיני ולהנמיך ראש ,יהיו מעשיך ברוכים וזכרו של שחר לעד.
בכבוד והערכה רבה.
גבי


8/12/2011 7:03:11 AM

כמו כל פעם שאני רואה סיקור מסע שלך על פני הכדור אני מפנה את כל משחבותי להמריא ,לנחות ולשקוע אתך לתוך החוויה אותה הנך ברוב כישרון מיטיב לתאר.
קורא פעמיים ושלוש את הסיקור נכנס ומסייר עמך רואה את הצבעים , מריח את הריחות וחווה את הסערה והשקט גם יחד ובסיום מרשה לעצמי גם למחות לחלוחית מעיני ולהנמיך ראש ,יהיו מעשיך ברוכים וזכרו של שחר לעד.
בכבוד והערכה רבה.
גבי


8/12/2011 7:01:29 AM

Gabi Badichi
לאריה היקר,
כמו כל פעם שאני רואה סיקור מסע שלך על פני הכדור אני מפנה את כל משחבותי להמריא ,לנחות ולשקוע אתך לתוך החוויה אותה הנך ברוב כישרון מיטיב לתאר.
קורא פעמיים ושלוש את הסיקור נכנס ומסייר עמך רואה את הצבעים , מריח את הריחות וחווה את הסערה והשקט גם יחד ובסיום מרשה לעצמי גם למחות לחלוחית מעיני ולהנמיך ראש ,יהיו מעשיך ברוכים וזכרו של שחר לעד.
בכבוד והערכה רבה.
גבי


8/10/2011 10:05:28 PM

שלום אריה ודבורה אהבתי ``אשש`` כמה חבל לי לנו לעם שאת הטיול אתה עושה עםהצל של שחר ולא איתו כואב הלב ומי יודע ומרגיש זאת יותר ממני וממכם ועצוב לי יותר שכתבת במצגת של האחרונה מרחבים שמיים יופי .....ומה עוד צריך בן אדם אריה אנו צריכים את ילדנו עימנו ולא את הצל שלהם יהי זכרם ברוך חיה אמא של סרן יוגב ברזילי


8/7/2011 10:20:46 AM

כאבך פותח צוהר לרגשות העולם, לקיומו של שחר במחשבתנו.
להיות אב שכול, זה לראות את העולם בהבנה אחרת. גם אני יודע.
חיבוק- חמי


8/7/2011 9:10:17 AM

בקר טוב אבא של שחר

אני רואה את המצגות שלך בכל פעם שהן מופיעות בבא לי במייל ומתרגש מחדש בכל פעם שאני קורא את הצוואה הזאת וכו`. כמובן שאין לי מלות נחמה אבל הדרך שלך להנציחו מיוחדת ומענינת. החיים דרך עיני הבן ז``ל הם ערובה לקבלת דרכון לנצח. אינני יודע למה אני כותב לך. אולי מחמת איזה רעד בלב שמצויי לעתים בין בני אדם, אולי מחמת רגישות, אולי מתוך רצון לעשות מעשה טוב, כמו שאתה עושה לכולם במצגות שלך
וסליחה אם בלבלתי את ה.....שמואל אביתר



8/5/2011 5:50:31 PM

אריה ודבורה היקרים
ההיכרות שלנו ``הולכת `` אחורה שנים רבות. רק בשנתיים האחרונות(אולי כי אנחנו גרים ברחוב הסמוך) זכיתי להתודע לפן אחר : משפחה מלאת אהבה , געגועים ונתינה. השכלתם להעביר לי את עוצמתו של שחר ,גם אם לא הכרתי אותו אישית.
כל מצגת שאתה שולח ו\או סיפור ילדים מאפשרים לי לראות בעיני -עיניו -עיניכם את העולם.
מכבדת\מעריצה \גאה ביכולת שלכם לבנות ולהמשיך משפחה כמו שלכם
שרה שלף


7/27/2011 9:59:43 AM

May u never know sorrow again! My deep deep condolences!
Its just amazing what u do!
Well done!
Dorian Goldenberg


7/27/2011 7:30:47 AM

בוקר טוב לאבא של שחר
בכל פעם כשאני רואה את שצילם ברגישות כה רבה, והכתוביות עם ההסברים, מבינה כמה כוחות נפש צריך לכך ומודה על שמשתף את כולנו בחוויותיו.
יישר כח
יונה


7/26/2011 1:04:27 AM

תודה לך איש יקר על המצגות הנפלאות שאנו חווים יחד איתך.אנא אל תפסיק וליבי איתך על נפילתו של בנך אהובך שחר.שלך מישל בן יאיר


7/25/2011 10:48:22 PM

אריה א.ש.ש.{אהבתי}ודבורה היקריםאין כאב חד וצורב יותר מלאבד בן אני חשה אותו לכן .לא אכתוב שלא תדעו עוד צער כי הצער שלנו ישנו בליבנו .אך כן אגיד בואו נראה את החצי השני שלהיצירה שלנו את מי שנשארו לנו ולנסות למזג זאת עם החצי האבוד שלנו .נכון אנו ממשיכים כל אחד בדרכו שלו מתאבל.אבל בסופו של יום אנואומרים יש לנו את המתים וגם את החיים ועד שיעצמו עיננו לא נשכח את האובינו.מחבקת בחום חיה ברזילי אמא שליוגב ברזילי


7/25/2011 9:35:54 PM

אריה שלום,

גאה בך שבחרת בדרך החיים
מצדיעה לך , כל הכבוד
תמשיך בדרכך לראות עולם ולהעביר את תחושותייך לשחר שלא איתנו.

תהיה חזק
הגר


7/23/2011 12:56:25 PM

קראתי את קורותיכם וקורותיו-משאלותיו של שחר , אין ספק שגידלתם ילד עם נשמה גדולה ומיוחדת במינה. התמונה עם שחר והנכד כשאתה באמצעה , מרגשת עד כאב. מי ייתן שלא תכאבו יותר ותשמחו על נשמתו שבוודאי חיה ומלווה אתכם.

יהי זכרו ברוך.



7/18/2011 8:51:01 AM

שחר יקר,
אני יודעת שאתה אינך,אך אם בכל זאת אתה נמצא בינינו כפי שהוריך נותנים לנו הרגשה כבר קרוב ל-14 וחצי שנים אני רוצה להעביר לך חלק מהרהוריו של א.ש.ש לאחר הפגישה עם פוליקר בקיסריה..

איני מבקר מוסיקה,אני רק אוהב מוסיקה ומשתדל לבקר בה...

עם ישראל שלי,רוצה לספר לכם על פגישה שהייתה לנו אמש עם יוצר מבצע וזמר באמפיתאטרון

בקיסריה.הטרובדור האולטימטיבי עם גוון הקול החם שיודע למסוך בקולו את פשטותם של פשוטי העם

יחד עם היכולת שלו להגיע לגבהים( וירטואלים) שמצאתי כי הם מגיעים ונוגעים במלאכי מרום.

כבר בכניסה האמפי` בקיסריה מציב תרתי משמע את המבקר והשומע כאילו והוא ביוון או לכל הפחות

בדרך לשם,אתה מתפלא איך זה כולם לבושים כמוך ולא לבושים `תוגות` של פעם. רעש הגלים שמידי

פעם מגיח מהאפילה ונמוג אט אט מביא אותך למחשבה מתי תצא לה הסירנה מהים כדי לרקוד אתך את

ריקוד ה`בגלמה` או לכל הפחות אותו `ניקו` איש קשה יום שמציע לך את ה-`פומה-פומה` (לעשן ביוונית)

והכוונה עם חומרים אסורים.ואי אפשר שלא לחזור עשרים וחמש שנים לאחור ל-`עיניים שלי` שיר מלא

ערגה וגעגועים.ונקודה אישית שלי,בשנת 1990 שחר ואני נוסעים כמתנת בר מצווה לטיול באירופה

השיר `כשתגדל ילד` מתנגן לו ללא הפסקה ב- רנו 5 שכורה ואנו צורחים את מילות השיר בחלונות

פתוחים כשגשם אירופאי ניתך ומרטיב אותנו כאילו כבר אז בכו השמים על ... בשנת 1997 נפל שחר
באון המסוקים בארץ פלגי מים...


7/7/2011 4:30:48 PM

חני טויג · בית החינוך המשותף ``מעלה הבשור`` קיבוץ מגן
אבא של שחר היקר. סיפורך מרגש עד דמעות. אני עוקבת זמן רב אחרי טיולך ומאחלת לך שזה יקל עליך את האובדן הנורא מכל. השנה אני נוסעת עם משפחתי להודו ואין ספק שאני אחשוב על שחר כשאהיה שם. תהיה חזק.


6/28/2011 11:07:09 PM

התבוננתי באלבום ובדף בכאב לב. קשה ביותר לאבד בן, היקר מכל, אך נדרש אומץ לב לעשות את מה שאתם עושים. למדתם להפיק מהכאב גם טפה שמחה בטיולים המרובים שלכם.זה ודאי נותן לכם ספוק אדיר לקיים את מורשתו של בנכם היקר.
התבוננתי בטיול של הודו רק בגלל שהשקעתם מאמץ רב בהגשמתו ובתעודו.נגע ללבי הצורך שלכם לשתף אותנו בכאב האובדן וכאב היצירה היפה הזאת. ליבי אתכם. מאחלת לכם רק שמחה ונחת מהילדים שהם בטח כבר גדולים
תמירה מגן


6/28/2011 5:09:40 PM

למייל שלי הגיע ``לשתות מיץ תפוזים במנאלי`` ואז נכנסתי כאן לאתר והתחברתי מהמקום של אובדן היקר מאוד מהמקום שמבקש להמשיך משם ולחיות ולראות דרך עיניו ומה הוא היה אומר על זה וזה...מזדהה מעומק הלב, ציפי, אחות של מאיר


6/28/2011 9:48:12 AM

נפלתי עליכם בטעות, איזו התרגשות! אני מדריכת טיולים וממה שקראתי למדתי ממך ומשחר המון! תודה על השיר הנפלא, שנשמתו של שחר נשמרת בו, הרבה יותר ממה שהתכוון המשורר!ריגש אותי אופן ההנצחה החכם, המיוחד, הייחודי. מי יתן ונשמתו הזכה של שחר יחוש בכול הריגוש והאהבה שלך אי שם בנירוונה שלו! ענת גרשון


6/7/2011 3:26:39 PM

א.ש.ש., שבת שלום,



ושוב נשלפת תאוות החיים,החיות והחיוניות, מכל מילה ותמונה.

אתה, א.ש.ש., מנתב ושחר מנווט.

אז אל תתעייף.עוצמת האחידות בנפש ויכולת המימוש – עושה אתכם לצוות מנצח.

זה רק הגוף שבוכה, זה רק הגוף שחסר.



רותי,

רמה``ש



6/6/2011 9:59:29 PM

פעם ראשונה שאני קוראת את הנאמר כאן מתוך הנשמה אל לבותיהם של הקוראים.אי אפשר שלא להתרגש עד כלות, מהאהבה,הכמיהה אל שחר היקר.
מאחלת לכם שתדעו רק טוב בהמשך הדרך...ושחר ...ילווה אתכם כל העת כמלאך שומר מלעלה על משפחתו היקרה.


5/26/2011 5:27:26 PM

אבא של שחר,אריה!

התלבטתי עם לפנות אליך כאל ``אריה`` ומצאתי לראוי יותר להקדים עם ``אבא של שחר``.נחשפתי לרשימותיך ולאתר של שחר באמצעות באליגם.

אכן ראוי /רצוי שחשיפה של שחר באמצעותך תגיע לעיניים רבות ותשמש תזכורת יומיומית.אני קוראת את רשימותיך וחשה כיצד צילו של שחר, באמצעותן,משתנה בהדרגה והופך לשמש.איך בדרכך המרגשת ,הישירה והאיכותית אתה משכיל להאיר ולהעיר בעוצמה וכנות הנוגעים בקרביים . דרכך לגלות מקומות רחוקים,מסקרנים בראייה מפוכחת ,דעתנית ובוגרת –כשברקע התזכורת כי שחר עימך לאורך כל הדרך-מעצימה ומעציבה כאחד.האהבה הגדולה השזורה בכתיבתך לשחר ולדרך בא אתה בחרת – מצליחה להפוך את האישי לאוניברסלי.



בברכה,

רותי,רמה``ש



5/25/2011 6:00:23 PM

כל הכבוד לך ,אני בטוחה שכך שחר רצה שתעשה ,זאת שליחות שלך .

חזק ואמץ ,בריאות טובה להמשך במסע .


5/25/2011 5:58:53 PM

כל הכבוד לך ,אני בטוחה שכך שחר רצה שתעשה ,זאת שליחות שלך .

חזק ואמץ ,בריאות טובה להמשך במסע .


5/24/2011 10:14:00 AM

ראיתי את המצגת של ויאטנם, מאוד התרגשתי מהמחווה היפה.
שלא תדעו עוד צער ושתמשיכו לטייל בשבילו.
שרון


5/24/2011 5:48:28 AM

השכול שלכם מזכיר לי נשכחות...



באותו יום של אסון המסוקים התארחה בביתי חברה מורה. שתינו תכננו יום פעילות בביה``ס. אמרתי לה שיש לי תחושה לא טובה וכי עומד לקרות משהו וכעבור כמה דקות ביתי ירדה



במדרגות



ובישרה לי על האסון.



קראתי בהתרגשות רבה את ההרפתקאות שעברתם באותו זמן.



ריגש אותי לקרוא שאתה אריה לא וויתרת וסירבת לעשות ``קיצורי דרך`` ועם כל הקשיים בישרת לרעייתך דבורה על האסון שפקד אתכם.



כסבתא ל-2 נכדות קטנות התרגשתי מאוד לראות את התמונה : החיים חזקים מאיתנו והם ממשיכים ...דור העתיד.



אני חושבת שבעזרת סיפורך אתה מיטיב להכיר לאנשים מי זה היה שחר שכן התיעוד שכתבת מפנה את הקורא בצורה טבעית ביותר לקרוא אודות שחר..



אין ספק שזוהי דרך יוצאת דופן, מקורית להנציח את בנכם היקר..









בברכה,

רחל גולדנברג

הוד השרון



5/24/2011 5:46:53 AM

ברצוני לשלוח לך את התרשמותי מהאתר לזכרו של שחר הרגיש וממסעותיו מלאי המסתוריות והקסם, אני חושב כי האתר בא להנציח את שחר בנך שאהב כל כך לחיות ולחוות את נערותו בטיולים יפים.

מחכאל


5/23/2011 9:07:42 PM

ברצוני לשלוח את התרשמותי מאתר נפלא זה וממסע מרגש זה, והכל כדי להנציח את שחר הרגיש המלא בחיים מקסימים.


5/23/2011 9:03:52 PM

ברצוני להגיד לך את התרשמותי מהאתר ומהמסעות המתארים נער המלא רגש ויופי מיוחד המלא בקסם אישי המראה כי שחר אהב לחיות ואת המסע הנפלא הוא מתאר באתר מיוחד ומרשים.


5/23/2011 8:42:46 PM

אני מקבלת את מצגות המסע ומתרגשת כל פעם מחדש מדבריך על ציווי הבן. אני מאוד שמחה שבחרתם בדרך הנפלאה הזו לקיים את זכרו של שחר...לראות בעיניכם את המראות ששחר היה רואה אילולי האסון. חיזקו ואימצו. אתם נפלאים ובחרתם בדרך נפלאה .


5/19/2011 6:54:33 PM

רציתי להביע את התפעלותי מהמצגת המופלאה שלך כראשוני התמלאתי גאווה ישר כוח משתתף באבלך הפרטי ומחזק אותך.


5/19/2011 8:42:27 AM

אריה היקר

ערש נעוריך –ערש ילדותי ונעורי.



מעולם לא חשבתי שאתרגש כל כך למראה תמונות העבר .



געגועים לעולם שאינו עוד הציפו אותי אבל יחד עם כל געגוע שצבט בלב נזכרתי בחוויות נעורי מראשון המושבה שאיננה עוד (לצערי).



אגב :אחותי גרה שנים רבות בבנין של גינדי האבא ,-בשנות השישים המאוחרות ומשם עברה ליהודה הלוי.



תודה ששיתפת אותי והחזרת אותי למחוזות ילדותי הנהדרת

שרה שלף


5/15/2011 5:37:13 AM

מדהים ומרגש מאוד


5/14/2011 12:00:45 PM

דרך כואבת ויפה, להתחבר אל הצער, לשאת אותו בתוך החיים. כבר חכמי הזוהר והפלוסופים היוונים ידעו, כי בתוך המציאות מסתתרת אמת עמוקה ומשמעותית, המתגלה למחפשי אמת.
ורדה גנוסר, אוצרת ומשוררת


5/13/2011 4:48:18 PM

איריס בן ארי · בר אילן
הורה שקובר את ילדו, ללא קשר לגיל, מקום או סיבה, זהו הצער שהאל הטוב לא התכוון אליו, היות והבריאה לפי ``ילד/ה קובר/ת הורה ולא להיפך. ואם וכאשר זה להיפך, הוא הנורא מכל. מות הנפטר וחיי מת להורה. שלא תדעו עוד צער.


5/13/2011 4:46:05 PM

עליזה הנסב · שנקר להנדה ולעיצוב
אבא של שחר ,יקר, אתה עושה עבודת קודש! יהי רצון שהקב``ה יפצה אותך ויקיריך. אני מאחלת לך אושר אין סופי כמו שאתה מחייה את מה שאתה צריך.


5/13/2011 10:38:57 AM

ראיתי את הטיול שלך עם שחר.
אני לוקחת אתי תמיד לטיולים בעולם את אחי מוקי, שנפל במלחמת יום-כיפור.
אני מתארת לו את הנופים ואת המראות


5/13/2011 10:02:35 AM

נכבדי

הרגע צפיתי במצגת לזכר שחר.

אין לי אלא להסיר את הכובע בפניך.\

וגם להזיל דמעה.

מחזק את ידיך איש יקר.

פיני זוהר



5/13/2011 9:17:08 AM


spam:0
ימין שמאל
לא נמצאו וירוסים

: לאריה ודבורה היקרים !

אכן כל מייל שלך מעורר בי זכרונות על שחר
ולדעתי כאשר זוכרים אז זה המעט שניתן לעשות למען שחר
אוהבת אתכם
ספיר



5/10/2011 7:41:01 PM

אריה,נגע ללבי

היתי נגד בחיל האוויר שהקפיצו אתו לשאר ישוב לחקור את האסון

היתי בשאר ישוב עד 800 בבוקר בעזרה לכוחות המחלצים.

התמונות שהעלית כחלק ממסע לזיכרו של בינך שחר שלא הכרתי העלה לי שוב בזיכרון את אוטו לילה .

תמשיך לטייל ולהראות לשחר את העולם ...




5/2/2011 7:28:25 AM

הזמן לא עושה את שלו ..הוא לא מרפא..הכאב הראשוני מתחלף בגעגוע עמוק וחד שחותך בבשר.ואין מילים שיקלו.אבל אני רוצה לשתף אתכם..בחודש האחרון ביקרו בארץ אחיינים שלי,תאומים בני 14 מקנדה.הם נולדו בפברואר 1997.נסענו איתם צפונה,וכמו בכל טיול בצפון גם הפעם ביקרנו באנדרטה המרשימה לזכר 73 המופלאים.עמדנו איתם שם,סיפרנו להם כל מה שניתן על האסון,קראנו בקול את הכתוב..ואז הוספתי דברים משלי,על ההיכרות שלי את המשפחה הכל כך מיוחדת שלכם.משפחה חמה ומלוכדת.על שחר,שגיא..על מי שאתם- כפי שאני יודעת.הלב יוצא אליכם.והזמן? לא מרפא..


4/30/2011 4:31:37 PM

תודה על המצגת מפולין ועל האתר. ריגשת אותנו עד דמעות. משתתפים בכאבכם.מאיר עמיקם


4/28/2011 2:29:56 PM

לאריה היקר שלום,
נפעם אני לראות כיצד אתה עובר את הכאב,משתף את הזיכרון ואדוק לקיום הצוואה, אורח חיינו כאן מהול בכאב רצוף כעננה על רוח העם ובפן האישי כל אסון מזכיר לי את מכירי וידידי שנחמה לא תכהה את כאבם
ומזור לא אפשרי אולם הזיכרון וקיום הצוואה נותן מוצא
של דרך אל הנופלים הקדושים מחד ומאידך שומר ומזהיר את העומדים על המשמרת ומכאן פועלך נתון להערכה רבה.
גבי(IAI)


4/28/2011 7:12:11 AM

אריה יקר,
בדיוק שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, ביום הולדתו של אחי הצעיר, דובי, שנפל בתל-פאחר, כתבתי לאבא את המילים הבאות, אותן אני מעביר מקרב לב, אליך:

17 באוקטובר 1968
אל תבכה אבא

אל תבכה אבא, אל תבכה,
החושך עוד מעט יכבה,
ויום חדש ויפה, יום בהיר,
יעלה ויפציע מהר, אבא יקיר.
אל תבכה.

אתה לא לבד אבא, מחמל נפשי,
אימא מזמרת בקול חרישי,
והאורלוגין הגדול, העתיק והעייף,
מספר על כל יום שחולף.
אל תבכה.

בשמים אבא, יש לי ריבוא כוכבים,
אלפי פנסים קטנים, נוצצים,
מלמעלה הם שלל אורות מרעיפים,
על אבות בדיוק כמוך, שכולים.
אל תבכה.


עוד מעט בוקר, אבא, השמש תזרח,
תבריח מעט את הכאב והצער והכל כאילו ישכח,
ותוכל אפילו להעלות איזה חיוך של כאב,
והילד הקטן שלך אצלך עמוק בלב.
אז אל תבכה אבא,
אל תבכה.

מוטי רוזנבלום


4/22/2011 1:44:43 AM

אריה יקר,

התוכל להוסיף לאתר את המילים שכתבת לשחר לכל אזכרה,
לפחות לזו האחרונה, לטובת מי שלא הצליח לשמוע.

מתגעגעת.


4/15/2011 4:09:16 PM

תן לזר להבין...


תן לזר להבין מהו לזכור,תן לזר להבין את חיוך

התוגה,תן לזר להבין אהבת בן רחוק וצמוד

לב,הבהיר לנו את חשכת היום יום, כי נכים אנו .

גם בחמה היוקדת ובצינה החונקת קח אותנו לתור עמכם

כדי שזר יבין,

במקום שמשפחה מבכה את אובדנה- משפחה אחרת בזכותה

שמחה בשלמותה!

א.ש.ש, מבקש לך ימים רבים של דריכה בכף רגלו של שחר...

ראה בעיניך עיניו,חוש בחושיך חושיו,היו אב ובן לאחד.



4/12/2011 7:29:32 PM

להורים המדהימים!!!
כל העם איתכם קשה להשלים עם הגורל המר.
מפעלכם לבן לחייל האהוב מרגש את כולם עד כדי דמעות.
היו חזקים לכל אורך הדרך.

אנחנו איתכם משפחה יקרה!!!

משפחת: אלקלעי נורית ודוד


4/2/2011 5:57:02 PM

הגעתי לנס ציונה בגיל 14 וביום הראשון ללימודים אחה``צ באו לבקר אותי ה``חברה`` אני בטוח פשוט בטוח שהיוזמה היתה של שחר כי שחר היה אחד מה ``חברה``...כזה שחר
קוקו בלונדיני כפכפי עץ חולצות משובצות הכלב צ`יפו מוזיקה מחברת שירים סיגריות ה``חברה`` האהבות הראשונות כדורגל בשבת חוף פלמחים ואהבת המשפחה האין סופית
יונתן רבינוביץ


3/10/2011 8:41:15 PM

שלום
שמי לאה סירני אני מתגוררת בלוס אנגלס הרחוקה קיבלתי למייל שלי את האתר לזכרו של בינכם יקירכם שחר ז``ל

מודה ומיתוודה תחושת האובדן מוחשית בכל מילה כתובה
מילים של אהבה של שמחה התפעלות מנופים עצרי נשימה
יותר מכל הערגה והכאב ..קטונתי.. נותר לי להקשיב לקרא ולהזדהות עם הכאב שלכם .
בברכת שנה טובה והמשך מסע עם הצל היקר לך
לאה סירני


3/5/2011 9:52:37 PM

יהי זכרו ברוך


2/7/2011 6:59:37 AM

הרבה בריאות וכח בכדי שתוכלו להמשיך לעשות לזכרו של הבן היקר שלכם דינה ויסל יהוד


2/6/2011 10:52:28 PM

בס``ד
שלום וברכה.
התרשמתי מכך שפתחתם אתר לזכר שחר, אך הופתעתי מהבקשה של לצפור 3 פעמים. מה יצא מזה לשחר???
הדלקתי נר ואמרתי תהילים לזכרו של שחר.
כיהודים היינו רוצים להזכיר יהודי עם מנהג יהודי.
הדליקו נר, אימרו פרק תהילים, לימדו פרק משניות וכו`
ויהי רצון, שנזכה לביאת משיח צידקנו ותחית המתים.
יהי זכרו ברוך, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.


2/6/2011 2:57:53 PM

נהנית מכל רגע ומקום שאני קוראת על מסעותיך, החלק המצמרר שזה למעשה מוקדש לבנך, הזכרון של הבן נצרב במוחי אחרי כל מסע, הוא בטח גאה ,בחיפוש היופי , סבלנות , חריצות שיש לאבא שלו
מיכל בן צור


2/5/2011 5:37:40 AM

אהבתי את הבחור הרגיש שהלך ואיננו, הרגשתי את סבלו את שהאב והדמעות הציפו אותי.


2/5/2011 5:31:23 AM

As a volunteer at Holocaust Memorial in Miami Beach, I can see pain daily, but this here so detailed is important for every Jew to read and remember. AM ISRAEL CHAI.


2/5/2011 5:28:47 AM

עצוב מאוד..., רק שחבל ששכחנו מאיפה באנו ולאן אנו הולכים, שכחנו להעריך את החיים, שכחנו להעריך את המדינה שלנו ואנו ממשיכים לברוח ולחיות בחו``ל, שכחנו שצריך להיות אנשים טובים, אנשים חיוביים, אנשים הנותנים בלי כוונה לקבל, אנשים מתחשבים , רגועים ובטח לא להיות אנשים גזענים. לצערנו, אנו כ``עם המובחר`` לכאורה, עם יהודי שעבר וסבל המון (על פי תורתנו וע``פ כל ההיסטוריה) לא השכיל ללמוד ולהבין באמת, מהי מהות החיים וממשיך בחוסר הסובלנות, בחמדנות, באהבה לכסף ולחומר, בחוסר נתינה - כל אדם חי לעצמו, בגזענות מגעילה, באגוצנטריות, בהרגשה שאנו מעל כולם, שאנו העם הכי חכם, הכי טוב , הכי מוצלח וכו`, בעוד שהעולם רואה דברים אחרת, מתקדם, מנסה להבין וללמוד איך לעכל אותנו - את העוף המוזר הזה שנקרא ``העם היהודי`` עם שאחרי כל מה שעבר ולמד מהחיים היה אמור להיות היום - עם אחר!!! ואולי קצת יותר צנוע


1/17/2011 12:38:25 PM

שלום אריה.
הנה הקישור לאלבום התמונות שמקורו בסריקה של שקופיות שצולמו ע``י אבי במהלך שהותנו באוגנדה בשנת 1969.
http://picasaweb.google.com/Shahar.Garber/Uganda1969

תודה על אתמול,

שחר גרבר


1/5/2011 7:03:51 PM

שלום רב לך אריה



איני מאמין שאכן קבלתי במהירות הבזק את מצגת פולין, בשפה האנגלית, שהייתה לך ``במחסנית``. אתה גדול, אך מסתבר שהנך עוד יותר גדול כאביו של שחר. נכנסתי לאתר ונתקפתי ברגשי עצב כבדים, עקב הכרותי עם שחר, בנך היקר, שניספה באסון המסוקים. אין מילות נחמה שיעבירו את הכאב או אפילו יקלו את הכאב, אך אני מאמין ומקווה שאכן הדרך שבחרת להיות קרוב אל שחר, היא הדרך להתמודד עם הכאב והיגון. זו הדרך שתחזק אותך ואת המשפחה כולה ובתקוה תעניק לכם שנים יותר קלות. גם אנו, בדיוק לפני שנה, איבדנו את בתנו, אמנם במערכה שונה, אשר ערכה שמונה שנים ארוכות של סבל וטרטורים ב``רכבת השדים.`` כל יום היה יום אבל, כל צלצול טלפון בשעות היום המאוחרות, היה מצמרר ומפחיד, אך עם השנים למדנו להתמודד ולקוות לטוב, לצערי לא זכינו לסוף טוב, אך לפחות זכינו בשמונה שנים של....... .. להיות עוד קצת ביחד, אשר לפחות ארבע מהן היו ``גנובות,`` יתכן שהרופאים היו טובים, יתכן שאלוהים היה עסוק, או פשוט גמל לנו חסד והמתין בסבלנות עד הרגע שבו ממש יהיה זקוק לה. אין מה לעשות, אם אנו לוקחים את הטובים לטיס אז זכותו לקחת את ההכי הטובים אליו, לגן עדן. י



שאנו וכל בית ישראל לא נדע יותר צער. י



בברכה ובידידות



יורם סתו


1/5/2011 7:48:44 AM

מדי פעם לפעם אני ניכנס לאתר וליבי מתמלא ברגשות של אשמה וסוג של החמצה,אני בן גילו של שחר,הספקתי כבר להביא ילד לעולם,לחוות ולראות,טעמתי מהחיים,כאבתי את החיים וגם שמחתי בהם וזה גורם לי סוג של אשמה שמנקרת בי,למה הוא ולא אני? מה מיוחד בי שלא מיוחד בו? אומנם מילים אלה לא מנחמות אבל ייתכן שישנה התערבות שממית שלא מובנת לנו עדיין שייתכן שיש סדר בדברים שלא נראים מסודרים וייתכן ששחר הוא מלאך שבא להזכיר לנו כמה החיים חשובים ושחייבים לנצלם עד תום בשימחה...אני מאחל לכל בני משפחתכם שצוואתו של שחר וחייוכו הבלתי נדלה תהיה כנר לרגלכם ושתגדלו את נכדכם באושר ושימחה ובחיוך כמו ששחר דודם היה רוצה! אני שולח לכם אהבה,כוח וחיבוק מכל הלב והנשמה! אורן.


1/5/2011 6:24:45 AM

אריה שלום.
קראתי זה עתה את חווית ביקורך במחנות ההשמדה בפולין ועיני עדיין שטופות דמעות.
הצלחת בדרכך המיוחדת של הכתיבה העיתונאית המפוכחת מחד והכל כך נוקבת ואישית מאידך, לרגש אותי באופן שהרבה טקסי זכרון לשואה ולנופלים לא הצליחו.
לא, איני אב שכול.
כן, דודתי הושמדה באוושביץ, מקום הולדתה ומקום הולדתו של אבי שעלה לישראל, לבית השיטה כבר ב1935.
סתם כך בבוקר, ההגנות עוד לא התעוררו - וישר בראש.
רוצה להודות לך על הדמעות שלי. רוצה לאחל לך לבני ביתך בריאות ואריכות חיים (ואולי יש לאחל אריחות חיים).
בברכה - איציק ארד - בית השיטה.


1/5/2011 6:23:00 AM

אריה שלום,
התרשמתי עמוקות מהמצגת ואני מוכרחה להגיב.
התרשמתי, בכיתי, אני עדיין בוכה.
ראיתי מצגות דומות בעבר אבל השילוב של הכאב הפרטי שלך על שחר ז``ל יחד עם הכאב הלאומי
יכול להיות אכזרי ביותר. ונגע בי.
ואין מילים לנחם. אני יודעת.
איבדתי אח בגילו של שחר ואני לא יכולה אפילו לדמיין מה עובר עליכם, ההורים.
מאחלת לכם רק טוב והרבה רגעים של נחת לצד שחר, שתמיד יהיה.

--

אורנה


1/5/2011 6:21:46 AM

אריה שלום,
התרשמתי עמוקות מהמצגת ואני מוכרחה להגיב.
התרשמתי, בכיתי, אני עדיין בוכה.
ראיתי מצגות דומות בעבר אבל השילוב של הכאב הפרטי שלך על שחר ז``ל יחד עם הכאב הלאומי
יכול להיות אכזרי ביותר. ונגע בי.
ואין מילים לנחם. אני יודעת.
איבדתי אח בגילו של שחר ואני לא יכולה אפילו לדמיין מה עובר עליכם, ההורים.
מאחלת לכם רק טוב והרבה רגעים של נחת לצד שחר, שתמיד יהיה.

--

אורנה


10/5/2010 3:46:17 PM

שלום למשפחתו של שחר
אני יודעת כמה קשה לאבד בן גם אני איבדתי בן
אני יודעת כמה קשה להמשיך קדימה לאחר אסון של בן
אני יודעת שנשארו לנו עוד ילדים ואנו מחוייבים לחיים
אני יודעת איך משפחתך מתמודדת עם השכול כי אין לנו בררה .. אנו כולנו באותה סירה של הכאב והשכול. למרות שאותך לא היכרתי .אך את אמך הכרתיגם אנו איבדנו אותך וגם את יוגב כולם איבדוהייתם מלח הארץבחורים לדוגמא והערצה אויי כמה חבל שהלכתם לנו אם שכולה חיה ברזלי מי יתן ואנו נהייה האחרונים במשפחת השכול


9/22/2010 8:08:43 AM

אתה איש מדהים



ואבא נפלא!!! אתה עושה למען שחר שמחייך אליך בכל מקום! זו האהבה וזהו היופי המושלם! שנה נפלאה ומיוחדת, באהבה,אדוה


9/22/2010 8:05:50 AM



אריה ממש ריגשת אותי, אני על סף דמעה
אנא ממך תהיו חזקים לטובת שאר המשפחה - אני סמוך ובטוח כי שחר נמצא במקום שכולו טוב והוא היה ויהיה איתך ועם כל המשפחה תמיד - שיהיה לכם חג סוכות שמח ורק טוב אמן...רונן


9/22/2010 8:02:38 AM

יישר כח אריה על הכוחות שאתה נותן לכולם.... אבא ענק של בן תותח.... (ל``ת)

בנצי,


9/22/2010 7:23:26 AM

!!!What a story

Anne, 21/09/10 14:31

Arie, thank you so much for sharing your story and for showing a different way of remembering someone who is no longer with us.

Anne, USA


6/26/2010 5:38:44 AM


ליל שבת , פרשת בלק שלום אריה

1. `` כבר כתבתי לך כי ראיתי מספר מן הכתבות ב `` מסע אחר .
2. קראתי את כל הכתבות מ סוף העולם
3. וביניהן האחרונה עם בשורת האיוב באושואייה
4. לא ידעתי כי כתבה זו גם התפרסמה ב Ynet
5. עוד בחודש פברואר 1997 היינו באתר הנפילה
6. ואני זוכר את העץ ועליו תלויות הדיסקיות
7. על כל דיסקית חרוט שם אחד מן ה ע``ג
8. היה זה שבועות ספורים בלבד טרם התגייסותו של בננו השני
בננו הגדול היה אז משוחרר טרי - 6 חודשים - מסיירת דוכיפת
9. בננו השני התגייס בסוף מרץ 97 , ואף הוא `` זכה `` להיכנס ללבנון
10. כאמור , פרסום הפרק ב ווינט וכן הספר FIN DEL MUNDO
11. שני האחרונים מהווים חידוש עבורי .
12. ואכן קראתי שוב את הכתבה ממסע אחר בגרסת ווי-נט
13. והפעם קראתי גם את התגובות - TALKBACK
14. בין היתר גם את התהייה שלך בנושא ג`ורג` מההוסטל בריו
15. . וגם את התגובה של גיא ממוצב דלעת עם השפנייה וענבי זעם
16. . וכפי שכבר ציינתי , עוד אכנס אל האתר www.shaharozenberg.co.il
17. ? ובמעבר חד מקודש לחול : תרתי משמע ! תרתי מדוע
18. א` : אנו בשבת קודש , ב` : עומד עתה להתייחס אל חו``ל
19. ? ראיתי והפנמתי בנושא פרדריק , האם שלח לך צילום / סריקה של הפרמיט
20. אשר ל אושוואיה סוף העולם : בנובמבר הקרוב אהיה שם
21. כפי שציינתי כבר אני יוצא לשייט באנטרקטיקה
22. בסוף השייט נגיע לאושוואיה ונישאר לפרק זמן בארץ האש
23. בני הצעיר , משוחרר טרי , מצטרף אלי להרפתקאה באנטרקטיקה
24. ! כאשר אהיה באושוואיה אתבונן ב קונדורים העפים



5/13/2010 9:40:28 AM

אריה שלום קראתי את הכתבה וניפעמתי.אני יודע לאיזה הלם אפשר להיכנס מידיעה כזו, דבר שיכול לגרום לך לשיתוק , עצם העובדה שאתה ודבורה הייתם כה רחוקים חייב אתכם לפעילות

מידית.מאידך זה אולי גרם לכם הרגשה נוראית ולא מוצדקת שאם הייתםכאן יכולתם להשפיע ולו במשהו על האירועים. בכל מקרה אני מעריץ את האומץ שלכם לשתף ציבורים גדולים ברגשות כה פרטיים ולהיות מוכנים לקבל גם תגובות לא רצויות.

איציק אבידן


5/13/2010 9:39:51 AM

אריה שלום קראתי את הכתבה וניפעמתי.אני יודע לאיזה הלם אפשר להיכנס מידיעה כזו, דבר שיכול לגרום לך לשיתוק , עצם העובדה שאתה ודבורה הייתם כה רחוקים חייב אתכם לפעילות

מידית.מאידך זה אולי גרם לכם הרגשה נוראית ולא מוצדקת שאם הייתםכאן יכולתם להשפיע ולו במשהו על האירועים. בכל מקרה אני מעריץ את האומץ שלכם לשתף ציבורים גדולים ברגשות כה פרטיים ולהיות מוכנים לקבל גם תגובות לא רצויות.

איציק אבידן


4/20/2010 10:48:33 AM

שלום למשפחה
שמי מרי בית הלחמי. אני מורה לחינוך מיוחד, גרה בגבעת שמואל ומלמדת בפתח תקווה.השנה הייתי אחראית על טקס יום הזיכרון, והקראנו שיר שכתבתי לשחר כשהוא נהרג.אני גאה להשתתף בהנצחת שמו של שחר, ואני רוצה שתדעו שאני זוכרת את שחר כל הזמן, לא רק ביום הזיכרון. אוהבת ומחזקת אתכם.


4/19/2010 4:39:55 PM

אריה שלום!!!
קוראים לי רמי ואני משמש כרכז חינוך במעון לנוער בסיכון בצפון הארץ.
אתמול הופיע בפני הנערים זאבי וסיפר על שחר.
אין לי מילים לתאר את ההקשבה וההתעניינות מצידם של הנערים.נערי המעון מאוד התרשמו מדרך הנצחתך את שחר.
אין לי ספק כי בצפירה של אתמול והיום כולנו חשבנו על שחר וכאבנו את כאבך.
שלא תדעו עוד צער.


4/19/2010 1:39:23 PM

למשפחתו של שחר
אני איתן גימלמן מתל אביב. אני בכיתה ה` ואני בן 10.
לא הכרתי את שחר אבל המורה שלי מרי סיפרה לי עליו. אני משתתף בצערכם ומקווה שלא תדעו עוד צער.


4/19/2010 1:22:24 PM

לאבא של שחר,
שמי חוה ואני מחנכת כתה י` בגימנסיה קציר בחולון. היום בשיעור חינוך בחרתי להקריא את ``הבן שלי מת , החלום שלו חי`` שפורסם בוואלה.
ברור לנו שיום הזכרון נועד לנו - העם שלא חי את השכול והכאב האישי, ברור לנו שאתם, ההורים והאחים השכולים לא צריכים יום זכרון בשביל להיזכר - אתם זוכרים יום יום.
למזלם של בני כתתי אין להם מישהו מיוחד לחשוב עליו בשתי הדקות של הצפירה.השנה בחרנו כל הכתה לחשוב על שחר שלך בשתי הדקות הדמומות ורצינו שתדע שהיום - היינו איתך בכאבך.
מחבקים אותך ואת בני ביתך
חוה צור ותלמידי כתה י` 1


4/18/2010 8:21:46 PM

שחר רוזנברג
חיוך תמים.. ציני?
עיניים שובבות
וקוקו ארוך משלי
מסתובב במסדרונות התיכון הישן..
לצידו אמיר וחברים

ואני אני רציתי לדבר איתו , להבין אותו, להכיר
התביישתי

בשיעורי מתמטיקה לפעמים פטפטנו
ואני סגורה ומלאת מבוכה

חבל שלא אמרתי לך
שחר אני רוצה חיבוק.

היום אני מחבקת
ולא שוכחת.


4/18/2010 8:19:36 PM

נכנסתי לאתר לאחר חיפוש אתרים ביום הזיכרון.
אתר יפה ומרגש.
שלא תדעו יותר צער.


3/20/2010 2:17:25 PM

לאריה רוזנברג היקר שלום רב
אני טל ילדה בכתה ו` מנס ציונהב והמורה שלי הודיעה לנו שאנו הולכים לערוך את טקס יום הזיכרון בגן ה-73 הגן שבו כל שנה עורכים טקס זה.
המורה שלי סיפרה לכיתה שאתה תבוא לדבר איתנו ולספר לנו על שחר.
שנה שעברה אני הייתי בכיתה ה` והשתתפתי במקהלת שרשרת ושמעתי את דבריך והם מאוד נגעו לי ללב ועוד משהו שנגע לי ללב שהילד שלך הקטן אני לא יודעת את שמו אבל אני ראיתי שהוא ברח מהטקס מכייון שלא יכל לשמוע ולהיזכר בדברים האלו ואני כל כך מבינה אותו מכיון שהוא ילד פחות או יותר בגילי ולי אם היה קורא דבר כזה אני לא הייתי יודעת איך להתמודד עם זה.
תהיו חזקים וגאים במה שהבן שלכם ייצג ומייצג.
שלא תדעו עוד צער
טל


3/10/2010 8:56:46 PM

משפחת רוזנברג,
אנחנו סטודנטיות לפסיכולוגיה במכללת אריאל
עורכות מחקר על הנצחת קרובים באמצעות האינטרנט,
רצינו לשאול אם תוכלו לעזור לנו במילוי שאלון בנושא.
השאלון ניתן למילוי אנונימי ופרטיו משמשים למחקר בלבד.
אם ברצונכם בעוד פרטים על המחקר ומטרותיו נשמח להוסיף.
כמו כן יידעו אותנו אם ניתן לשלוח לכם במייל את השאלון.
תודה רבה- עפרה פורייטר דקלה מצוינים וקוני ארבל


2/13/2010 11:51:42 PM

איזה לילה ארור היה הלילה ההוא

רתם (05.02.10):



לא אשכח אותו לעולם. תמיד אזכור היכן הידיעה תפסה אותי, תמיד אזכור את הלילה הארוך שבו ישבתי מול הטלויזיה, פוגשת בבעתה שמות על צ`ימידנים מנסה לנשום ולא מסוגלת להפסיק לבכות, 73 ילדים - איזה מספר בלתי נתפס. והימים עם עשרות הלוויות שנערכו...לא אשכח לעולם את שתי הלוויות שבהן צעדתי גם אני, לא אשכח לעולם את היום הזה. ולא אשכח לעולם את עשרות הפנים שנבטו מעל דפי העיתונים..כל אחד עם הסיפור המיוחד שלו והמייחד רק אותו.
אבא של שחר, איש יקר שכמוך ריגשת אותי מאוד.
לא יכולתי להפסיק לבכות כשקראתי את הכתבה. לא יודעת מה לומר לך, אין אף מילה שיכולה לנחם באמת ..הכאב הרי ילווה אותכם תמיד על אובדנכם הנורא מכל. ...שולחת חיבוק וירטואלי ענק לכל משפחות הנופלים


2/13/2010 11:50:08 PM

איזה לילה ארור היה הלילה ההוא

רתם (05.02.10):



לא אשכח אותו לעולם. תמיד אזכור היכן הידיעה תפסה אותי, תמיד אזכור את הלילה הארוך שבו ישבתי מול הטלויזיה, פוגשת בבעתה שמות על צ`ימידנים מנסה לנשום ולא מסוגלת להפסיק לבכות, 73 ילדים - איזה מספר בלתי נתפס. והימים עם עשרות הלוויות שנערכו...לא אשכח לעולם את שתי הלוויות שבהן צעדתי גם אני, לא אשכח לעולם את היום הזה. ולא אשכח לעולם את עשרות הפנים שנבטו מעל דפי העיתונים..כל אחד עם הסיפור המיוחד שלו והמייחד רק אותו.
אבא של שחר, איש יקר שכמוך ריגשת אותי מאוד.
לא יכולתי להפסיק לבכות כשקראתי את הכתבה. לא יודעת מה לומר לך, אין אף מילה שיכולה לנחם באמת ..הכאב הרי ילווה אותכם תמיד על אובדנכם הנורא מכל. ...שולחת חיבוק וירטואלי ענק לכל משפחות הנופלים


2/13/2010 11:49:09 PM

איזה לילה ארור היה הלילה ההוא

רתם (05.02.10):



לא אשכח אותו לעולם. תמיד אזכור היכן הידיעה תפסה אותי, תמיד אזכור את הלילה הארוך שבו ישבתי מול הטלויזיה, פוגשת בבעתה שמות על צ`ימידנים מנסה לנשום ולא מסוגלת להפסיק לבכות, 73 ילדים - איזה מספר בלתי נתפס. והימים עם עשרות הלוויות שנערכו...לא אשכח לעולם את שתי הלוויות שבהן צעדתי גם אני, לא אשכח לעולם את היום הזה. ולא אשכח לעולם את עשרות הפנים שנבטו מעל דפי העיתונים..כל אחד עם הסיפור המיוחד שלו והמייחד רק אותו.
אבא של שחר, איש יקר שכמוך ריגשת אותי מאוד.
לא יכולתי להפסיק לבכות כשקראתי את הכתבה. לא יודעת מה לומר לך, אין אף מילה שיכולה לנחם באמת ..הכאב הרי ילווה אותכם תמיד על אובדנכם הנורא מכל. ...שולחת חיבוק וירטואלי ענק לכל משפחות הנופלים


2/10/2010 8:56:11 PM


שחר
4.2.10
``ואני לא הייתי שם...”

חרוטות המילים שלך אריה בליבי...

ואני הייתי שם... בדמיוני ובליבי.

כי בזכותכם דבורה ואריה יקרים שלי

אני מכירה,יודעת ואוהבת את שחר

כמו הייתי שם... ואני לא הייתי שם

ובזכות המילים,השירים והספרים שלך אריה

וכל הסיפורים היפים שלך דבורה

אתם מחיים את שחר בליבי

לתמיד ולנצח נצחים

כמו הייתי שם... ואני לא הייתי שם

אוהבת אתכם
נכתב ב 5.30 בבוקר עידית ברקוביץ


2/6/2010 12:14:34 PM

אריה - הכרתי את שחר במוצב דלעת. שחר היה ילד שקט ומדהים עם עניים חודרות.

אם אני זוכר נכון הוא היה במה שנקרא השפנייהשאמורה לזהות חדירה של מחבלים לכיוון המוצב. העברנו חורף ביחד את מבצע ענבי זעם. לעולם לא אשכח אותו ואת שאר החברים שנפלו באסוםץ יהיה זכרם ברוך.


2/6/2010 12:11:44 PM

קראתי את הכתבה פעם שנייה השבוע (גם במקומון בנ``צ) ואצלי המחשבות רצו, הקושי, ההתמודדות ועוד. אריה אתה אדם מיוחד, איש מקסים עם יכולות רבות מאחל לך המון כוחות במסע ואני יודע שקצת נהייה קשה.. ודבורה האהובה, קשה לי למצוא מילים , אבל משהוא שיכיל את הכל , זה חיבוק גדול ואוהב , כמידי יום...

מי יתן שלא תדעו עוד צער


2/5/2010 11:11:17 PM

שלום אריה,

קראתי כעת את הכתבה שלך על שחר והדמעות זלגו מעיני ללא הפסק.
אני שייך לדור שלימדו אותו שגברים צריכים להיות חזקים ולא לבכות.
אולם נוכח כתיבתך האנושית והמרגשת נדמה כי כל הסכרים נפרצו.
יתכן כי העובדה שגם לאבי קראו שחר תרמה לסערת הרגשות.
הטבת לתאר עד כמה שבריריים הם חיינו ועד כמה מהר אנו עלולים להזרק ממקום אחד לאחר.
המשימה שלקחת על עצמך, לתור את העולם במקומו של שחר, מעידה על עומק רגשותיך
ועל העושר הרב של אישיותך.
אני מאחל לך שתצליח במחויבות שלקחת ותמצא מזור לכאב הענק.


בהערכה רבה


דוד מהלאל



2/5/2010 8:50:46 PM

שלום אריה,
שלום.
אני סטודנטית לתואר ראשון במחלקה לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. בחרתי לערוך את עבודת המחקר שלי על אתרי הנצחה וירטואליים. אשמח אם תוכל/י לסייע לי בהבנה מעמיקה של הנושא על ידי מענה על מספר שאלות אותן אשלח לך דרך אי-מייל. כמובן שלא אעשה במידע שום שימוש מלבד לצרכי העבודה ולא יצוינו פרטים מזהים במידה ולא תהי/ה מעוניין/ת בכך.
בתודה מראש, טלי.


2/5/2010 4:51:33 PM

אתמול היה אחד הימים המאושרים בחיי. סיום הטירונות שלי לאחר חודשיים מפרכים. צחקתי. חייכתי. שמחתי.
לא ידעתי בכלל שזהו היום הקשה ביותר בעבורכם ובעבור 72 משפחות נוספות...
מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם, תהיו חזקים וגאים במה שהבן שלכם ייצג ומייצג.
שלא תדעו עוד צער
עדי.


2/5/2010 4:01:00 PM

WISH YOU WERE HERE איזה שיר!!!
כמו המשפט הזה בשיר ששחר אהב, כך אני מרגישה יום יום מאז איבדתי את אבי, הלוואי והיה כאן!!
החוסר, המגע, הליטוף, החיבוק, מה יכל להיות, להתחתן, להביא ילדים לעולם, לגדול, לצמוח, להתבגר, לאהוב...
והנה, הלך לבלי שוב.
הגעגועים האינסופיים מפלחים את הלב, אוי כמה שאני
יודעת, הכל נראה ככלום לעומת האובדן של אהובי ליבנו
מתנחמת בידיעה שיום אחד אראה אותו שוב.
מחזקת אתכם משפחה יקרה ומקווה ששחר רואה אתכם ושומר עליכם מלמעלה ושגם אתם מתנחמים עם משפחה ואוהבים.
חיבוקים חמים.


2/5/2010 3:54:36 PM

למשפחתו של שחר האסון הארור הזה ,אסון המסוקים חרוט בראש של כולנו...קשה להאמין שחלפו כבר 13 שנה ונראה כאילו זה היה אתמול.... חזקו ואמצו כל הכבוד על האתר המבורך שהקמתם!קראתי את הכתבה , ואת קורות חייו של שחר,והתמונות ,והכל פשוט עושה צמרמורת...רואים שהוא היה אדם מדהים ויותר מכך שאתם משפחה מדהימה על כך שגידלתם ילד כזה שלמרות שלא היה חייב ללכת לקרבי נלחם על כך...ברצוני לחזק אותכם כמה שאפשר שלא תדעו צער ותמשיכו להיות חזקים אחד בשביל השני,כי אני בטוחה שזה מה ששחר היה רוצה גם!
בנוסף בתור אחת שטיילה באושוואיה לפתע המקום מקבל אצלי משמעות אחרת ונוראית...
אז המון המון כוח ובריאות ושתרוו רק נחת מהכל!
מחזקת אץ ידיכם שני!


2/2/2010 5:40:52 PM

לאריה שלום
קראתי את הכתבה , וכל פעם מתגלים לי דברים חדשים , ביום רביעי דיברתי עם דבורה והגענו לכך שהיא סיפרה לי את השתלשלות הדברים מהרגע בו יצאה מהארץ ועד חזרת ,והנה אני קוראת את דבריה בסיפורך .
אהבתי נתונה לכם, לדבורה ,האישה המדהימה עם כוחות הנפש העצומים שבה, ולך אריה היקר , תנציחו את שחר בדרך שלכם ועל תתנו לאחרים לפגוע בדרככם , לכל אחד יש את הדרך שלו .
אוהבת
ספיר


2/2/2010 5:35:42 PM

אריה יקר,קראתי בהתרגשות את הכתבה,הוצפתי באהבה אליך ואל דבורהץץץואני לא הייתי שםץץץובזכות המילים,הסיפוריםוהספרים אני אוהבת מכירה וזוכרת את שחר לתמידץץץכמו הייתי שםועוד לפני ולפני!!!
עידית


12/25/2009 11:31:25 AM

אשש יקר
משתבח עם הזמן אתה
כל קמט שנוסף מוסיף לך חיים
כל ספר/שיר שנכתב
מביא לך שחרים
ואתה בכלל על קו הזינוק
רץ על הכתבים
ושחר ז``ל מביא אותך לשיאים
ומוציא ממך פלפולים
חבר- החיים לפניך
יש המון עצים ביער שתהפוך אותם
לדפים כתובים
והצל שנגדע עם מותו של העץ
הטביע שורשיו בספריך הרבים
אשש
יודעי דבר אומרים
``אדם לא יודע כמה העץ גבוהה עד שהוא נופל ``
אני יודע ומצדיע לך בדרכי כבר עשרות שנים

מאיר


12/17/2009 1:25:53 PM


אריה דודי וחברי האהוב,
מזה מספר ימים אני קורא שוב ושוב את שכתבת.
חשבתי לעצמי שאולי אחרי מספר ימים אמצא את המילים לכתוב לך כמה מדהימה ונוגעת כתיבתך.
אבל מה כותבים?
שזה ``יפה``?
אפשר לכתוב ``יפה`` על משהו כל כך עמוק ונוגע?
לא יודע אפילו עכשיו מה לכתוב לך .....
אני חוזר במחשבתי לאותו יום ארור בו התאספנו בבית העלמין... איך צפיתי בך ובדבורה מגיעים ממרחקים
והולכים כמו בהילוך איטי לכיוון החלקה. אני מסוגל גם היום, אחרי כמעט 13 שנים לשחזר כל שניה וכל צעד שעשיתם,
היכן עמדתם ומה היו הבעות פניך. אני זוכר שגררתי את שקי החול הכבדים ושפכתי אותם לתוך האדמה שפערה את פיה
כמו אומרת כמה לא טבעי המצב. ואני זוכר אפילו שנתקפתי חולשה לאחר הלווייה ואתה... מכולם... היית זה שניגש אלי
לבדוק אם אני בסדר - זוכר?
כל כך הרבה דברים עברנו מאז... ואולי לא עברנו דבר. לזמן יש את הדרך שלו להראות את הדברים.
מה שכן, הייתי שולח את השיר הזה לכל אותם אלה שטוענים שהזמן מרפא את הפצעים....
אתה כבר 44 שנים במעגל החיים שלי וכל פעם מחדש אני שמח וגאה שאתה שם.
אוהב אותך/ אותכם.... מאוד.....
זאבי


12/17/2009 1:21:43 PM

ואני לא הייתי שם

הייתי/לא הייתי כשטמנוך באדמה

הייתי/לא הייתי כשעליך ערמו פרחי אהבה

קדיש אמרתי/לא אמרתי לעת לכתך

טולטלתי בין המון שבא ללוותך



ואז באתי בלילה מוקדם

חיפשתי מקום מנוחתך הנעלם

פס ירח חיוור האיר את דרכי

ועמדתי שם בשקט המקפיא



עטוף שלווה גם חוסר שקט

בין הפרחים היבשים

בין חלוקי האבן המונחים

טמון חייל בין חיילים



מאותו הלילה אני שם תמיד

העץ שניטע יצמח ויגדל

עליך ילדי-צל יוטל

אבל מה זה שווה,אבל....



הספסל השביל הנוף הסתמי

שם בלילה הייתי,אני עצמי!!!

נרגעתי שקטתי מלא מכאוב---- לילה טוב ילד,לילה טוב


5/29/2009 12:41:33 PM

אתר מרגש.
יהי זכרו של שחר ברוך !


4/29/2009 11:25:44 AM

ביום זה נזכור את אלו שבזכותם אנחנו נמצאים כאן. אני שולח לכם חיבוק חם ואוהב שמי יתן ואולי יקל ואף לו למעט על הכאב הנורא שבאובדנו הכבד של בינכם שחר ז``ל. זכרו יכון בליבנו לעד.

ברגשי כבוד
דוד חיים,ירושלים.


4/29/2009 6:28:20 AM

נושא : שחר הדוד שלי מאסון המסוקים
תאריך : 28/04/09 18:06
מחבר/ת : גאיה

הדוד שלי
אתה לא מכיר אותי דוד שלי אבל אני האחיינית שלך !
אני לא יודעת אולי זה ישמע לך מוזר ... אבל כן !
אני הבת של עינת. גם יש לי שני אחים שלא זכו להכיר אותך!
אני לא יודעת אם לא זכו זאת מילה טובה כי אחד מהם אתה זכית להכיר אבל הוא לא אותך !
שכחתי להגיד אבל קוראים לי גאיה.

שחר נישמעה הצפירה ומה שעובר בראש זה שחר, שחר, שחר...!
איך דווקא את הדוד שלי לקחו ? למה דווקא את הדוד שלי לקחו ?
ושחר, הבנתי עוד משהו שעד שזה לא קורה לך באמת לא יודעים מזה...
עד שלא לוקחים לך את הדוד את האח את הבן את האחיין את הבן דוד את החבר...

לא מבינים מה זה !
וכן שחר כל הזמן מחכים לראות את הפרצוף מהחלון ואת שאר הגוף מהדלת
אבל לא רואים.. ולמה ? אף אחד לא יודע..
למה אלוהים לא יכול לאפשר לי לראות אותך ? יש לי הרבה מה לספר לך! אני רוצה שתבוא להגיד לי שלום עם חיבוק ונשיקה!
ושתשמע את המשפט ממני : אני אוהבת אותך!

ואולי גם להחזיר את הזמן אחורה ולבוא ולהגיד
``אל תתנו לו לעשות את זה ,התוצאה לא מגיעה לו!``
אולי אני משוגעת ? אולי אני מטורפת ? אבל אני יודעת שלושה דברים!
1. אני מתגעגעת.
2. אני אוהבת אותך.

3.בחיים לא תצא לי מהלב!
שחר כל יום קמים עם זה בבוקר והולכים לישון עם זה בלילה.
אני מתגעגעת ואוהבת אותך דוד שלי!

גאיה כהן רוזנברג.


4/28/2009 7:25:29 PM

לזכרו של שחר

רפיק , דרום-מזרח (28.04.09):



אבא של שחר,

אני לא מכיר אותך ולא זכיתי להכיר את בנך.

עכשיו אדליק נר לזכרו.

אבא של שחר,

מאחל לך קרני אור בתוך הכאב ומי ייתן

ויעמוד לך הכוח לספר בכל שנה ושנה לדור ועוד דור.



בהרכנת ראש,

רפיק


4/28/2009 11:56:34 AM

אני אמנם לא מכירה אתכם..
אבל שמעתי על הסיפור של בנכם
ואני משתתפת בצערכם....];


4/24/2009 3:31:21 AM

להורים של שחר 24/04 04:22 מלאכית זהב
נושא : להורים של שחר
תאריך : 24/04/09 04:22
מחבר/ת : מלאכית זהב
בתגובה ל: חייו ומותו של צעיר - arie
================================================


שחר של יום חדש

בהפציע שחר יום חדש
היכתה בעם חשיכה
טובי בנים
את חייהם נתנו להגנת המדינה

טרם בנו בית
טרם ידעו אהבה
טרם נטעו כרם
וטרם ישבו תחת עץ התאנה!

את נעוריהם הקדישו
למעננו ושלום האומה
לא זכינו לראות מאור פניהם
רק האדמה החמה אותם חבקה

השחר ניקבר בין רגביה
אהבתו וחייו קידש בדם
ילד של זריחות
בוכה עליו העם

אמש הוקרן הסרט-הבריחה מסביבור
שחר וחבריו זצל הוכיחו לנירצחים ושורדים
שבזכות בחורים כמוהו
לעם ישראל זורח האור!

כשמש המפציעה מדי בוקר
עולה כל יום שחר מחדש
לעולם יהיה חרוט זיכרו
כקרן שמש בצבע הדבש!

ואתם הורים של שחר
ווהורי שאר הבנים שאת חיינו בדמם קידשו
אחים ואחיות סבים וסבתות
לעולם ניזכור שתדעו!



כאבכם כאבנו
הרי כשחר המפציע בינכם כבננו
אם יש ולו מעט נחמה
מוקירים אתכם אני ומשפחתי
כואבים עדלשד העצמות קורבנכם הנורא
ומחבקים בשם כל המדינה!

הלואי ותדעו מדימעותיי הזולגות
ולו מעט נחמה!
אין שוכחים את הנופלים כי
על מגש זהב חייהם הרי קיימת המדינה!


לזיכרו לזיכרם בהרבה אהבה
מלאכית זהב


4/24/2009 12:54:09 AM

שחר כמה קשה לקרוא את סיפורך שלעולם לא ישכחו להנציח אותך


4/23/2009 5:47:25 PM

הי
וכמו תמיד אתה מצליח לרגש אותי עדמעות
מי יתן ולא תדעו צער עוד
איתכם תמיד


4/23/2009 5:44:13 PM

כל כך נוגע ללב.
יהי זכרו ברוך...


4/23/2009 5:40:36 PM

ריגשת אותי מאוד עם כתיבתך על בנך.

אתה מנציח אותו בדרך נפלאה


שלומה


4/15/2009 6:50:08 PM

חבר שלי שחר
ב- 22.4 חבר שלי שחר היה צריך להיות בן 30

אבל שחר נהרג באסון המסוקים

ונהייה סמל לאומי

רציתי להזכיר שסמלים היו פעם אנשים

שאהבו צחקו וסתם היו

שחר רוזנברג

אפשר לכתוב על עשר שנים שנעלמו
אפשר לכתוב על 3652 יום בלי שחר
רציתי לכתוב מי זה שחר אבל המילים חומקות
אפשר להגיד על שחר הרבה
שחר זה החבר שעובר עלייך יום רע
ישב לידך ויעשן סיגריה והכול יאמר בלי מילה
שחר זה הבחור שידפוק לך בדלת בשלוש בבוקר
עים חלב ושוקלד פרה ויגיד בא לי נס רובאית
שחר זה החבר שיעיר אותך בבוקר עים נפץ
כי זה מצחיק {וזה לא מנסיון}
שחר זה שיקנה רובי מים ביום חם
והמשך כולל בית מוצף ובגדים על החבל
שחר זה ההוא ששיכור יביא את המפתחות
למישהו שלא שתה וזה לפני עידן הפירסומות
אם היתי מנסה להסביר את שחר היתי צריך להסביר
תערובת של העץ הנדיב,משפחת אדמס,יונה וולך,בוקובסקי,
פול אוסטר,דאלי,והנסיך הקטן..
אם היתי מנסה אז היתי מתחיל משורה מנסיך הקטן
``אשרי האוהב פרח אחד ויחיד``
אבל אני אנסה בשורה שלא שלי
``רגליים נעוצות בקרקע ועיניים בכוכבים``


4/15/2009 6:39:05 PM

אסון המסוקים מזכיר לי את הרגע שאני יושב בעבודה במכון סקרים גאלופ שראיינתי מישהו לסקר והוא עונה שרואים בטלוויזיה ששני מסוקי יסעור התנגשו ולאחר זמה מה שמישהו שעבד עם אחי הבן שלו בשם שחר רוזנברג נהרג וכל הזמן שומעים ברדיו שמות של הרוגים והשיר הילדים של חורף 73 או בשם השני שלו שיר היונה מתנגן ברקע
אחיו של אסף זיו


4/11/2009 6:01:10 PM

שמי יאיר. נכנסתי במקרה לאתר, והתרשמתי. משחר, וגם ממאמץ ההנצחה הראוי לציון


4/11/2009 12:41:25 PM

אל תיבכי בעבורי-ארגנטינה,,,
כמה מרגש, אמיתי
העבר , מיכאל היקר, את ברכתי והשתתפות בצערו, של מי שזכיתי באמצעותך,
מעט להכיר
סרול


4/11/2009 12:37:33 PM

עוד ח``י ימים יתרגש עלינו יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.

חי=18 בגימטריה,ויום הזכרון עוסק בהיפוכו של חי!!!

גם משפחתנו נשאבה לשכול עת נפל צעיר ילדינו באסון המסוקים.

באותו הזמן טיילנו ברחבי ארגנטינה והיגענו עד לפטגוניה בדרום היבשת,לעיר הדרומית בעולם אושווואיה.

שם הגיעתנו בשורת האיוב על נפילתו של שחר.

רכסי הרי האנדים המשתפלים בעצב לאוקיאנוס הקרח הדרומי והקונדורים הענקיים שחגו מעל כזכרון למזיניק שלנו ליוו ומלווים אותנו מאז כל יום כל שנה.

יהא זיכרך שחר וזיכרם של כל חללי מערכות ישראל-----ברוך.



3/28/2009 9:41:35 PM

למדתי עם שחר בבית הספר התיכון. שנתיים או שלוש מעליו. לא הכרתי אותו ממש טוב. אני זוכרת שכבר סיימתי את התיכון, והייתי רואה אותו מטייל בעיר עם השיער הארוך, המצב רוח הנינוח, ומעין מבט שמקשיב ברצינות לכל מה שאומרים לו. זוכרת שאמרתי לידיד שלי אז: הנה, אין מה לדאוג, יש אנשים טובים בעיר הזאת. יש על מי לסמוך. תמיד יהיו כאן טיפוסים מיוחדים. הוא תמיד נראה שמור. בעצם הוא עדיין שמור בלב של כל מי שאהב אותו.


3/22/2009 10:13:31 AM

ניסיון להכנסת הודעה כולל סיסמא


2/17/2009 8:36:50 AM

והחיים ממשיכים........4 בפברואר 2009

PERSPECTIVE--------TIMING עיתוי---------------תשקופת

אהבתי,

כמי שנוגעים בשכול וחיים עמו 24 שעות ביממה אין לנו את זכות היתר (privilege ) לנוע קדימה ואחורה בזמן כאוות רצוננו.

בואי יחד ננסה לצקת משמעות חדשה לצמד המילים, PERSPECTIVE ו-TIMING .

ה- PERSPECTIVE (תישקופת) איזו המצאה נהדרת! היא מאפשרת לנו לצאת מקופסת חיינו הקטנה אל העולם הגדול ולהביט מבחוץ – פנימה.

משום מה שוכחים אנו כי הרבה זמן הבטנו רק מבפנים - החוצה!



אם כך מה פוגם או נכון יותר לומר פגום בכל השיוט הזה של בין הזמנים, או אם תרצי בין העולמות?



סופר צ`כי, מילן קונדרה, כותב בספרו ``ההנאה שבאיטיות`` שקיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשיכחה. ומוסיף עוד... שנחשוב על מצב שיגרתי מאין כמוהו, אדם צועד ברחוב ולפתע פתאום רוצה להיזכר בדבר מה, אך הזיכרון חומק ממנו, אוטומטית הוא מאט את צעדיו. לעומת זאת, מישהו אחר המנסה לשכוח אירוע כואב שחווה לא מכבר, יגביר שלא מדעת את קצב ההליכה כאילו ביקש להתרחק במהירות ממה שעדיין נמצא קרוב מדי בזמן.

מסקנתי היא שבמתמטיקה הקיומית מופיע הניסיון הזה כשתי משוואות פשוטות

דרגת האיטיות עומדת ביחס ישר לעוצמת הזיכרון
דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיכחה.


ומי ידע להשיב על השאלה הגדולה? למה ומדוע קרה מה שקרה?!

מלה קטנה הנקראת TIMING (עיתוי)! זהו?!



באחד מסיפוריו, אייזק אסימוב סופר מדע בדיוני, מתאר מכונה משוכללת המשייטת במהירויות גבוהות כל כך עד שמסוגלת לבטל את מימד הזמן עבור אותו אדם הנמצא בתוכה!



רוצה לומר, אדם המשייט במכונה זו מגיע לזיקנה או לחילופין לינקות כרצונו!



מציאות חיינו מבוססת על TIMING, אך מאחר ואין לנו אפשרות להגביר או להאיט את קצב הזמן ה – timing מכה בנו מבלי שאנו יכולים לשלוט באירועים.

איו אנו יכולים לקפוא במקום או בזמן, כמו אותו רוכב אופניים החייב להתקדם כל הזמן בהתעלמות מתנאי הסביבה, אחרת יפול!



והחיים יקרה,ממשיכים!

בכל מקרה, במקומות בזמנים או בעולמות אחרים כל החיבור שנכתב מעלה, לא היה מועלה על הכתב..............


1/31/2009 3:11:31 PM

את אמיר ראיתי לפני מספר חודשים עם אשתו והילד (או ילדה - לא זוכר כל כך)
אחיקם חזר בתשובה ושוב בשאלה אם אני לא טועה..
ככה לפי אמיר לפחות...
עבדנו יחד עם שוקי ואח שלו אם אתם מכירים...לא זוכר את שם משפחתם..זה היה ממש ממש מזמן..

את שחר כמובן הכרתי דרכם בעבודה המשותפת - וזו באמת היתה חוויה של פעם בחיים.
אותן תקופות שאתה נוצר לנצח כי הן לא חוזרות שוב.


1/30/2009 8:53:53 AM

משפחת רוזנברג,
אתם לא מכירים אותי אבל אני יחד עם שחר, אמיר בנימין, אחיקם ועוד אנשים מקסימים אחרים, עבדנו במשך תקופה במסעדה שנקראה בזמנו - בייגל נאש בקומה השנייה בקניותר בעיר.
זה אולי נראה קטן ורחוק, מטבח של מסעדה שבו לא קורה יותר מדי, אבל אני יכול להגיד לכם שבמטבח הזה עברנו חוויות, הווי, חברויות נוצרו והיה פשוט תענוג לעבוד יחד....
אני זוכר פעם אחת שהחזרתי את כולם הביתה בטנדר האדום הישן שהיה לי, טנדר פתוח, וכולם היו מאחור, כשאני מביט בכל התמונה הזו במראה האחורית...ושחר היה שם, שמח, קופצני, מלא אנרגיות..יחד עם כולם...ואני מדבר על סוף יום עבודה ארוך....

זה המעט שיש לי על שחר - אבל זו אחת התקופות היפות.
כולם יסכימו.
היום אני כבר במרומי גיל 35, הורה לילד בן שנה וחצי ועוד ילדה אחת בדרך.
נכנסתי לאתר לראשונה - ראיתי את המודעה לאזכרה בעיתון המקומי.
מי היה מאמין שעברו כל כך הרבה שנים...

שתהיה שבת שלום - ותודה
אסי


10/20/2008 5:39:11 PM

משפחתו של שחר
שחר בנפילתו באסון המסוקים השאיר אחריו- אחות נשואה שהיתה אז בהריון מתקדם בשם עינת, אח גדול ממנו בשם שגיא וזוג הורים מדהימים בתפקודם בשם דבורה ואריה.
אני חבר קרוב מאד של המשפחה, לאחר אסון המסוקים התחברתי לאריה בנסיעה משותפת כל שבת לחוף הים ביפו, שם הינו מדברים על שחר ובכלל על החיים, שרים פוליקר דומעים, כל מסוק שעבר היה מטריף את אריה שהיה מלווה במבטו ובתפילה חרישית לשלום השוהים במסוק, לימים נמצא על ידי אריה ודבורה המון חומר כתוב ומוסרט ששחר הכין למשל אחת הכותרות - ``בבוא היום אפרוש כנף ואעלם``, כתבים ובהם הוא מתאר את נסיעתו עם חברתו למנלי ויושב איתה שם על החוף ולוגמים יחד כוס מיץ. אריה לקח את מסעותיו של שחר מהכתב והפך אותם למסע חייו בפועל, השזורים מהכתב אותו השאיר שחר. שחר היה בחור 10 וכבר 11 שנים בלעדיו.
יהי זיכרו ברוך בקרב כל הנופלים

מאיר ארליך


10/15/2008 10:35:49 PM

שלומות דודי היקר,
לאחר מאמצים לא מבוטלים שלך הצלחתי לראות את המצגת.
כתבתי לך ביום הולדתך ה- 60 שאני מטייל איתך בעולם ורואה מקומות
שלא אראה לעולם באמצעות מצלמתך/סיפוריך.
אולם הפעם, נטלתי לעצמי מספר דקות של מחשבה בטרם אגיב למצגת ותוכנה. (טוב שיש קצת חופש - לא? ).
אמרו חז``ל: ``מצווה גדולה- לעשות נפש למת``... ולמה בעצם הכוונה?
המתים חיים כל עוד אנו הזוכרים אותם חיים. במסעותיך בעולם אתה דואג לכך שדמותו של שחר לא תישכח מזכרונם
של אלה הרחוקים ``משיגרת השכול`` במהלך היום-יום.
מעניין לחשוב... ממה היה שחר נהנה במיוחד? ממוזיאון הרכבות? מדיונות החולות האדומים? מצעקותיהם של כלבי הים?
כנראה שלעולם לא נדע... מה שבטוח הוא שמסעותיך גורמים לכולנו לחשוב על כך...
נדמה לי שאמרת שזהו מסעך האחרון. אולי כדאי לשקול מחדש.
באהבה,
זאבי


9/27/2008 1:50:49 PM

ליד בית הקברות של קיבוץ דפנה יש את אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים, אתר יפיפה באמת בטוב טעם שמזמן לא ראיתי. כמובן שדבר ראשון חיפשתי את שמו של שחר רוזנברג.




9/24/2008 9:53:37 AM

אריה יקירי,



כאשר קיבלתי את המייל שלך אתמול ופתחתיו לא שמתי לב לאתר המצורף, הבוקר עברתי שוב על המיילים מאתמול ואלה מהיום, ושמתי

לב לציון אתר, עם הכיתוב אבא של שחר. החלטתי לפתוח האתר ואז נגלה לפני עולם שלם של ילד שלא הכרתי וניתן לראות את ייחודו את

אשר הושקע בו ומה שנתן בחזרה.

אריה, אין לי כוונה להיות נדוש, אני מניח ששמעת כבר הכול ולא אכביר במלים ואף שחלף זמן מהאסון שפקד את בנך, הזמן בעבורך, עצר מלכת.

כואב אני את כאבך, המייל ששלחת לי שהינו הקשר לאחר כ- 40 שנות, גרם לי לעצב רב, אני אך מקווה כי הדברים שהינך עושה בחייך, למען משפחתך

ולזכרו של שחר בנך ישמשו כגזע מחזק הנותן את הכוח להמשיך.

יהי זכרו ברוך
קותי


9/13/2008 9:02:47 PM

למשפחה היקרה
אני מורה בחט``ב בן צבי בפ``ת .היגעתי במקרה לאתר ההנצחה המקסים הזה כי אני מחפשת חומר לטקס שנערוך עם תלמידי כיתות ט` באתר ההנצחה בחודש נובמבר. קראתי חומר מרגש מאד. אכן היה לכם ילד נפלא! גם בני משרת בחטיבת הנח``ל במילואים, כמו בשרות הסדיר כחובש קרבי.
מי יתן ולא תדעו עוד צער! תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.


8/6/2008 11:08:14 AM

לאריה ודבורה!
אני מעבירה הרצאה בשם `` כיצד להפון נאחס לנכס``.
אני מדברת ואתם עושים !
בחרתם בדרך מופלאה להנציח את שחר, זה מרתק ומרגש לקרא את הדברים ,לחזות במצגות. ולראות שני הורים חזקים ואמיצים המתמודדים כפי שאתם מתמודדים.
מאחלת לכם בריאות נחת וכל מה שתבקשו לעצמכם שיתגשם.
אוהבת דבורה שרף


8/6/2008 10:44:25 AM

לאריה ודבורה! אני מעבירה הרצאה בשם כיצד להפון נאחס לנכס.
אני מדברת ואתם עושים בחרתם בדרך מופלאה להנציח את שחר, זה מרתק ומרגש לקרא את הדברים ,לחזות במצגת. ולראות שני הורים חזקים ואמיצים המתמודדים כפי שאתם מתמודדים.מאחלת לכם בריאות נחת וכל מה שתבקשו לעצמכם שיתגשם.אוהבת דבורה


7/6/2008 8:39:24 PM

לאריה ודבורה,
לקח לי זמן להגיב כאן,
זוכרת את שחר, את השובבות , הקוקו, כמה מקסים היה בעיקר בחברה, ילד של צחוקים וחיוכים.
את הטיול לצפון ששם נוצר החיבור, ואת שחר החייל ,במדים ותספורת קצרה , כפי שבא להראות לנו, בחיוך קטן מצטנע ויחד עם זה כל כך גאה.
גם קראתי את התאורים המרתקים שלך אריה ואת החבור שלך לשחר באמצעות הדרכים והמסעות שעברת.
הכאב והשבר גדולים. מי כמוני יודע!
עליזה ריינגולד
א.ש.ל.
אמא של ליאור.


5/7/2008 1:35:59 PM

לאריה ודבורה היקרים,
את שחר לא הכרתי...
אתמול ראיתי2 סרטים על שחר בטלוויזיה ודמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניי.
חזקו ואמצו.
אשמח להיות עמכם בקשר ולהכיר את שחר יותר...
רונית


5/7/2008 12:20:42 PM

אין מילים....כואב ומשתתף אתכם בכאבכם ובאבלכם...
גם אני אגב הייתי לוחם בנח``ל(גדוד 50 מחזור נובמבר 70).נוסף לאמור לעיל אני שותף למסעו הכואב של האב לפולין כבן לניצול אושוויץ(עם מספר על היד שהתחיל ב-Aׂ
ואשר ברח מצעדת המוות,עלה ארצה גידל משפחה ונפטר בגיל 56 מסרטן...ואני שואל עד היום:היכן אתה ריבונו של עולם שלוקח נפש כזו צדיקה ששרדה שואה כזאת נוראית ואחרי כן אתה לוקח אותו למעלה כל כך צעיר...שלא תדעו עוד צער...בכבוד רב-עקיבא לב-ראשל``צ


5/6/2008 1:04:50 PM

א.ש.ש 5/5/2008

וגם לאמ.ש.ש



כחבר שאיתכם לפני ואחד עשרה שנה אחרי

ומגיע בקביעות לטכס שעליו כתבת

לעיתים עולה אליכם הביתה

לעיתים מגיע לביתו החדש של שחר

אבל מתמיד לבקרו בחדרו

אותו חדר המכיל את שחר ואת עולמו

התמונות על הקיר, הכתובים המפוזרים

הנר הדולק, הנשק החרוך, צמתו המאורגנת

השירים שכתב, חזונו שאבד,הציפיות שהכתיב לחיים

ובאחת... נפל מעל צמרות העצים, שמכסים עליו בין

המצבות עם שאר הנופלים



אסון המסוקים קוראים לזה, באזכרה האחרונה

הרגשתי גאווה להציג את שחר וחדרו לפני

חיליים מיחידתו

אף קראתי ל א.ש.ש כי נשאלו שאלות

הרגשתי בצמאון של הילדים לדעת עוד ועוד

הם מיששו כל מזכרת, דפדפו באלבומים

פתאום אחד מהם בקריאה של התפעלות

ובחוסר נוחיות ואף במבוכה העיז לפנות ולשאול

איך שחר יכול היה להוציא מעצמו את חזיונו

ועוד לעלות את זה על הכתב?

``אפרוש כנף והעלם`` אשב במנאלי...... ועוד

א.ש.ש כהרגלו ענה בסובלנות, והסביר

ומההסבר ברור כי גם ל א.ש.ש אין שום כיוון

הורי שחר וחברי היקרים

בדרך רבת השנים מאז

ראיתי אותכם בסיבלותכם והמון רגעים

יכולתי רק לשער.

אני זוכר את תקופת השיבעה והמבקרים

ואת מילותכם כשמסביבכם הכל שבור ומנופץ

והתהיות על החיים בשיאם ואת כל אותם

שבאים לנחם, עומדים אילמים ואתם

מעודדים, מחבקים, דומעים בוכים,מחזקים



בשבילי אתם חברים, הורים,סב וסבתא

שבחרתם בדרך החיים, ומגשימים עבור שחר

ושאר הילדים את ששחר החסיר מהחיים

והחיים החסירו משחר



אני נרגש לקראת יום הזיכרון

לעיתים בחדרו של שחר עוברת בי מחשבה

כי ``המזיניק`` כפי ש א.ש.א קורא לו

יבוא בפתח וישאל על מה המהומה

ויום הזיכרון יתבטל

והתוכניות שלך א.ש.ש לנסוע בעקבותיו ישתבשו

והנר ישנה את גווניו

והרובה יחזור ל ``נשקיה``

והצמה תשוב למקומה

והחמניות יהיו בגובה כתפיו

וכתביו ימתינו לימים אחרים

ותתנו לו את האוטו לקפוץ לחבריו

כי שחר הוא ילד של החיים

אבל שחר לא חזר והחדר מיותם

כבר יותר מאחד עשרה שנה בלעדיו

ואני ממשיך לשער את שעובר

ומתפלל שישמור עליכם האל



ברגשי אהבה ודמעה



מאיר ארליך




4/30/2008 9:50:17 AM

מרגש ביותר... כמישהי שאיבדה אח יקר שהיה בן גילו של שחר המקסים , זה מעלה בי כ``כ הרבה רגשות מודחקים עם הזמן שחלף. הזמן חולף החיים ממשיכים אך הזכרונות של האהובים חרותים עמוק עמוק ולעד. ישר כוח על האתר שלא נשכח לעולם את אהובינו. ארין ישראלי אחות של טימור האהוב.


2/23/2008 8:47:41 PM

I am not sure that you remember me from so many years ago (probably 45 years ago). My name is Ita Veiman (now Sturman in New York.) Yes I knew about your loss over 10 years ago. This mroning I recieved from Zeeva one of your e-mails about the Holacoast and saw the link to this page. I hope you souldn`t have any more sorrows. Remember you fondly. Ita.


2/15/2008 3:01:20 PM

אריה ודבורה שלום,
הגעתי במיקרה לאטר הזה ורותקתי אליו
אני כואבת את כאבכם ומבינה את סיבלכם
גם אני אבתדתי אדם קרוב לי מאוד
איבדתי את בן הדוד שלי שהייה בישבילי כל עולמי הוא נהרג ליפני שנה וחצי בתאונה בחו``ל הוא נהרג ביום ההולדת שלו 26
אני מבינה את הכאב לעבד אדם יקר זה כואב וקשה
אני זוכרת שההיי לי קשה להאמין שהוא אינו עוד אבל היום אני מבינה שזה שהוא לא איתנו למטה זה לא אומר שהוא לא חיי בישבילי הוא תמיד חיי! חיי בליבי והולך איתי לכול מקום
אני הבנתי שאין הבה מה לעשות כי ניסתרות הן דרכי האל

אני שולחת לכם חיבוקים חזקים וניחומים עד אין סוף היו חזקים!
מעיין


2/5/2008 12:14:01 PM

שלום אריה, אני כל- כך מתרגשת שאתה מחזיר לי תגובה... אני לא בטוחה איך הגעתי לאתר. מה שכן אני זוכרת שנכנסתי שוב לאתר כשהגעתי הביתה ועברתי שוב על כל החומר עד שעה מאוד מאוחרת. הייתי מרותקת! הייתכן? הרי לא הכרתי את שחר. על המקרה כולנו שמענו ובכינו, אבל ככה להרגיש מחוברת לאדם רק מלקרוא את שיריו? לשמוע את השיר שאהב (לפחות 20 פעם), לקרוא את כל התגובות שנכתבו למענכם, להסתכל בתמונות ולנסות לקרוא ולזכור כל תו בפניו, בפניכם
נושא השכול אינו זר לי. מגיל צעיר מאוד אני עוסקת בנושא השואה בצורה אפשר להגיד די אובססיבית. גם עסקתי במחקר פרטי שלי על שני חללים. אחד טוביה (טוליק) קושניר מכפר יחזקאל שנרצח בשנת 48 כאשר יצא לעזרת גוש עציון הנצור. הוא היה הגשש והם לא הגיעו ליעדם. הייתי במסלול בעקבות לוחמים לזכרם של אותם ל``ה לוחמים. כמו כן, גם אחרי ארלזור (זוריק) לב מכפר ביל``ו. לשניהם סיפורים שאם זכרוני אינו מטעני נכתבו ע``י דבורה עומר. לקרוא את סיפורם מלידתם ועד מותם מחבר את הקורא לאדם בצורה אבסולוטית. רבים נהרגים כאן על האדמה הזו, להזדהות איתם קל יותר כשיש סיפור וחיים אמיתיים. אני מנסה כנראה למצוא הסבר הגיוני לרגשות שהשתלטו עלי מאז ה``מפגש`` עם שחר. אולי כמו שכתבת לי, אין הסבר הגיוני, אין מקריות. שאלת מהיכן אני בארץ. אני מפ``ת. לא מתחברת בכלל. מאוד הייתי רוצה לעבור לאזור שקט יותר, פחות סואן, אולי גם זה יתגשם. אני עובדת במפעל בטחוני בפארק אפק ראש העין בהבטחת איכות. זהו, אני כל- כך לא רוצה לסיים לכתוב... סלח לי על פרץ הרגשות שאמנם לא גואה כי אני עוצרת בעדו, אבל הוא שוטף יותר מכרגיל, זה בטוח
אריה, בליבי יש מילים רבות לתת ולהעביר לך, אך אף אחת מהן לא באמת מתאימה. הן פשוט לא תואמות את הרגשות האמיתיים... בכל אופן, אני מקווה שאתה מוקף בהרבה אהבה ואנשים שמחזקים אותך בעצם נוכחותם. וככה אני מאחלת לך באהבה רבה את שליבך מבקש



2/5/2008 8:36:09 AM

שנים אחרי...

ממרחק הזמן שלא ניתן לגשר
הייתם חיילים צעירים וחסונים
מלאים חלומות , אהבות ושאיפות

שנים אחרי...
עדיין מדמיינים אתכם ככאלה
צעירים ורעננים שחלומות עוד לפניכם...

שנים אחרי...
אך כעת היינו מצפים שתשבו, תלמדו
תעבדו בעבודה מסודרת
אישה אולי כבר ילדים
כלב בחצר...

פתאום בשנים אחרי...
אתם דומים יותר לנו- לעולם המבוגרים
לא עוד חלומות משוגעים, פנטזיות להגשים
אלא חיים יותר ``רגילים``

ממרחק הזמן
הזדקנו, החכמנו, טעינו, התבגרנו
למדנו, שמחנו, כאבנו וחווינו.

שנים אחרי
זו אינה קלישאה אכן אתם נשארתם אי שם בתמונה
ותמונתכם אינה משתנה.

ממרחק הזמן למדנו
שאין באמת זמן,
הגבול בינכם לביננו מטשטש והולך
ורק התמונה מדגישה את פערי הכאב.


אופק אחר וחדש מאיר את דרכנו.


2/4/2008 3:59:02 PM

גם אני כמו רבים כאן באתר, הגעתי במקרה... או שלא. דמעותיי לא יעזרו לכם, גם לא כאב ליבי. אין נחמה...
תמיד רציתי לדעת... האם אחרי ``כל- כך הרבה שנים`` האם הכאב מקהה? האם מחייכים באמת? האם החיים ממשיכים ובטוב? סלחו לי על שפלשתי ללא שלי... צר לי על החלל שנותר בלבכם.
אסי


2/3/2008 8:44:12 PM

אפשר לכתוב על עשר שנים שנעלמו
אפשר לכתוב על 3652 יום בלי שחר
רציתי לכתוב מי זה שחר אבל המילים חומקות
אפשר להגיד על שחר הרבה
שחר זה החבר שעובר עלייך יום רע
ישב לידך ויעשן סיגריה והכול יאמר בלי מילה
שחר זה הבחור שידפוק לך בדלת בשלוש בבוקר
עים חלב ושוקלד פרה ויגיד בא לי נס רובאית
שחר זה החבר שיעיר אותך בבוקר עים נפץ
כי זה מצחיק {וזה לא מנסיון}
שחר זה שיקנה רובי מים ביום חם
והמשך כולל בית מוצף ובגדים על החבל
שחר זה ההוא ששיכור יביא את המפתחות
למישהו שלא שתה וזה לפני עידן הפירסומות
אם היתי מנסה להסביר את שחר היתי צריך להסביר
תערובת של העץ הנדיב,משפחת אדמס,יונה וולך,בוקובסקי,
פול אוסטר,דאלי,והנסיך הקטן..
אם היתי מנסה אז היתי מתחיל משורה מנסיך הקטן
``אשרי האוהב פרח אחד ויחיד``
אבל אני אנסה בשורה שלא שלי
``רגליים נעוצות בקרקע ועיניים בכוכבים``


זה נכתב לפני שנה אבל דבר לא השתנה
החיוך הצחוק של לפני השחר יהיו בדממה
דקה שנה עשור מה כבר ההבדל אצל השכינה


1/27/2008 3:29:07 PM




אריה ודבורה שלום ,

בזמן שאני כותבת .. שירים .. שאני אוהבת..

אני חושבתת .. שאני רוצה לספר לכם משהו ..



בגלל זה ארזתי אומץ ואני יספר לכם גם סיפור אישי שלי ..

כשהייתי בת שלוש ..

סבא שלי מצד אמא נפטר ז``ל ..

למרות שהייתי קטנה ..

זה לא אומר כלום ..

אני הכרתי אותו ..

והוא נכנס לי לנשמה ,

הוא היה הסהא הכי מדהים בעולם , אין כאלה סבים ..

אף אחד עד היום לא יודע מה אני מרגישה עמוק בליבי ..

ואיך אני מתגעגעת אליו וכמה הוא חסר לי ..

וכמה אני רוצה שהוא יחזור ,

ויספר לי הכל ..

סבא היה איש דגול ומאמין ..

איש נאמן ומתמיד ,

למרות שעכשיו אני בת 12 כפר וששה חודשים אף אחד לא יודע את כאבי העמוק ..

כמה אני מתגעגעת לסבא ..

ולמה אני כותבת לכם את כל זה ..

כדי שתדעו שגם לי יש רגעים עצובים ואני לא בוכה פעם אחת ביום אני בוכה ..

פעמיים ..

פעם אחת כי אני מתגעגעת נורא לסבא ..

ובפעם השנייה בשביל שחר ..

אומנם אני לא מכירה אותו אבל אני יודעת כמה זה עצוב וכואב לאבד..

מישהו קרוב לנשמה ..

ואצלי זה קרה ..

ועכשיו שאני כותבת אני בוכה .

ורוצה ומייחלת ומבקשת חמלה ..

ורוצה ומשתוקקת שסבא יהיה פה ..

ובשבלכם שחר ..

אז אני מקווה שהתייחדתם עם הסיפור שלי ..



תודה רבה מעיין .


1/26/2008 5:09:25 PM

אריה ודבורה שלום , היום יום שבת ..
רק אתמול כתבתי ..
ורציתי להגיד שלשיר אין לחן אין הקלטה ..
זה רק מילים !.
לבינתתים ! ..

אני מקווה שתאהבו את המילים אני אצור אתכם קשר .
תודה מעיין .


1/25/2008 4:51:12 PM

אריה ודבורה שלום ,
רציתי להגיד שהכנתי מן שיר קטן גדול על שחר ..
ומאוד הייתי רוצה לשתף אתכם בו ..
השיר כולו עוסק בשחר .
אשמח מאוד לפגוש אתכם או שאני יכתוב ..
לכם וישלח דרך רותם מץ (בית ספר ראשונים) ..
אני מרגישה בלי לפגוע בכם ..
ששחר בשבילי כמו ``אח`` ..
כל פעם שאני עצובה ובודדה ..
שחר תמיד פה ליד השידה ..
ואני מדברת אליו ..
אני מקווה שתשלחו תגובה חזרה דרך המייל שלי .

תודה מעיין ראפ 08-9409129;052-6786838 .

ודרך אגב סליחה על הבלבול עם המיילים פשוט היה לי בעיה זה המייל שלי . מה שכתוב .


1/25/2008 11:18:00 AM

לפני מספר ימים קיבלתי ממכרים מייל ובו מצגות של ביקורים ומסעות בארצות רחוקות המצגות נערכו לזכרו של ``שחר`` שאיני מכירה,גלשתי באתר וכל שרוצה אני זה לחזק אתכם משפחתו של שחר.
מי יתן ולא תדעו צער.
ימית-חיפה


1/24/2008 7:27:48 PM

מי זהההה????????:)


1/24/2008 7:26:01 PM

אני אוהבתת אותך מאוד


1/22/2008 11:52:53 AM

דבורה ואריה שלום ,
ימים רבים שעות רבותת ..
המחשבות רצות ורצות ורוצות לצאת ולהגיד ולבשר ..
על הגעגועע הרבה אל שחר שלכם !
רק רציתי להגיד שאני מאוד עצובה !.
ואני מקוווה שנשמור על קשר ..
תודה מעיין ראפ : 052-6786838


1/19/2008 12:07:17 AM

דבורה ואריה היקרים
המצגות המקסימות והגשמת חלומו של שחר לראות בעינך עיניו מרגשות אותנו כל פעם מחדש, מחבקים אותכם בחום
ואהבה
לאה ואברהם סטרוביסקי


1/12/2008 6:18:43 PM

אריה ודבורה שלום ,
רציתי להגיד שראיתי את המצגות היפות והמושקעות האלה
בעיקבות מסעו של שחר שכל כך רצה לנסוע לכל מיני מקום יפים
ואני מאוד שמחה שאתה אריה מממש את החלום של שחר
זה יפה מאוד מצדך רציתי להגיד שאני תמיד פה יהיה לכל מה שתצתרכו,
ותרצו,ותבקשו .
אני מבטיחה לכם מילה שלי ===מבטיחה=== שאני אזכור אתכם ואת שחר תמיד ולא אשכח .

``השחר עולה פה עוד כמה דקות ...
השחר יבוא ויפציעה ..
הבוקר יבוא אלינו לבכות .. לבכות ..
השחר שלי לא מגיע `` ..

``לא אשלים לעולם ילד ..
שלא אוכל לראותך מחייך `` ..

המילים המרגשות האלה תמיד ישאו בתוכי !..
ואני תמיד יכתוב לכם כדי שתדעו שאני תמיד פע בשבילכם ..
אז שבוע טוב ויום נעים ממני מעיין ראפ ..
08-9409129 !..


1/11/2008 10:52:33 PM

שלום אני מעיין ראפ ,
אני הופעתי עם בית הספר ראשונים ועם רותם בבית יד לבנים .
רציתי להגיד לכם שמואד נקשרתי לשחר .
ולמרות שאמרו לנו לא לבכות בטקס .
הדמעות זלגו וזלגו .
את הדמעות לא ניתן לעצוב כמו את הזמן שהלך ובורח והזמן עובר כל כך מהר .
השחר תמיד יעלה בפניכם אני מבטיחה לכם .
ואני פה יהי לכל מה שתרצו .
שחר ז``ל היה באמת אדם נפלא אין מה להגיד .
מקווה שתזכרו אותו תמיד כאדם כזה .
כמו שאני ראיתי אותו .
עכשיו אני בחטיבה כבר ולא שכחתי , אין רגע ששוכחים ..
התמונה עם המילים המרגשות `` ערב שלו רגעים למענו פיסות דוממות , מקצת מילותיו שירים שאהב , הוויתו היותו ואינו ``..את ההמשך אתם ודאי יודעים את התמונה הזאת תליתי אצלי בחדר על המדף !.
וכל פעם שמשהו מציק לי אני מדברת עם שחר כי למרות שהוא לא מכיר אותי .. ואני בערך מכירה אותו אחרי כל הדברים אני מרגישה שתמיד יש מישהו שיוכל ליעץ לי .
אז אני מקווה שתתגברו .

תודה מעיין ראפ .. 08-9409129 !..


1/10/2008 8:22:53 PM

משפחה יקרה,
הגעתי במקרה לאתר,רותקתי ולא יכולתי להינתק.
חבל על כל אובדן
ינחם אתכם השם
משה-ירושלים


12/26/2007 7:26:08 PM

להורים של שחר,ז``ל, איך לא יכאב לנו השכנים שהכרנו אותו ואותכם,הרי ילדיי-ילדינו גדלו איתו....
תמיד איתכם בכאבכם האינסופי.
בחיבה רבה
אתי אלבירט (עצוב,עצוב....)


12/23/2007 10:01:32 AM

אריה ודבורה יקרים
אני לא מכירה אתכם
אך התמונות מדברות בעד עצמן
יהי זיכרו ברוך
הלן


12/20/2007 5:16:39 PM

אריה ודבורה
הכרתי את שחר מבית הספר ראשונים בנס-ציונה,למדנו יחד באותה הכיתה ובילינו כילדים,לאחר מכן עברתי לבית ספר אחר ודרכנו התפצלו,לאחר מכן נפגשנו בתיכון בנס-ציונה,כאשר שירתתי בצבא במקביל לשירותו קיבלתי את ההודעה,והדמעות לא פסקו.בנכם נחרט בי לעד
אני משתתף בצערכם,שלא תדעו עוד צער!
מני ברזני


11/25/2007 12:48:06 AM

אריה ודבורה...
אמנם למדתי עם שחר בכיתה שנתיים בלבד (ט` ו- י`) ואת שחר זוכרת היטב, בחור חמוד שנתן לי לעשן את הסיגריה הראשונה בחיי...
משתתפת בצערכם אלונה פלד


11/18/2007 8:03:37 PM

אריה ודבורה,

אני אמנם לא מכירה אתכם..
אבל שמעתי על הסיפור של בנכם
ואני משתתפת בצערכם.
אני גם נעה, אך נעה רוזנברגר, בת 12 מנס ציונה.
לא הייתי בבית הספר ראשונים.

טוב כאן סיימתי.


נעה.


11/18/2007 8:01:53 PM

אריה ודבורה היקרים..
אני מניחה שאתם לא זוכרים אותי,
אני נעה, בת 12 מנס ציונה.
שנה שעברה הופעתי בטקס לכבודו, ביד הבנים בנס ציונה.
אני לא אשכח את היום הזה, ואת הטקס הזה.
ואפילו אם לא הכרתי אותו אישית -
אני לא אשכח אותו..

מחכה לתגובה,
נעה זיוון
גולדה מאיר


11/17/2007 8:43:42 PM

איזה אתר מרגש עד דמעות
איזה עצוב באמת אני משתתפת בצערכם למרות שאנחנו לא מכירים בכלל אני כנערה בא``י מרגישה כחלק מהצער העצב והשכול שלא תדעו עוד צער ח``ו בע``ה אמן


11/5/2007 6:56:23 PM

אריה ודבורה רוזנברג !
אני זוכרת את אותו יום 27 פברואר 2007 ,
אותו יום שעלינו על רחבת בית יד לבנים ,
אותו יום ששרשנו שירים של שחר , מילים לשחר ,
אותו יום קשה במיוחד , בעצם אותו יום כדי להזכיר .
היום הזה נחרט בראשי בליבי .
זה היה יום קשה במיוחד .
שהזכרנו ושהיתייחדנו עם מילותיו ושיריו של שחר .
אני משתתפת בצערכם
ושלא תדעו עוד צער
והלוואי שנפגש בשמחות .

שרון פלדמן
כתה ז`
גולדה מאיר

שנה שעברה בטקס בית יד לבנים להזכירו של שחר .


10/20/2007 11:29:25 PM

משתתפת בצערכם

דנה - קרית חיים


10/7/2007 2:42:52 AM

בכו בכה לאדוניס-הוא מת
הו עורי אם האומללת עורי- בכי
אך למה? שמא טוב לך כי תמחי
מעל עינך הדמע הלוהט
ואף תשני כמוהו שנת האלם
הנה הלך למקום הולכים כל אלה
שהוד בם וחכמה .אל תחכי
עוד לראותו שב חי ממעמקים,
כי מר- המות כבר כוסס בו וסונט
הוא האביר מעבר ללילנו
מעל שנאה,קנאות,דבה וכאב
והדריכות המשכימה את יומנו
לא תיסרנו שוב עד ערב
עתה חסין הוא למדוי עולם
הכוססים לאט ולב צונן
או ראש עטור שיבה
מה יקונן אם סף רוח-אנוש ונעלם
וכוס יגונים מה- בצע כי תשלם?

מתוך אדוניס אלגיה על מותו קיטס מאת פרסי ביש שלי

בנימין


9/5/2007 7:55:10 PM

משפחה יקרה אנחנו לא מכירים נכנסתי לאתר ואני עדין בוכה יהי האל עימכם. הנורא מכל קרה לכם ונותר רק לומר אני איתכם.אני קרובת משפחה של פרחיה
ונותר רק לחבק ולומר שלא תדעו עוד צער!


8/9/2007 1:54:22 PM

שלום לכם משפחה יקרה!
עברתי כמרותקת לאתר של שחר בנכם.
מי יתן ולא תדעו עוד צער.


8/8/2007 1:00:18 PM

אריה ודבורה רוזנבר !!!
אשמח לשתף את חבריי
ולומר להם שיכנסו יכתבו ויגיבו באתר
אני שמחה מאוד שהחזרתם לי תשובה וקראתם את מה שכתבתי
שיהיה לכםם סופ``ש נעים
ושיצא לנו להפגש רק בשמחות
שרון פלדמן


8/4/2007 8:58:40 PM

משפחת רוזנברג שלום !!
אשתף אתכם בסיפור קטן שקרה לי אתמול בלילה
בעודי במיטה שוכבת מנסה להירדם בשעה 10 וחצי בערך
אני פתאום שוכבת ונזכרת בשיר ששרנו בטקס
לזכרו של שחר רוזנברג בינכם אחיכם ובןמשפחתכם
עוד מעט במליאת 11 שנים לזיכרו של שחר
אני יושבת ונזכרת בשיר `` עננה שחורה ``
ופתאום התחלתי לזמזם לי את השיר בראש
ואני יושבת וחושבת וניזכרת במלאך הזה שנפל ומת
רק עכשיו התחלתי להבין את המשמעות של המשפט הגדול הזה
...`` איך נפלו גיבורים ...``
אלוהים נתן ואלוהים לקח רק את הטובים
כי הוא באמת באמת צריך אותם
אז משפחת רוזנברג !!!
אמנם עברה כבר כמעט שנה אבל תמיד תישאר לי
החרטה בלב של השם ש-ח-ר ר-ו-ז-נ-ב-ר-ג
אני שמחה שהצלחתי להכיר או שבעצם לא להכיר
את הבן אדם היפה הזה והגדול הזה כי אצלי הוא תפס הרבה מקום בלב
ואני עוד יותר שמחה שיצא לי העונג להכיר אתכם
משפחה טובה גדולה שמוכנה לעזור בכל עת וצרה
מקווה שתחזירו תשובה ותעו שבחיים אני לא אשכח אותכם ואת שחר בינכם
שרון פלדמן


7/30/2007 8:37:06 AM

6 שנים נושאת אני את אובדנו של בני אידן. אידן נפל באסון הנגמ``ש בפני חבר ב4.4.2001 ערב פסח עם עוד 5 מחבריו, חמישה פרחים ניקטפו בטרם עת. ומאז חשך עולמינו. החיים ממשיכים ואנו מוצאים עצמינו שורדים חתונות, נכדים ואנו שורדים מחייכים בכאב ותוהים היכן היה יכול להיות בננו היום. מחזקת אתכם ומבינה לתחושותיכם אמא של אידן.


6/18/2007 8:39:55 AM

שלום לאריה,
התוודעתי ל-אתר של שחר כסטודנטית בסמינר הקיבוצים,תוך כדי נבירה בספריה הגיע לידי עבודה סימנריונית לזיכרו.
בנוסף נזכרתי בסיפורה של בת דודי מנס ציונה שזכתה ללמוד עם שחר.
נראה אריה,כי אתה משקיע רבות בהנצחתו של שחר,אני חושבת כפי שחשבו גדולים ממני בעבר,``אדם חי כל עוד זוכרים אותו``!
אזכור את שחר עד סוף ימיי.
מרי


6/17/2007 11:31:48 PM

שלום למשפחה של שחר
עברו שנים, אנשים שוכחים אבל אני לא.
שחר היה בכיתה של בת דודתי, אני נזכרת בו הרבה ומבקרת באתר שלו בימי הזיכרון ולא רק.
מנחמת אתכם מכאן
מרי


5/23/2007 8:22:52 AM

אריה שלום!
שמי שי,ביום הזכרון צפיתי בראיון אישי איתך בערוץ 10 ``הסיפור שלי``עם שירה פליקס.הראיון הותיר בי רושם כביר וגרם לי לריגוש ניכר.הגישה שלך לחיים ולכל ענין הנצחת זיכרו של שחר ובכלל השיחה המרתקת...חשבתי שארצה לכתוב לכם כמה מילות חיזוק,הענין המשיך איתי בראש אבל לא כתבתי.והנה היום , שוב עלה הענין בראשי ואני מול המחשב,הבטחתי לעצמי לגלוש ב-``אתר של שחר`` ולהכיר את הצעיר הזה באופן הטוב ביותר.
כמובן שאני מתכנן לקרוא סיפרי המסע ש-``עשיתם ביחד אתה והצל שלך``


5/9/2007 4:55:47 PM

יפעת


5/9/2007 4:55:13 PM

אריה העבודת גמר שלי מתקדמת בקרוב אשלח לך אותה ורציתי להגיד לך שוב תודה רבה .


5/9/2007 12:24:08 AM

אריה
שלום
התרגשתי מהדרך בה אתה מנציח את שחר,תמשיך בכך אתה בוחר בחיים,אני משוכנע ששחר מבסוט לו שם ואומר לח`ברה הטובים שעימו אה...איזה אבא cool יש לי!
מיכאל


4/23/2007 10:11:37 PM

הי,
אני הבת של זאבה אני הייתי באושוויה לפני שבועיים ולא רק - אשמח לתת לך פרטים ולעזור, אני בקולומביה (חיה). מקווה לראותך ולעזור
עפרי


4/23/2007 7:40:45 PM

היום יום הזכרון.תשס``ז 2007
אתמול בבוקר קברתי תלמיד שלי בן תשע וחצי שנפטר ממחלה בה חלה בגיל שלוש.
בערב הלכתי עם לובה חברתי לטקס יום הזכרון העירוני בו היא הדליקה את נר הזיכרון לזכר בנה פיליפ מוסקו שנפל במלחמת לבנון השנייה.
היום ראיתי את הכתבה עם אריה מספר על מסעותיו לזכר בנו.
אני כותבת ספר לזכרו של פיליפ שבעצם אותו לא הכרתי בחייו עבדתי עם אימו, הכרתיו רק לאחר מותו.
אלה היו יומיים קשים ביותר אבל הכתבה והרעיון נתנו לי תקווה שאפשר גם אחרת לזכור ולא לשכוח
תודה.


4/23/2007 7:28:59 PM

ערב יום העצמאות תשס``ז,
לאריה היקר ובני ביתך, התרגשתי מאד , כשצפיתי בתכנית שלך היום עם שירה פליקס.אתה אדם מיוחד במינו, שלא פוגשים כאלה בימינו. אני עוד אצפה באתר שלכם ביתר תשומת לב. מאחלת לכם בריאות והמשך. הקב``ה נתן לכם עוד ילדים ונכדים, שנותנים לכם רוב נחת. עצוב מאד שזה קרה. זו אבידה לכל העם.
בברכה, אראלה דרור (סבתא לשני חיילים).


4/23/2007 7:25:04 PM

התרגשתי מאד לראות את הראיון של אריה בערוץ עשר.
הרגשתי צורך עז להיכנס לאתר של שחר, לקרוא את מילותיו ולצפות בתמונותיו. בחייו הכרתי אותו אך מעט.
עכשיו קצת יותר.
יהי זכרו ברוך.
עמית רוס, דור שלישי בנס ציונה,
שנה מעל שחר בתיכון בו גוריון


4/23/2007 6:38:16 PM

...כי תצא בדרך אל איתקה,שאל כי תארך דרכך מאד...אך אל לך להחיש את מסעך...אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך...

במסעך אריה- ממך אליך דרך שחר (חייך)...בהווית נפקד נוכח לו...ראה כמה אהבה וגעגוע אין סופי זורמים ממנו דרכך...ונוגעים בי..בנו. התרגשתי והרגשתי.מחבק אותכם.

אלי רוזנברג-מודיעין


4/23/2007 6:33:58 PM

...כי תצא בדרך אל איתקה,שאל כי תארך דרכך מאד...אך אל לך להחיש את מסעך...אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך...

במסעך אריה- ממך אליך דרך שחר (חייך)...בהווית נפקד נוכח לו...ראה כמה אהבה וגעגוע אין סופי זורמים ממנו דרכך...ונוגעים בי..בנו. התרגשתי והרגשתי.מחבק אותכם.

אלי רוזנברג-מודיעין


4/23/2007 6:29:48 PM

כרגע משודרת בטלביזיה השיחה של אריה רוזנברג, אבא של שחר, עם שירה פליקס. כך הגעתי ל`אתר, וכך אני מתאר לעצמי שאשוטט מעט בעולם, בעזרת ``ספרוני-המסע`` שכתב א.ש.ש. - שם העט של אריה. הנצחה במסעות-צעירים בעולם. דני, יטבתה, לוחם בדימוס ואבא של חיילים.


4/23/2007 6:18:33 PM

אריה שלום רב,
שמי גיל ואני מוצא את עצמי רץ לאתר לאחר תוכניתה של שירה פליקס ( שאני אוהב בלי שום קשר)ואומר לעצמי אני חייב לכתוב לאדם מדהים זה.
ראשית נהניתי לשמוע ולראות אותך מדבר ומספר כל כך רהוט ויפה. על אומץ ליבך והכוח אותו אתה משדר למרות הצער הגדול שאתם חווים אתה וכל משפחתך.
שנית, אני אישית איבדתי חבר בדרכו לצבא שהיינו בסדיר ואנו שומריפ בקנאות בקשר עם משפחתו שאנו אוהבים מאוד.
כמובן שאני יכול לספר לך שאנ י מוצא את עצמי מדבר איתו במצבים טובים ופחות נוחים ( מה שאתה לא עושה במלל כפי שתיארת).
לסיום אבקש לחזק את ידיכם ולהתפלל שלא נדע יותר צער אף אחד בכל מדינת ישראל.
ותרשה לי מס` מילים אליך, התרשמתי מאוד מהדרך בא אתה מביע את צערך ומהדרך בא אתה מתבטא, מי ייתן והקדוש ברוך הוא יחזק אתכם לעד.
מילים אחרונות, כמעריץ וותיק של להקת פינק פלויד, בחרתם שיר מיוחד במינו.
so`so you think you can tell,heaven from hell, blue sky...


4/23/2007 6:17:45 PM

שלום קוראים לי דבי היום צפיתי בערוץ 10 (יום הזיכרון) וריגש אותי מאוד דרך הנצחתו של שחר כפי שסיפר אביו הייתי רוצה לדעת איפה ניתן לרכוש את הספרים....


4/23/2007 6:11:30 PM

מהדהד בראשי שוב ושוב המשפט שכתבת אריה, אודות שחר ``רק עם דבר אחד אשלים- שלא אשלים עם אובדן היותך``!! רק מי שחווה שכול על בשרו יוכל להבין עד כמה זה נכון. ועד כמה מגלמת בתוכה אמירה זו אובדן והמשכיות כאחד....


4/23/2007 6:05:08 PM

אריה שלום, ראיתי אותך בטלוויזיה אני מצדיעה לך ומברכת אותך על החוזק נפשי ורצון העז לקום ולעשות למען זכרו אני גם כן שייכת למשפחת השכול ואני רוצה לומר כי לעולם לא ישכחו את שחר!
אני לא מכירה אתכם ולא את שחר אבל שחר איתנו לעולמי עולמים לעולם לא אשכח את הסיפור שלך ולעולם לא אשכח את שחר!
היו חזקים ותמשיך במסעותיך למענו ולמען כל אותם הצעירים שלעולם לא יצעדו במקומות בהם אתה צועד, לשחר מצטרפים נוספים ואתה השליח שלהם.
אתם אנשים חזקים ואני מברכת אותכם ומתפללת שתמצאו בכם את הכוח להמשיך.
שחר איתנו תמיד לנצח!
אורלי


4/23/2007 6:03:08 PM

אריה שלום,
אני נורית ליאור צפיתי בתוכנית שלך מרותקת.
אתה מלא עוצמה ואם זאת שברירי ,אתה מנציח את בנך בצורה מעוררת כבוד .
אני מחזקת את ידך שלך ושל בני משפחתך.
מקווה שזו לא יומרני מצדי ,אך בטוחה שבנך שחר גאה להיות בן של אב שלא בחר בשכול ,אלא בחיים.
בכל הכבוד כלפיך
נורית ליאור . שוהם


4/23/2007 5:51:29 PM

שלום אריה,
כרגע הסתיימה התוכנית עם שירה פליקס, לא קל הדבר לאבד בן,הרגשתי את הדמעות ונקות את גרונך במיוחד כשדיברת על החלום שלך והיקיצה. כ``כ נכון וחשובה ההנצחה-נראה שאתה איש חזק עם המון אינטליגנציה בריאה. מאחלת לך ולדבורה אושר ובריאות ורגעים שמחים.


4/23/2007 5:50:34 PM

אריה שלום,

ראיתי אותך היום בטלויזיה, ולא יכולתי להשאר אדישה
אתה איש ענקי, אני מתארת לעצמי מי היה הילד , שחר.
כזה אמיתי, מיוחד, כנה, פתוח, אוהב את החיים, ולוחקח אותם כפשוטם - זה מה יש - מ ד ה י ם

התאהבתי בך, ומקווה שתהווה ציון דרך משמעותי בחיי
איך אמרת, מה שיש כותבים ``ירצו יואלו, לא ירצו לאר יאכלו, אני הוצאתי רעלים`` - איש גדול

הדס


4/23/2007 5:48:35 PM

סליחה לא ראיתי את שחר->
שמעתי עליו מפי אריה באנדרטה ביום הזכרון ..

חשוב ביותר תיקון^^^

סתיו.


4/23/2007 5:47:31 PM

למשפחת רוזנברג ,
אני תושבת נס ציונה
כל שנה עד לפני שנתיים ההיתי באנדרטה עם בית ספרי ``Vדר`` וראיתי את שחר והקראתי את סיפורו..

ראיתי את התוכנית הסיפור שלי ממש ריגש וכאב..

אני כרגע בבחטיבה ורוצה להגיד שלא שכחתי ולא אשכח.

נ.ב לאריה : תעשה חייל כיו``ר יד לבנים.

החיים נמשכים אבל אנחנו לא שוכחים תהיו חזקים , בשבילו. סתיו


4/23/2007 5:45:55 PM

להורי שחר:

ראיתי היום שתי תכניות על שחר ולא הצלחתי לעצור את הדמעות.

המקום ינחם.

חיים


4/23/2007 5:44:26 PM

ראיתי עכשיו את התכנית ``הסיפור שלי`` בו השתתף אריה,כך הכרתי מעט את שחר ומיד רצתי למחשב כדי לראות ולהכיר קצת יותר.כשקרה אסון המסוקים בכיתי נורא....עד עכשיו זה מזעזע אותי כל פעם מחדש...לחשוב שקרה בכלל דבר כזה! אני עדיין בוכה -אף שלא הכרתי אף אחד מהנופלים.אני מחזקת אתכם ושולחת אהבה.תמשיכו להנציח את שחר כפי שאתם עושים כל כך נפלא.הוא ישאר איתנו לנצח.גלית,31.


4/23/2007 5:38:27 PM

הגעתי לפה בעקבות התוכנית ``הספור שלי``-בערוץ 10
הדמעות חונקות את גרוני
והעיניים בוכות
אין מילים לנחם
יהי זכרו וזכר כל חללי צה``ל ברוך
אמן


4/23/2007 2:28:44 PM

לפני כשעתיים חזרתי מטקס יום הזיכרון שהתקיים בבית-הספר בו אני מלמדת. ואשר בו השתתפתי לצד תלמידיי. רציתי לשתף אתכם כי הנושא בו בחרנו השנה היה הרצון להתחבר לנופלים ולהנציח את זכרונם באמצעות קטעים, מכתבים ושירים שכתבו. בטקס הופיעו 3 קטעים שקשורים לשחר - שני קטעים שכתב והשלישי - שיר שכתב לו שגיא לאחר שנפל.אני עצמי קראתי קטע מהמכתב שכתב לענת על הטיול שתכנן בהודו. דרך הטקס והקטעים הייתה לתלמידים הזדמנות להכיר מעט את שחר ואת אישיותו המיוחדת ואני מברכת על כך שהייתה לי האפשרות והזכות לשמר משהו ממנו איתנו. לבי דואב וכואב אתכם את כאבכם. אתם בלבי תמיד. שלכם - עדי (הבת של כבי)


4/22/2007 10:09:57 PM

אתר כל כך נוגע ללב. הכאב כל כך נוגע, הפתיחות והכנות כל כך כואבים
אני לא הכרתי את שחר, ולא אתכם - המשפחה, ובכל זאת אני יושבת ובוכה כאן מול המסך. והדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג. אני מבטיחה לכם לזכור את שחר בלב שלי לנצח.
נועה, 29.


4/22/2007 11:20:01 AM

אל תידאג אנחנו תמיד נהייה איתך. שחר אית כל הזמן בלב.
אנחנו רוצים שתהייה שמח כל הזמן כי יש לנו מדינה משלנו ושחר היה חלק נכבד ממנה.


4/11/2007 5:58:55 PM

למשפחת רוזנברג היקרה ,

תמיד אפשר לראות הכל מקטן ועד גדול אך אתם לא הצלחתם עד הסוף אני משתתפת בצערכם הרב מקווה שמה שעשינו עבורכם בבית יד לבנים הוא משהו שלא ישכח ותמיד נזכור אותו גם אנו פה בבית שיושבים רואים חושבים מבינים למה כמה מתי ואיך למה הכל כל כך מוזר למה יש דברים רעים בעולם ולמה החיים נעצרים פתאום ואמרים הנה עוד יום ...
יום של עצב יום גדול יום מלא הפתעות פיתאומיות למה ? אתם בטח חושבים הרבה על הילד .. על הילד הנפלא הילד שליווה אתכם כל כך הרבה אך לא זכה ליותר מזה !

ערב שלו רגעים למענו פיסות דוממות בשבילנו מקצת מילותיו שירים שאהב הוויתו היותו ואינו בשמו ובשמנו מילים קטנות של תודה גדולה על ששיתפת אותנו והשקעתם בנו ואנו הבנו מי היה שחר מי הוא היה !

החיים מלאים תקוות ולפעמיים גם לא החיים מציבים בפנינו הרבה מכשולים קטנים גדולים ואולי מעניינים אבל החיים מציבים בפנינו תנאי להתקיים הוא תנאי גדול של כולם אין אחד של מכיר את זה ולא מבין כמה חשוב הקיום ..

אלף מילים ענקיות שתמשיכו להיות משפחה שכזו :
מצחיקה יפה תומכת אוהבת נותנת הכל ואפילו דואגת ..

שחר היה ילד מדהים לפי מה ששמענו הוא היה ילד שהיא אפשר להגיב אחרת הוא היה ילד מיוחד מאוד שקשה מאוד להגיד היה לו אופי מאוד מיוחד ואפילו נתן טיפ משלו לכל אחד !

אז שתמשיכו להיות הורים נפלאים מתוקים חמודים שפשוט מדהים!

בכל דבר תפנו אלי אני אעזור בהכל מקטן ועד גדול ממהעמצע עד הצד מכוכב עד ירח משמיים עד ארץ תמיד יהיה מי שיעזור וידאג שלכם באהבה ענקית (משתתפת בצערכם ) מעיין ראפ ו` 2 בית ספר ראשונים ...


4/1/2007 9:13:09 AM

בקר אור,
דבורה ואריה שלום,אני מקווה שלא תמצאו מכתב זה כפלישה לתחום אסור.
השעה כאן בהודו 05.30 וקמתי מחלום מאד חזק וחשבתי(בעצם ידעתי)שאני חייב לקום ולכתוב לכם עליו.
אריה,אתה כתבת מחזה קצר מהסוג שמוצג בפני בתי ספר בימי התרבות שיש להם מידי פעם,במתזה מוצגים קטעים מחייו ומותו של שחר הנער-הגבר.קטעים מהסרטים שצילם{אותם ראיתי לפני שנים באתר שלו)אתה אריה נמצא שם,מדבר איתו ומעביר חוויות על טיולים שעשית(עשיתם יחד)בעולם ועוד הרבה דברים נוספים.
קטע הסיום היה מאד מוחשי,דבורה עמדה מאחרי פרגוד,רואים רק את הצל שלה(משחקי אור וצל)והיא מדברת עם מישהו(שחר)ואומרת לו כך,``אתה יודע בן,חשבתי על כל מה שנאמר כאן הערב והנה הולך ומסתיים היום,כולם יחזרו לשיגרה,להמשך חייהם ואתה,אתה לא תמשיך``
ואז שחר עונה לה ``את טועה אמא,מפה גם אני ממשיך,ממשיך את המסע שלי ובעזרתכם הגעתי ועוד אגיע למאות ואלפי אנשים נוספים,אל דאגה אמא,אני לא מפסיק לצעוד``ואז,כבה לו האור וכך זה נגמר.
חשבתי לעצמי כי אם אקום מהר ואכתוב לכם ישר ,לא ישכח כלום.
אני מתנצל שוב,אבל המסר בחלום היה ברור,מסעו של שחר
באמצעות כתיבת מחזה והצגתו.


3/17/2007 9:38:12 AM

לאריה ודבורה היקרים !

לכל אדם יש כוכב בשמיים
ועם מעט מעט מזל אולי יהיו גם שניים
לכל אדם יש מלאך ששומר עליו מלמעלה
שעוזר לעבור מכשולים ולהמשיך הלאה
ולכן גם לכם יש לכל אחד כוכב משלו
מלאך משלו ובנוסף - גם אני איתו

וכשיגיעו ימים עצובים
תזכרו שהכוכב המלאך ואני
איתכם גם מאחורי הקלעים.

אני משתתפת בצערכם על מותו של בינכם שחר
ילד מוכשר ילד ישר ילד ממש לתפארת
היה לי קשה נורא אבל הצלחתי
כי ידעתי שצריך לבכות על איך זה ששחר נפל
אבל בתוך תוכי ידעתי שאסור לבכות זה בא משמים
כל אחד בסופו של דבר נופל ואני בתוכה שעשיתי מחשבה נכונה שלא בכיתי
שחר לא הכיר אותי ואני לא הכרתי אותו אבל אני בתוכה
שהוא רוצה לזכור אותנו אנשים שמחים
ושאנחנו נזכור אותו ילד מוכשר ושמח
עבר כבר כמעט חודש מאז הטקס לזכרו של שחר
אבל אדיין כואב בפנים כואב וקשה
רציתי להגיד לכם תודה על שנתתם לי את הזכות
להכיר בן אדם שמעולם לא הכרתי איש ניפלא
ושוב תודה .
תודה על התעודה שהענקתם לי בשם שחר ומשפחתכם
אז אני חושבת שכאן אני שוט יסיים כי לא נשארו עוד מילים בפי אז שוב ושוב תודה רבה מכל הלב
אם תרצו תוכלו לשמור איתי על קשר באימייל : sharoni456@walla.com

ממני באהבה
ותמיכה גדולה
שרון פלדמן


3/14/2007 10:24:14 AM

הכרתי את שחר -היתתי סמל צוות בוגר והוא מש``E קשר בפלוגה .
אני משער שאני לא אסלח לעצמי על מקרה שקרה -שחר בא ואמר לי שהוא שבו``ז ורוצה להשתחרר , שוחחתי איתו ובסוף הוא אמר שהוא נשאר .
אני השתחררתי ו3 חודשים אחרי הוא נהרג .
פצע בליבי -בחור כזה נחמד סוף כזה עצוב .
עדי


3/12/2007 2:55:29 PM

שלום שני שיר מור ואני והפעתי בטקס של בנכם.
היה ממש מרגש , והיו לי כמה דמעות בעיניים כי בכל זאת הוא מת והוא היה תלמיד בבית הספר , וזה כבוד שבחרו אותנו להופיעה מול ההורים שלו..
אז תיהיו חזקים ואל תבכו הרבה...


3/8/2007 4:11:06 PM

למשפחת רוזנברג שלום!
אני מור וינקור מכיתה ו`2 מבית ספר ראשונים.
נורא כואב לי על מות בינכם אהוב,אני לא הכרתי את שחר אבל אני בטוחה שהיה לו לב טוב והוא היה ילד טוב ונחמד
אני בתור ילדה שלא ממש מבינה איך זה לאבד בן אבל אני איבדתי ידיד מאוד טוב שלי שנפטר ממחלת סרטן ואני מרגישה ממש כמוכם עצוב וכאב גדול.
אני מקווה מאוד שתענו לי
מור


3/7/2007 12:00:56 AM

אני נורא משתתפת בצערכם למרות שאז הייתי בת 10 כשהאסון קרא אבל עוד אז הבנתי איזה אסון זה וידעתי מה עובר אליכם המשפחות רציתי שתדעו שאתם לא לבד שכל ישראל אחים כמו שנהוג להגיד ותדעו שאי שם הוא רואה אתכם ושומר אליכם וגם אלינו מלמעלה.


3/4/2007 11:33:00 PM

למשפחת רוזנברג שלום רב
אתם כבר הכרתם אותי אני יובל ורונר מכתה ו`2 מבית ספר ראשונים.
אני יודעת שלא מזמן כתבתי לכם אבל הרגשתי שאני צריכה לכתוב שוב ולהוסיף דברים.
ממה ששמעתי על הטקס הבנתי שהוא קשה מאוד קשה ואני מקווה שאתם בסדר וקוראים את ההודעות ומתרגשים כל פעם מחדש כי מה שאני קראתי כל הדברים מרגשים באמת.
בעיקרון ממה שקראתי שחר מתואר כדמות שהיא כל כך טובה וכל כך עוזרת ואם אני הייתי מכירה אותו אישית אני הייתי מכריזה אותו כהאיש הכי נדיב בעולם..
אבל מה לעשות אני לא ממש מכירה אותו אז אני לא יודעת איך הוא מקרוב וזה, אבל מכל המילים ומכל המכתבים הבנתי שהוא באמת אדם נדיב ושהוא אוהב להבין דברים בקלות ואוהב נורא לעזור ולדעתי הוא בנאדם באמת נדיב ועוזר ו.. אין פשוט מילים עליו.
הוא פשוט בנאדם נפלא!
נ.ב: אמנם לא הייתי בטקס אבל אני יודעת מה שאתם מרגישים כי אני איבדתי דברים נורא חשובים לי בחיים ואחד מהם היה ממש לא מזמן אז אני באמת יודעת איך אתם מרגישים. מקווה שתתאוששו יובל ורונר (-: ^.^ ...
נ.בב:הנה מספר הפלאפון שלי- 0506880718


3/4/2007 11:23:58 PM

משפחת רוזנברג,
אני נעה זיוון, תלמידת כתה ו`2 בבית ספר ראשונים.
אמנם הטקס על שחר היה לפני כמה ימים אבל אף פעם לא מאוחר לכתוב.
הטקס היה יותר עצוב ממה שחשבתי, והקהל המתגעגע הוסיף לעצב. שחר מתואר כאדם בעל חוש הומור רב ותכונה מאוד מיוחדת: חופש. מהסרט, ומהמכתבים קל להבין שהוא היה אדם שאהב את החיים ואת החופש.
המכתבים שהוא כתב, השירים שכתבתם עליו, וכל שהתרחש בסרט ובטקס- חרוט בזכרוני..
אני מאוד מקווה שהטקס התנהל כמו שציפיתם, וגם.. כמובן שהוא ישאר בלבכם! אבל תוך כדי אהבתכם אליו, הגעגועים והזכרונות.. תמשיכו בחייכם.
באהבה ובתמיכה, נעה

נ.ב- אני יודעת שאני לא כותבת כסופרת או כתבת מקצועית אבל אני כותבת מכל הלב, ולדעתי זה יותר חשוב מצורת הכתיבה..


3/4/2007 11:10:58 PM

משפחת רוזנברג, שלום.
שמי יובל ורונר מכתה ו2 בבית ספר ראשונים.
שמעתי על הטקס רבות ומכל מה ששמעתי התרגשתי נורא כי הבנתי שזה טקס שקשה להתמודד עליו וטקס ממש כואב ומרגש וממה שאני שמעתי אפילו אני כמעט בכיתי מרוב המילים וכל הדברים ואני יודעת שזה קשה והכל ואני ראיתי בעצמי את החזרות של הטקס ובאותו היום שראיתי את זה ז``א יום לפני שהמקהלה עשו חזרה ביד לבנים ממש התרגשתי מכל המילים ומהכל ואיך שהם עשו את הטקס וזה נורא ריגש ואפילו אני כמעט בכיתי מהמילים היפות ומהקטעים העצובים ומכל הדברים המרגשים אז אני מקווה שאתם בסדר ואני אשמח לקבל תשובה
יובל


3/4/2007 11:10:40 PM

משפחת רוזנברג, שלום.
שמי יובל ורונר מכתה ו2 בבית ספר ראשונים.
שמעתי על הטקס רבות ומכל מה ששמעתי התרגשתי נורא כי הבנתי שזה טקס שקשה להתמודד עליו וטקס ממש כואב ומרגש וממה שאני שמעתי אפילו אני כמעט בכיתי מרוב המילים וכל הדברים ואני יודעת שזה קשה והכל ואני ראיתי בעצמי את החזרות של הטקס ובאותו היום שראיתי את זה ז``א יום לפני שהמקהלה עשו חזרה ביד לבנים ממש התרגשתי מכל המילים ומהכל ואיך שהם עשו את הטקס וזה נורא ריגש ואפילו אני כמעט בכיתי מהמילים היפות ומהקטעים העצובים ומכל הדברים המרגשים אז אני מקווה שאתם בסדר ואני אשמח לקבל תשובה
יובל


3/3/2007 4:13:33 PM

לאריה ודבורה היקרים !

לכל אדם יש כוכב בשמיים
ועם מעט מעט מזל אולי יהיו גם שניים
לכל אדם יש מלאך ששומר עליו מלמעלה
שעוזר לעבור מכשולים ולהמשיך הלאה
ולכן גם לכם יש לכל אחד כוכב משלו
מלאך משלו ובנוסף - גם אני איתו

וכשיגיעו ימים עצובים
תזכרו שהכוכב המלאך ואני
איתכם גם מאחורי הקלעים.

אני משתתפת בצערכם על מותו של בינכם שחר
היום התאריך ה- 3/3 ליפני שישה ימים הייתה לשחר יום הולדת
קיימנו בבית יד לבנים את הטקס לזכרו
של ילד מוכשר ילד ישר ילד ממש לתפארת
היה לי קשה נורא אבל הצלחתי
כי ידעתי שצריך לבכות על איך זה ששחר נפל
אבל בתוך תוכי ידעתי שאסור לבכות זה בא משמים
כל אחד בסופו של דבר נופל ואני בתוכה שעשיתי מחשבה נכונה שלא בכיתי
שחר לא הכיר אותי ואני לא הכרתי אותו אבל אני בתוכה
שהוא רוצה לזכור אותנו אנשים שמחים
ושאנחנו נזכור אותו ילד מוכשר ושמח

ממני באהבה
ותמיכה גדולה
שרון פלדמן


2/28/2007 3:25:43 PM

למשפחת רוזנברג .
שמי דנה רבינוביץ אני לומדת בבי``ס ראשונים והשתתפתי אתמול בטקס שנערך לזכרו של שחר . מאוד כאבתי כאשר סיפרו לנו פעם ראשונה על שחר ואני עדיין כואבת מכל הדברים ששמעתי אתמול . נורא עצוב לי שדווקא לילד כזה טוב מלא שמחת חיים קרה מה שקרה אני משתתפת בצערכם וא תרצו ליצור איתי קשר מספר הטלפון שלי הוא :
1. 08-9401911
2. 052-3441130

דנה רבינוביץ ו`2 ראשונים נס ציונה . 28.2.07


2/27/2007 9:05:48 PM

משפחת רוזנברג היקרה.
כעת נכנסתי הביתה לאחר שהייתי נוכחת בטכס שהתקיים בבית יד לבנים. ביתי שרון השתתפה בטכס.
כולי נרגשת,מצומררת, בוכיה וכואבת אבל נחמה היא כי שחר היה ילד,איש לתפארת כל מקריו ומשפחתו.
מחזיקה לכם את ידכם והלוואי ותדעו ימים של נחת וטוב.
שלכם לבנה פלדמן.


2/26/2007 10:14:39 PM

אריה ודבורה,
אני נעה זיוון תלמידת כתה ו2 בבית הספר ראשונים.
מחר הטקס בבית יד לבנים לכבוד שחר רוזנברג. אני מופיעה בהרבה טקסי זכרון בבית הספר ואני יכולה להתמודד איתם. אבל באמת, שבטקס הזה- קשה לי. קשה להבין איך שחר הלך.. אני לא הכרתי אותו באופן אישי אבל ברור ובולט שהוא היה ילד, נער, ובחור מקסים! מאוד נקשרתי למכתבים שהוא כתב, ולשירים.. אבל הכי אהבתי לשמוע, שהיה לו קשר כל כך טוב עם שגיא! קשר כזה בין אחים- עוד לא היה. בכל דקה, שניה ומאיה שאני שומעת על שחר עוברת בי צמרמורת. תמיד היא ארוכה וקשה.
היום ביקרנו בבית יד לבנים לחזרה הגנרלית.. ראיתי את אריה וחשבתי שהוא יהיה איש הרבה יותר עצוב! טוב לדעת שלא- רואים געגועים אבל שמח לדעת שאתם ממשיכים בחיים, כי כך צריך לעשות.
טוב.. כמו שאמר שחר: חלאס עם הלקק, וכאן אני סוגרת.. חח
בתמיכה,
נעה זיוון


2/26/2007 7:37:44 PM

אריה ודבורה היקרים,
שכחתי להוסיף, אם תרצו ליצור איתי קשר, מס` הטלפון שלי הוא: 08-9408837
בתמיכה ובחיבה רבה,
שני פרץ...


2/26/2007 7:32:45 PM

אריה ודבורה היקרים,
שמי שני פרץ ואני גרה באותה עיר שאתם גרים בה. כפי שאתם יודעים, בי``ס ``ראשונים`` מארגן טקס לזכרו של שחר ז``ל. טקס זה מאוד ריגש אותי (ועדיין מרגש), ורציתי לשתף אותכם בזאת. שחר היה בן אדם בעל לב זהב, ובעל כישרון מדהים של כתיבה (זה כניראה בתורשה אצלכם) שזה פשוט עושה צמרמורת בכל הגוף. בכל פעם שאני שומעת את הטקס אני מצתמררת מחדש. זה פשוט חבל שדווקא אנשים כמו שחר נהרגים במלחמות ואנשים רגילים כמוכם וכמוני דווקא לא. אולי זהו משהו משמיים, ואלוהים רוצה לאסוף את כל האנשים המדהימים לחיקו. קשה להבין את הפירוש של המילה הזאת, מוות. המוות יכול להיות טוב ורע. הוא יכול להיות טוב, אם בן אדם סובל ורוצה למות, או שאדם מת בשיבה טובה. הוא יכול להיות רע, אם בן אדם מת ללא רצון, כמו שחר. המוות הוא דבר אכזרי, וחבל שהוא קיים. היה עדיף שאדם וחווה היו טועמים מעץ החיים ולא מעץ הדעת (טוב, אולי כדאי את שניהם). אני מקווה שבבוא הזמן תתגברו על אובדנו של שחר, ודבר מותו לא יפריע לכם בזמן דברים אחרים. אני אשמח מאוד אם תחזירו לי תשובה.
בחיבה רבה מאוד,
שני פרץ...


2/25/2007 6:51:43 PM

מספר הטלפון שלי: 0528311168!
בצפייה ובהמון הערכה
דו-אט


2/25/2007 6:50:50 PM

היום עבדנו על הטקס של שחר, ושרנו את השירים שאתם כתבתם לשחר- ``לא אשלים לעולם ילד`` ו``השחר עלה`` רציתי להסביר לכם עד כמה אני ואני בטוחה שעוד כל הילדים שתשתתפים מתחברים לשירים האלו עד שאפילו אי אפשר להסביא את הכאב לפעמים אני מרגישה את עצמי אחת מן ה``הדמיות`` בכל התקופה ההיא וככה אני יכולה באמת לדמיין ולראות מה קרה ומה היה שם.
דבר אחד שאני נורא מצתערת עליו זה איך שלא הכרתי אותו את בנכם שחר כי לפי כל הקטעים והמכתבים שהוא כתב לך ולמשפחתך הוא היה ילד פלא. למרות שהוא היה גדול ממני בגילהייתי נורא רוצה לפגוש אותו.
אגב, אני וחברתי עושות השנה עבודת חקר על שחר משום שלפי הביקור שלנו בבית יד לבנים וגם בגלל הטקס נורא נקשרנו לסיפור של שחרושלך! (על הקשר שלכם).
אני מקווה שתשלח לי מכתב תשובה .

שלך,
בהמון תמיכה ואהבה
דו-אט!


2/25/2007 5:33:11 PM

על כל היפה שעבר וחלף
שוב יורד המסך בכבדות,
ודמעה חוצפנית תדגדג את האף
ותסבול מפיצול אישיות.
חציה מתעצב על עבר שנגמר
הוא שכח שהיו גם צרות
וחציה מאושר ושמח למחר
המלא גדותיו בתקוות.

כי כן רבותי,
זה טבעו של עולם
וכל מה שנגמר
שוב מתחיל מחדש
מעגל שאיננו נסגר...

לאריה,
שמי דו-אט ואני לומדת בביה``ס ראשונים.
קודם כל רציתי לומר שאני משתתפת בטקס לזכרו של שחר ז``ל.
וזה נורא מרגש להשתתף בו, לדעת על איזה ילד ובנאדם מקסים היה שחר כמה הוא אהב לכתוב ובכלל כמה הוא אהב אתכם!


2/24/2007 10:38:08 PM

נסיך
בעיר קטנה בלי הרבה יומרה
הכרתי ילד ששער לו זהב
חיוך תמיד על שפתים צוחקות
רצנו יחד בשדות הטרדנו נערות
סביב ילד זהב נאספו חברים לשטות
העיר גדלה ואנחנו איתה
בלי בושה גילנו למה נערות משמשות
אך הזמן אכזר והילדות תמה
ונער הזהב לבש מדים ויצא להגן על הדגל
כלי משחית אויבים שרצו להרגו
לא יכל להסביר שהוא מכבד את אויבו
החיוך לא הפציע כבעבר אך שצץ לפתע
נערות רצו סביבו וכלבו קיפץ ונבח
הנער לא רצה להיות חייל אך חובה וכבוד
לא היו מילים ריקות אז חייך ואמר
ארצות אחרות קוראות לי החובה תגמר
בלילה בהיר יצא נער הזהב לשמיים כחולים
וליבי ניבא רעות אך חובה זה לא מילה
בלילה בהיר שני כדורי אור
האירו את שמי הצפון 73 מלאכים נוצרו
נער הזהב לא יחייך יותר והעיר בכתה
ארצות אחרות קראו לנער הזהב
שושנה בין אלפי שושנים נעלמה בלהבה
והיא היתה מיוחדת כי היתה שלי
השנים חולפות ונער הזהב לא גדל
ועיר גדלה ואני איתה
וארצות אחרות קוראות לנערים אחרים
אבל בקרן שמש מרקדת צחוקו צץ לפתע
נסיך קטן שוב אלינו


לנסיך



2/22/2007 7:43:11 PM

Dear Rozenberg Family,
My name is Jacob Pinto Ani mishtatef betzarehem.

I read recently about the situation with the `ANDARTA` I`m an architect/sculptor and I would be honor to take upone the project of the ANDARTA, include the raising money for the construction.
You don`t need to wait to the money of the MEDINA

Sorry i wrote in english
I`m not sure really who I can talk to about this.

I wish you support, be strong for shachar

Jacob Pinto



2/21/2007 7:29:06 PM

למשפחת רוזנברג שלום !

כותבת אני שרון פלדמן תלמידת כתה ו` בבית הספר ראשונים שבנס ציונה היום יום רביעי ה- 21/2/07 אנו מתכוננים בבית הספר לקראת הטקס שייתקיים ביום שלישי הקרוב ה - 27/2/07 בבית יד לבנים .
אני משתתפת בצערכם על מותו של בינכם שחר רוזנבר אשר היה ילד מוכשר ולוחם טוב אני לא מבינה איך ילד כזה הלך איך הוא נעלם אנו למדנו את השיר ``השחר`` ו``לא אשלים לעולם ילד`` אני מאוד היתחברתי לשירים ובעיקר למכתבים שהוא שלך למעיין ולעינת ולאח שלו שגיא כואב לי הלב וכואבת הנשמה על שחר .
כבר עברו 10 שנים מאז אסון המסוקים בו נפל שחר אני אישית לא הכרתי אותו ולא זכיתי לראות אותו וחבל , חבל שלא זכיתי לראות ילד מוכשר שאוהב ותומך ברגעים הכי קשים במשבר למשל אני זוכרת ממכתב שקראו לנו בבית הספר שהוא כתב לשגיא כאשר שחר הגיע לתיכון ושגיא אחיו התגייס לצבא איך הוא כתב לו הכל סיפר לו מתי הוא התחיל את הלימודים ואפילו הוא כותב במכתב `` היי שגיא אתמול התחלנו את הלימודים וכבר היום קיבלנו שיעורים היום לפחות הכיתה כבר לא ניראת כל כך גרוע כמו ביום שישי כל צעד שאני הולך אני שומע מאחורי הגב היי הינה אח של שגיא הינה אח של שגיא ככה אני תופס את מעמדי בתיכון אני מקווה שלא קורעים אותך בצבא ואם כן אז אל תשכח שתחזור הביתה מחכה לך נס קפה ואח חמוד נ.ב תודה על הכסף שהשארת , שחר ``
כאשר שמעתי את המכתב הזה פשוט הייתה לי צמרמורת גם עכשיו כאשר כתבתי את זה עברה בי צמרמורת

שלכם באהבה ענקית
והמון המון תמיכה
שרון פלדמן


2/16/2007 3:25:32 AM

למשפחה של שחר שלום!

קוראים לי בעז, שירתתי בשריון את רוב השירות שלי, אבל נפצעתי ונשארו לי עוד 5 חודשים אותם אני עושה בחיל חינוך.
אני בעיקר מדריך ביד ושם, אבל מינו אותי גם לאחראי חינוך בסיסי- תפקיד שתקוע לי ב...
בכל חודש יש מסדר חודשי ואני צריך להכין שיעור וקטע קריאה בשבילו. עם שיעורים אף פעם אין לי בעייה, אבל אף פעם אין לי כוח לעוד קטע קריאה משמים. בדקתי מה קרה בתאריכים העכשוויים וראיתי שאסון המסוקים קרה החודש לפני 10 שנים.
עברתי על חומרים וקיבצתי קטע קריאה מוצלח. רגע לפני שכיביתי את המחשב, לחצתי על לינק שהוביל אותי לאתר ההנצחה של בנכם. (הוספתי שניים משיריו לקטע הקריאה ואני מקווה שזה בסדר).
לא הצלחתי לצאת מהאתר עד שקראתי את כל הקטעים שכתב שחר שמופיעים בו. קרה לכם אסון נוראי, אבל בד בבד- אתם ברי מזל.
נדירים ההורים שהיה להם בן רגיש, כשרוני ומדהים כמו הבן שלכם.
רציתי לחלוק איתכם צמד מחשבות שעברו לי בראש:
במלחמת לבנון השנייה, איבדתי חברים רבים מהחטיבה (עד הפציעה הייתי מפקד טנק בחטיבה 401 שספגה אבידות קשות במלחמה). שניים מהאנשים שנהרגו לא יוצאים לי מהראש. אחד זה אורי גרוסמן, חבר שעשה איתי קורס מפקדים. בחור מדהים, כנראה הבחור הכי אהוב ומקסים בחטיבה. השני זה מ``פ שהיה לי שלא הסתדרתי איתו בכלל. הכי קשה לי עם נפילתו של המ``פ, אני חש שמשהו לא נסגר כמו שצריך, שמשהו נשאר לא פתור.

אני בא מבית דתי (אני כבר לא) והרבה מתפיסת העולם שלי באה מהיהדות. נשאלת שאלה במסכת ברכות: איך זה ש``צדיק ורע לו, רשע וטוב לו``?
איך זה שאלוהים נותן לבחורים מקסימים כמו הבן שלכם להילקח בגיל כל כך צעיר?!
יש הרבה תשובות, אבל התשובה שהכי התחברתי אלייה היא: שלרשעים נותנים לפעמים חיים ארוכים וטובים בכדי שיבזבזו את מעט הזכויות שיש להם בעולם הזה ובעולם הבא יהיה להם רק רע. לעומת זאת לצדיקים, נותנים חיים קצרצרים, שבהם הם ``מבזבזים`` את החובות הקטנטנים שלהם בכדי שבעולם הבא יהיה להם רק טוב.

מההיחשפות הקצרה שלי לכתביו של שחר, אני מאמין שהוא יושב כעת למעלה, ממש לימינו של אלוהים. הבן הרומנטיקן שלכם יושב ומפקח על מאזן הרומנטיקה בעולם, יושב ודואג לטפח את האהבה בעולם- שולח חיוך לכולנו.

(אני מתנצל על החוסר רציפות של הדברים)

אני מאחל לכם רק טוב ואושר


בעז


2/16/2007 12:16:22 AM

שלום דבורה ואריה,

10 שנים היום!
הפכנו מבני 20 לבני 30...
שורשי השיער מאבדים לאיטם אחיזתם בקרקפת, הריאות הוסיפו לעצמן עוד כמה קילוגרמים של פיח, הפנים אינן רעננות כבעבר והעיניים עודן סקרניות אך כבר צרובות בהן קורות חיינו.
שרתנו, למדנו, למדנו, עבדנו, טסנו, חזרנו, אהבנו, שמחנו, שנאנו, בכינו, צחקנו, כתבנו, שוב אהבנו, התאווינו, קראנו, אכלנו, שתינו, הפרשנו, הקמנו, פרקנו, ראינו, הרחנו, נגענו, נמלטנו, התמודדנו, הסתתרנו, ליווינו, נפגענו, פגענו, הרסנו, בנינו, קיווינו, התאכזבנו, קנינו, חסכנו, טיפלנו, חיינו, קצת מתנו.
מסע... והוא שם תמיד איתי...חייו ואובדנו חקוקים ביסודי ובזהותי...לא עבר ולו יום אחד בודד שבו לא חשבתי על שחר.
אני אתכם גם כשאיני נוכח, בוכה איתכם, אוהב אותכם, מתגעגע לשחר...

גיל


2/8/2007 10:30:48 PM

למשפחה שלום

שמי עינת נתקלתי במקרא באתרכם כשרציתי לתת את השיר שלי שכתבתי לזכר הנופלים פלג מים ולא ידעתי למי לפנות או למי לתת ואז קראתי את שיריו של בנכם שחר . שחר נגע בי וריגש אותי במילותיו
מעולם לא הכרתיו אבל שיריו סיפרו לי על עלומו
כמחווה רוצה אני לתת לכם את השיר ושלא תדעו עוד צער לעולם .

עינת משוררת אינטרנטית
פברואר 2007

פלג מים

השמים זעקו כשהמסוקים כבו
ועמם נלקחו
חיי ילדים יפים
שעוד לא הספיקו לראות
את יופי הארץ הזאת
הבוכה על לכתם
זוכרת אובדנם
מנחמת אלמנות
בעץ זיכרון הצומח ליד פלג מים
כעדות
למה שקרה בשמים

לזכרם של נופלי אסון המסוקים
שהיום מלאו לנפילתם עשר שנים

04/2/2007

כל הזכויות שמורות לעינת


2/7/2007 7:37:17 PM

השבוע יכולנו לסכם את האירועים והחוויות שעברנו אך כל זה מתגמד ונראה כל כך לא חשוב ליד המקרה הנורא אולי המקרה הנורא מכל בתולדות צהל ואחד מהנוראים במדינת ישראל 73 חיילים הטובים שבבנינו נהרגו בתאונת מטוסים ואנחנו שואלים את עצמנו איך ולמה ואין תשובה ומה שאנו יכולים לעשות הוא מעט מעט מאוד והעצבות שלנו אפסית לעומת הכאב והשכול שיסחבו עימם המשפחות עד יום מותם והאובדן הענק של 73 בנים יקרים מכל כל אחד עולם ומלואו כל אחד עם משפחה וסיפור חיים אותם חיילים שרק התחילו את תקופת פריחתם שטעמו רק ממעט של טעם החיים הטעם המתוק כל כך לפעמים כמו בפעם הזאת המר מכל ואין מילים בכדי לחזק ולנחם ונכון שצריך להמשיך הלאה ולעודד את המשפחות והעיקר את החיילים שנשארו עוד בחזית שלמרות הכאב והפחד ממשיכים לשרת ולהגן עלינו על כל אחד מאיתנו ועל ארץ ישראל כולה מי יודע מה מדינתנו הקטנה היתה עושה בלעדיהם איך נפלו גיבורים נכתב על ידי אדווה נגרי ב 6.2.97 אדווה נהרגה בתאונת דרכים ב 19.1.2002 נשלח על ידי ההורים לאחר קריאה באתר המרגש ציפי ונחשון נגרי קיבוץ הזורע


2/7/2007 11:22:16 AM

היום עשר שנים,
הפכנו מבני עשרים לבני שלושים
שורשי השיער מאבדים לאיטם אחיזתם בקרקפת
הריאות הוסיפו לעצמן עוד כמה קילוגרמים של פיח
הפנים אינן רעננות כבעבר,העיניים עודן סקרניות אך כבר צרובות בהן קורות חיינו .
שרתנו,למדנו,עבדנו,טסנו,חזרנו,אהבנו ושמחנו שנאנו,בכינו,צחקנו,כתבנו ושוב אהבנו,התאווינו,קראנו,אכלנו ושתינו,הפרשנו,הקמנו,פרקנו,ראינו,הרחנו,נגענו,נמלטנו,התמודדנו,הסתתרנו,ליווינו,נפגענו,פגענו והרסנו,בנינו וקיווינו,התאכזבנו,קנינו,חסכנו ,טיפלנו,חיינו וקצת מתנו!
מסע...והוא שם איתי תמיד...חייו ואובדנו חקוקים ביסודי ובזהותי!!!!לא עבר ולו יום אחד בודד שבו לא חשבתי על שחר...
אני איתכם גם כשאיני נוכח,בוכה איתכם,אוהב אתכם
ומתגעגע לשחר..
גיל


2/7/2007 10:16:19 AM

קשה להאמין שחלפו עשר שנים,למרות הניתוק כואבת איתכם
זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לאתר וקשה לעצור הדמעות.
הכאב חד ומפלח!!!
לא הכרתי את שחר בבגרותו,אך זכיתי להנות ממנו בילדותו
כאם לילדים אני מבינה עד כמה הוא היה ילד מאושר
וכמה אהבתם,עטפתם,דאגתם והענקתם לבית ולמשפחה וכן לחברים שהיו בני-בית.
שלא תדעו עוד צער לעולם.
הדר


2/5/2007 3:32:17 PM

ליבי איתכם, הלב נקרע מצער על אובדן חיים צעירים וטהורים.
הלוואי ותדעו נחמה ורוגע ולא עוד צער.
איריס גולצ`ין


2/5/2007 10:28:44 AM

אריה ודבורה היקרים,
אינני מכירה אתכם באופן אישי ורק היום לראשונה אני קוראת כאן באתר הזה על שחר בנכם. אובדן של אהובים הוא תמיד קשה, אך אין אובדן קשה לאדם מאובדן ילדו,מן הרגע שבו הם באים לעולם יש בצד האהבה הענקית שאנו חשים כלפיהם גם פחד נוראי לא פחות ודאגה מן הרגע הזה. אין זה משנה כלל בני כמה הם כאשר זה קורה, תמיד בשבילנו הם ילדים. בנכם מצטייר לי מבין התמונות והשורת כילד מקסים, כאדם שידע לאהוב וקיבל גם אהבה בחזרה, לא זכיתם לראות אותו גדל ואני יודעת כי אין על כך נחמה. אין נחמה לסוג כזה של אובדן. הכאב קשה לכם הנותרים מאחור והגעגועים אינם נעלמים עם הזמן.
אין בכך נחמה גדולה אני יודעת, אך אני כותבת כאן כמה מילים של שיר שכתבתי.
מקום של אהבה

ישנו מקום של אהבה,
מעבר שערי גן עדן,
יש מקום בו אדם וחווה,
חיו בימי לפני כן.

ישנו מקום של אהבה,
הנמצא אי שם,
המזרים אהבה נקיה, טהורה,
אהבה ענקית לעולם.

ישנו מקום של אהבה,
מקום אינו ידוע,
לכולנו הוא חידה,
חידה וגעגוע.

שם כל אהובינו, שם גם הוא נמצא ולנו ולכם נותר בינתיים הגעגוע.
משתתפת בצערכם.


2/3/2007 6:51:08 PM

אין מילים שיקלו או ינחמו, אומנם עשור עבר אך בטוחני כי הכאב טרי וחד ותמיד יהיה.
ליבי עימכם על האובדן של היקר מכל, חיזקו ואימצו !
לורן


2/3/2007 10:05:00 AM

דבורה ואריה היקרים,
אינני מכירה אתכם אבל זה לא מונע מהדמעות להמטיר על לחיי, האתר מרגש מאד אני כואבת אתכם את כאבכם.
מאחלת לכם חיזקו ואימצו.
מירי


2/2/2007 2:01:24 PM

דבורה ואריה שלום, קוראים לי חגית אני למדתי עם שחר בתיכון, בימים האחרונים יצא לי להיזכר הרבה בשחר ותהיתי מתי תהיה האזכרה, היום הלכתי ברחוב ונתקלתי במודעת האזכרה תלויה ובה גם הופיע כתובת האינטרנט של אתר זה, כל כך שמחתי, הדבר הראשון עם היכנסי הביתה היה להיכנס לאתר, כל כך מרגש, הוא העלה בי כל כך הרבה זכרונות משחר, העלה בי חיוך ואף העלה בי דמעה. שחר לעולם לא ישכח.


1/30/2007 9:06:46 PM

דבורה ואריה
תגובתכם לאחר צפיה באתר של אלעד בנינו הובא לידיעתי דרך בני הבכור תומר, היוזם והמטפל באתר.
אנחנו כהורים שכולים מבכים את אובדן הבן האהוב ועוסקים בהנצחה כל עוד הדבר וכוחנו מאפשר לנו. מי כמוכם יודע זאת.
נכנסתי לאתר ההנצחה של יקירכם ונברתי בו לא מעט,
משפט כמו ``שחר לא הגיע כבר הרבה זמן הביתה`` מתוך סיפורו של אריה במסע לברזיל גרם לי לדמע בעיניים וצביטה בלב, מי כמוני מבין זאת ממעמקי התוכן של משפט שכזה.
מי יתן ותחזקנה ידינו ולא ניפול ברוחנו למען זיכרון אהובנו.
עוזי ולנשטיין
אשקלון


1/30/2007 1:18:26 AM

דבורה ואריה יקרים
בעשור לאסון
איתכם בכל מאודי
יגאל


1/28/2007 2:44:14 PM

לשחר ומשפחתו, מילים שנכתבו על ידי מי שיודע מה אתם מרגישים, ולפעמים כשאין מילים להגיד ממש, משתמשים במילים שנוגעות אחרת.

אתה

אתה האור בשדות
חודר
מחמם
מצמיח חיים
אתה הרוח המרחף בחולות
אתה הגל השט על המים
אתה
ריח האביב
צבעם של עלי כותרת
אתה
פריחת מרבד החרציות
ציוץ של גוזלים

אתה אינך כאן כדי לראות
אתה חדלת מלהיות
אתה עברת למקום אחר
ובכל זאת אליי אתה חוזר

אתה כאן ואתה
שם
אתה בכל מקום
אליו אני הולך

אתה עכשיו
מהותם של חיים


יוסי צור, אבא של בלונדי, חיפה
www.blondi.co.il
ינואר 2007


1/23/2007 6:22:34 PM

כבר עברו 10 שנים?

זה מכה בך כמו ברק,
מה - כבר עברו 10 שנים?
מנסה לזכור איפה הייתי כשהודיעו לך,
מנסה לזכור תמונות אחרונות,
זיכרונות שהולכים ודוהים.

אלבומי התמונות אינם שלמים,
נותרו בהם דפים ריקים,
דפים שהיית צריך למלא,
בנופים, אהבות וצבעים.

10 זה המון,
זה היה באלף הקודם
כולנו גדלנו והמשכנו בדרכנו
בעוד אתה נותרת בן 20 לנצח.

וכך כל שנה מתחלפות הספרות,
ולמרות שהזמן הולך וחולף
זיכרונך אינו מש מהלב
- ממשיך להיות כה דואב

שחר- הא לך עובדה,
כל שנה מוקיריך הולכים ורבים
ראה כל האנשים פה סביב
האומרים לך אשר על ליבם
ורוצים כאילו לומר - נשמתך איתנו לנצח

אז, שכב לך ונוח בשלום
איתנו אתה ביום זה.

ארז כהן


1/23/2007 5:19:34 PM

עשור
אפרורית השמיים כמו אז
אומרים עשור.
עלי העץ הנושרים על הקרקע כמו אז
אומרים עשור.
אניצי הלובן בזקנו של אביך
אומרים עשור.
החיוך של אמך שקפא מאז
אומר עשור.
ואנו נבוא השנה כמו תמיד להיזכר ולחשוב
מה היה קורה אילו...
היום כבר היית נושק לשלושים
עובר מקומות בהם לא אהיה לעולם
ואבא היה אומר``נו, צריך להתמסד``
אשה ילדים ומשכנתא
ואתה היית מביט במבט מצועף וחיוך חולמני
ועונה-מה בוער?
ואולי לא היו הדברים מעולם!
רק הרוח הסואנת בין ענפי העץ
תחתיו שכבת לנוח,מזכירה כי עשור
ואנו נבוא,כמו תמיד
גם בעשורים שיבואו
להדליק לך נר-ולזכור.
זאבי,בן דודך


1/23/2007 5:06:40 AM

מרגש
עצוב
כואב
חבל שדברים יפים נגמרים לפני שהיו אמורים ובעצם בקושי התחילו.
איך זר יוכל לחזק לא ברור אבל בכל זאת אקווה שכאבכם יכהה עם הזמן כי אין כמו כאב על אובדן ילד
אורי.


1/22/2007 7:13:33 PM

משפחת רוזנברג היקרה,
שמי יהונתן וייצמן ואני סמ``פ של פלחה``ן נח``ל בחצי שנה האחרונה.
לקראת ציון 10 שנים לאסון חיפשתי חומר באינטרנט שאוכל להעביר לפלוגה. מצאתי את האתר שלכם ומאוד התרגשתי.
אני מרגיש שהקשר עם המשפחות השכולות לא מספיק חזק, ואנחנו מאוד רוצים ומנסים לחזק אותו רק לא תמיד מוצאים איך ומתי.
שתדעו שהלוחמים היום בפלוגה מאוד מחוברים לחללים ומדברים הרבה על איך לחזק את הקשר.
בעוד כחודש מחזור מרץ 2004 משתחררים והם מאוד רצו לעשות כפרוייקט משתחררים משהו להנצחת הנופלים אבל בגלל הבעיתיות והרגישות הם לא הצליחו כל-כך.
לאזכרה אני לא יגיע כי אני יהיה באחרת. אבל תהיה נציגות מכובדת מהיחידה. מקווה לשמוע ממכם ולשמור על קשר. וייצמן 0578107521


11/18/2006 1:23:54 AM

להורים של שחר שלום
הגעתי לאתר לזכרו של שחר במקרה, דרך גלישה באתר ysky

התרשמתי שהיה ילד מיוחד וחבר אדיר ונדיר...... לא יודעת באילו מילות נחמה לבחור, בטוחה שהגעגועים עצומים והכאב לא עובר.....תחזיקו מעמד


11/15/2006 7:05:16 PM

לאריה ודבורה היקרים
אני נכנס לאתר לעתים אבל לא מסוגל לכתוב כי הכל אצלי בלב אבל התרגשתי במיוחד מעינת ממושב מולדת
בכלזאת החלטתי לכתוב

אוהבים אותכם
זאק ורחל


11/15/2006 7:03:50 PM

לאריה ודבורה היקרים
אני נכנס לאתר לעתים אבל לא מסוגל לכתוב כי הכל אצלי בלב אבל התרגשתי במיוחד מעינת ממושב מולדת
בכלזאת החלטתי לכתוב

אוהבים אותכם
זאק ורחל


10/26/2006 2:25:38 PM

אתר יפה ומרגש.
שלא תעו עוד צער


5/24/2006 2:27:20 PM

שלום אני בת 11 מירושלים וראיתי את האתר מכיוון שחיפשתי מידע לעבודה שלי על הודו ופתאום ראיתי את בנכם בתמונה ולא יכולתי שלא להכנס קשה לי עם מותו ואני משתתפת בצערכם גם אוחתי מטיילת בהודו אבל למזלי היא מוגנת!!! הייתי רוצה שתחזירו לי מכתב מפני מה להזהיר אותה ומפני מה אני צריכה להיזהר בההארות שלי אליה טוב אז ביי


5/6/2006 6:54:18 PM

שלום אריה,
קוראים לי עינת רוזנברג ואני אמא של שחר וליבי,מתגוררים במושב מולדת בצפון.
כשראיתי את התוכנית על שחר בנכם ביום הזכרון התרגשתי והופתעתי מאד לראות את השם שחר רוזנברג.ראיתי את התמונות והקשבתי דומעת לסיפורים,רציתי להשתתף בצער הזה הגדול שלכם עד כמה שניתן ,היום לאחר שניכנסתי לאתר ``שחר``החלטתי לספר לכם על שחר שלנו שבספטמבר ימלאו לו 6 שנים .שחר,ילד יפה ומקסים,אוהב מאד ציור ויצירה בעלי חיים וסיפורים.יש לו דמיון ויכולת יצירה יוצאים מן הכלל.המאפיין אותו יותר מכל הם עדינות וטוב לב אין סופיים.אני מקווה שההודעה שלי תעלה חיוך על שפתיכם,מקווה כמובן שלא גרמתי לכם צער כי הכוונה הפוכה.זאת חשבתי שתרצו לדעת.


5/3/2006 6:04:46 PM

אריה
מאוד התרגשתי לקרוא על שחר, ושחר שהוא בן גילי רק מעצים את כאבי והזדהותי.

אני לא רוצה להיות מעייף עם המשפטים הרגילים על אובדן שבטח שמעתם אלפי פעמים
ברצוני לומר בכל ליבי
תודה לשחר
תודה - על שזכינו שתהיה בן במדינתנו
תודה שחר - שהיה לנו את הזכות להכיר אותך ולהוקיר
אפילו במעט.
תודה לך שחר - שבחרת את שנותיך היפות ביותר להתנדב
ליחידה קרבית בצה``ל.
שחר, שמור עלינו בבקשה מהמקום בו אתה נמצא כי הרי שם
אתה בטח כבר יודע שדרכינו לא קלה ועוד רבות
מכשולים וסכנות אורבות לנו.

ולכם אריה ודבורה
אתם מצטיירים לי כאנשים מדהימים ונפלאים
היו חזקים
אבי


5/3/2006 5:30:45 PM

אריה
מאוד התרגשתי לקרוא על שחר, ושחר שהוא בן גילי רק מעצים את כאבי והזדהותי.

אני לא רוצה להיות מעייף עם המשפטים הרגילים על אובדן שבטח שמעתם אלפי פעמים
ברצוני לומר בכל ליבי
תודה לשחר
תודה - על שזכינו שתהיה בן במדינתנו
תודה שחר - שהיה לנו את הזכות להכיר אותך ולהוקיר
אפילו במעט.
תודה לך שחר - שבחרת את שנותיך היפות ביותר להתנדב
ליחידה קרבית בצה``ל.
שחר, שמור עלינו בבקשה מהמקום בו אתה נמצא כי הרי שם
אתה בטח כבר יודע שדרכינו לא קלה ועוד רבות
מכשולים וסכנות עורבות לנו.

ולכם אריה ודבורה
אתם מצטיירים לי כאנשים מדהימים ונפלאים
היו חזקים
אבי


5/2/2006 11:54:02 PM

ראיתי היום בטלויזיה את הראיון שערכה עמכם ג`ודי נ.מ.שלום, היה מאד מרגש, רציתי להגיד לכם שאני ובני ביתי מלאים הערכה והוקרה לאופן ההתמודדות שלכם עם אסונכם, אין מילים לנחמכם אבל חשוב לי שתדעו כי אני ומשפחתי התרגשנו מאד ממה שסיפרתם ואנחנו מחבקים אתכם בחום ואהבה וכל כך מקווים כי יהיו לכם הכוחות להמשיך הלאה.אנחנו אתכם בכאבכם. חיזקו ואימצו
מירי והמשפחה.


5/2/2006 6:26:24 PM

אני מאוד מצתארת ומקווה שהוריך יקבלו תרעיון ממני מאי


5/2/2006 6:15:47 PM

היום יום הזיכרון לחללי צה``ל ופעולות האיבה ראיתי במקרה בתוכנית האירוח של ג`ודי ניר מוזס שלום אתכם ועוד הורים ששכלו את בניהם מתראיינים.
אני רק בת 15 ואני לא יודעת איך ההרגשה אבל באמת שהשתתפתי בצערכם והתרגשתי...
שלא תדעו עוד צער ואם זה מנחם אותכם אני בטוחה ששחר נמצא במקום יותר טוב!
יעל


5/2/2006 5:44:24 PM

יהי זכרו ברוך


5/2/2006 5:38:31 PM

ראיתי אתכם היום (יום הזכרון לחללי מערכות ישראל) בערוץ 2, והתרגשתי. מצאתם דרך מיוחדת לזכור את בנכם ולהקדיש לו את חייכם, ועם זאת לא לעצור את שטף החיים ולנסות לחיות, ואולי אפילו לחייך קצת.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים,
מי יתן שהקב``ה יחזק אתכם, שהחיבוק עם משפחתכם יתן לכם כח ותדעו רגעים של שמחה. בזה אולי תנוחמו.

ירון.ר.


5/2/2006 5:36:47 PM

אריה ודבורה היקרים והאהובים !
לאחר שראיתי את כתובת האתר בטלויזיה, רצתי מיד לבדוק, היות ואני מכירה את הרצינות והיסודיות שלכם. אני ``מורידה בפניכם את הכובע``, האתר גורם לי להכיר את נבכי נשמתו של ``שחר``, ולכן לא ניתן לשכוח, גם במהלך טרדות היום-יום, ואכן תמר ואני מעלות מפעם לפעם את האפשרות לבקר אתכם, כך שאי-אפשר לשכוח אתכם,ואת פועלכם.
אריה ודבורה היקרים, כולי תפילה שתחוו את שחר בדרכיכם המיוחדת,למען הגעגוע יבוא על סיפוקו.

אני אוהבת אתכם מאד, אהובה שמרון.


5/2/2006 5:34:48 PM

כצבר שנולד בארץ הזו ובן גילו שלך האב אריה אני חש שעורי התחדד לאחר שצפיתי בך וברעייתך בתוכנית שהוקדשה לזכרו של בנך שחר.
אני שהבטחנו לבנינו ``שזאת תהייה המלחמה האחרונה`` -לא עמדנו בהבטחתנו.
אין חוסן לשכול ואין מזור לנפש הפגועה.
חזקו ואמצו הורים נפלאים .
רני


5/2/2006 5:26:31 PM

קוראים לי אורית דהן היום אני בת כמעט 22 וכמי שנולדה וגדלה במדינה האהובה ומוכת האסונות שלנו אני זוכרת יותר מכל הימים הקשים שהיו לנו את אותו הלילה הנורא שבו ``אסון המסוקים`` התרחש אני זוכרת הייתי אז בכיתה ח` וכל כך הושפעתי מאותו ערב ומהשבוע אחריו שהיה טעון רגשי ונפשי ועד היום אני זוכרת כמעט את רוב שמותיהם של הנספים ואת שם בנכם גם. רציתי להגיד לכם שפחדכם הגדול שזיכרונו של שחר ישכח, לעולם לא יקרה וכהוכחה לכך אני רוצה לתת דוגמא קטנה בשנה שעברה ביום הזיכרון שעבר ראיתי תוכנית בו אתה ,אריה, הופעת וסיפרת שאתה מנסה לעשות את כל מה ששחר לא הספיק ואני זוכרת שאמרת ששחר רצה לנסוע עם חברה שלו בתום שירותו הצבאי למזרח ולשתות על החוף שם מיץ תפוזים, לא זכרתי שאמרת ,מנאלי, כי לא הכרתי את שם המקום הזה, אני זוכרת גם שמאוד הושפעתי מדבריך וכמו שאמרתי אותו אסון זו נקודה מאוד רגישה אצלי אז ככה שמילותיך ורצונו של שחר נצרבו אצלי. בדיוק שבוע לאחר מכן טסתי עם חברה למזרח ובכל חוף וחוף בתאילנד שהייתי הזמנתי מיץ תפוזים ובלב הקדשתי זאת לשחר, אחרי תאילנד טסתי להודו והייתי במנאלי אבל לא זכרתי שהזכרתם את השם הזה וגם אין שם חוף ים אז לא הרמתי כוס מיץ תפוזים לזכרו של שחר, אבל השנה בעוד חודש בע``ה אני מיועדת לטוס שוב למזרח ומבטיחה אני לכם לי ולשחר שאם אני יגיע שוב למנאלי דבר ראשון שאעשה זה לשתות לכבודו.
יהיה זכרו ברוך!


5/2/2006 5:17:50 PM

לדבורה ואריה היקרים

למחרת אסון המסוקים כתבתי שיר ברצוני

להקדיש לכם אותו,שם השיר


נעלים אדומות,נעלים שחורות


ושוב אתן מוטלות שורות שורות
נעלים אדומות נעלים שחורות
נעלים עצובות בוכות ושותקות
הפסקתן לרוץ לזחול ולקפוץ.

לו נתנו לכן שוב חיים
הייתן מתבוססות בכף בבוץ
עוברות להקשב,לדום ונוח
ובועטות בכדור בכל הכח.

נעלים אדומות נעלים שחורות
אתן לא הייתן בודדות
בלילה הקר ההוא על החול החם
שכבו דוממים עמכן קסדות רובים ותפילין
וגוף ענק ומפויח שנשק לאדמה
בחוזקה עד מוות.

נעלים עצובות בוכות ושותקות
שוב אתן מוטלות שורות שורות
עברתן את אותו מסלול איום
כמו בשנה ההיא שנת 73 .

נעלים אדומות נעלים שחורות
שוב אתן צועדות במסדר הכבוד
בין זרי ההלויות ודמעות השכול
אשר אינם פוסקות לבכות.

``יתגדל ויתקדש שמי רבא``
מסדר טען....אש.

תהיו חזקים בשביל כולם
מילוא דדו



5/2/2006 4:40:21 PM

רציתי לחזק את ידכם ולומר כאחד שאינו מכיר את בינכם ונחשף לסיפור חייו לראשונה. מבין כי אובדנכם הוא עצום אך לא לשווא כי אם אני עכשיו ``מכיר`` אותו בעזרת פועלכם להנציח אותו דעו כי יש שכר לפועלכם.
אני מאמין ובטוח כי יש כמוני ועוד יהיו שיכירו את שחר ויעריכו את פועלו ויזכרו תמיד.

היו חזקים! אתם לא לבד ותדעו כי בנכם לא ישכח לעולם!


5/2/2006 4:39:20 PM

דבורה ואריה היקרים
ראיתי את הכתבה בטלויזיה , וגם נכנסתי לאתר
אני יודע שהחיים שאחרי הם לא אותם חיים. צריך הרבה כוחות נפש להמשיך את החיים כהרגלם .השכול והכאב כבד מנשוא גם אני מזיל דמעה וחש את כאבם של המשפחות השכולות.
דבר אחד שאולי אתם יודעים עלה לנו רעיון להנציח את
אסון המסוקים ע``י מרחפים במצנחי רחיפה בצוק מנרה רחיפה עם סרטים שחורים כמניין הנופלים.
לצערי זה לא יצא לפועל בגלל המרחף שהוא גם חברי שנחת בלבנון.
תהיו חזקים למען בנכם וילדכם ושלא תדעו עוד סבל וצער לעולם
עמוס


5/2/2006 4:31:29 PM

שלום לכם, בכאב רב צפיתי בכתבה שהייתה כרגע בטלווזיה,
אני זוכרת את הערב הזה ןבחיי לא אשכח אותו, ישבנו לאכול ארוחת ערב בעלי וילדיי, פתאום היה מתח באויר משהו קרה. הטלפון של בעלי צילצל הוא קם חטף מעיל או משהוא ויצא, הלילה היה קר קפוא. לאחר 7 דקות הוא התקשר והודיע לי שנפל מסוק (אנחנו מקיבוץ שדה נחמיה)
הרמתי את הכלים הסתכלתי על ילדי הקטנים וליבי נצבט, חשבתי על האמא שהולכת לקבל את בשורת איוב, בכיתי בשבילה עוד לפני שהיא ידעה. לאחר דקות נוספות בעלי מתקשר במסוק היו 40 או 50 חיילים, לא האמנתי חשבתי שהוא טועה והוא מרוגש, לאחר דקות נוספות בעלי הודיע שמדובר בשני מסוקים והמספר גדל.
התקשרתי להורי ויבבנו בטלפון על כול ילד שאיננו,
מחזקת אתכם, אוהבת את דרכיכם ואין לי מילים להוסיף, תתנחמו משמיים ומאהבת אדם.
ורד שפיר קיבוץ שדה נחמיה.


5/2/2006 4:29:44 PM

וואו, אין לי מילים. צפיתי בערוץ 2 בתוכנית ג`ודי ואתם, ארי ודבורה התארחם שם. ברגי שכתובת האתר עלתה לאויר, רצתי והעלתי את שחר אל מול עיני רק כדי להתפעל מחוכמתו, האינטליגנציה הנעימה שלו, העומק שלו. קראתי את מילות נשמתו וכן את המכתבים שכתב לענת אהובתו ונפעמתי.. מילים כה עמוקות, מאגר ידע.. נראה כי שחר היה מקור כח ואופיו נראה מרתק. מה חבל שחייו נקטעו. תודה על האתר המאפשר להכיר ולו במעט את שחר שלכם, חלון חייו הקטן שפתחתם עבורי היה נפלא. היו חזקים שאבו כוחות כדי להנציח אותו, אני מבחינתי יעביר את כתובת האתר לכל חבריי ומכריי על מנת שוכלו להכיר את שחר שלכם.
עדי פיטוסי


5/2/2006 4:26:06 PM

שלום

ניכנסתי לאתר אחרי התוכנית בערוץ 2
אחרי שראיתי מי ההורים של שחר אפשר לדעת מי היה שחר רוזנברג .
את השם שחר רוזנברג אני לא ישכח .


רונן מ.


5/2/2006 4:25:50 PM

תודה ושוב תודה על ההזדמנות לראות אתר הנצחה חי ונושם כמו שהגדרת בתוכנית...כל הכבוד תמשיכו להיות חזקים...


5/2/2006 4:23:26 PM

ראיתי בערוץ 22 והייתי חייבת להכנס לאתר...אני רואה ששחר היה בן מאוד מיוחד באופיו ...אלוהים לוקח רק את הטוביםם..
ואני רוצה לאחל למשפחה שתהיו חזקים ..ומאוד התרגשתי ממה שסיפרתם ומאתר בכלל...למרות שאתם לא מוכרים את הספרים אשמח מאוד לקרוא אחד מיהם...!!!


5/2/2006 4:17:48 PM

שמעתי על שחר ביום הזכרון ונכנסתי לאתר לקרוא ,להכיר ולדעת במקצת מי היה שחר
וממש התרשמתי שמדובר בבן אדם מיוחד.
עצוב שכך זה נגמר........


5/2/2006 1:13:02 PM

שמעתי על שחר אתמול וגם ביקרתי באתר,ואני שמחה לדעת קצת ולהכיר מעט ממה שהיה שחר עבורכם
ממש התרגשתי ואני מאחלת למשפחה -שלא תדעו יותר צער,ותמשיכו להיות חזקים
ענבר


5/2/2006 3:55:31 AM

ממש בכיתי והתרגשתי נורא...
הכאב השכול והיגון הקודר הופכים לזכרון עד של אנשים קרובים ושבורים מבפנים.
אני חשה נוגעת בכם דרך המילים ,דרך אבני חייו.
יש על מה להיות כל-כך גאים ולפעמים כל-כך עצובים-האבדון של מלאך-הוא בלתי נשכח,בלתי יאומן.
תיהיו חזקים,אנחנו אוהבים אתכם.
שלי.


5/1/2006 11:57:24 PM

האתר מקסים ומאוד מרגש...
התרגשתי להכיר את שחר, לקרוא את הדברים שכתב, את הדברים שהוא אהב.. (במקרה אני לומדת פסיכולוגיה ופילוסופיה וגם אני קוראת הרבה ניטשה).
אתר חשוב בניתם כאן, הזיכרון של בנכם ואחיכם ישמר ויתועד תמיד.
תהיו חזקים, קוראים וחושבים עליכם הרבה.

ליאור


5/1/2006 3:41:13 PM

האתר פשוט מקסים ומרגש!


5/1/2006 3:34:27 PM

אריה אבא של שחר סיפר לי על שחר שהו סיפר אני הרגשתי שהו ממש אח שלי


4/30/2006 10:59:35 PM

לדבורה ואריה היקרים
הילדים והנכדים המקסימים,
עוד שנה ועוד יום והכאב גדול מנשוא
המחשבות מתרוצצות ולא נותנות מנוח.
תהיו בריאים וחזקים ותהנו מהילדים והנכדים,
כי זה נותן המשך של טעם בחיים

תמשיכו להיות כמו שאתם מקסימים
מלאה ואברהם סטרוביסקי


4/30/2006 7:27:32 PM

שלום לכם,

אני הוא ``אותו יהודי מניו ג`רסי שסיפר לך על התאוריות שלו...`` לגבי אסון המסוקים, כפי שנכתב בכתבתה של שרית פרקול (25.4.2004).
מר רוזנברג, ``התאוריות`` שלי ושל אלה שניסו למנוע את הטיוחים ואת האסונות הבאים יובאו לידיעת הציבור בספר על אסון המסוקים. אני הוא זה שהעיד בפני הוועדה (והרים קולו על עברי ושאר חברי הוועדה) במשך כשעה וחצי, ומסיבות השמורות ``לוועדה``, פרוטוקול העדות סולף ןלא הובא לידיעת ההורים והציבור, למעט הורה אחד בלבד, שטרח לנבור בדו``ח הוועדה. חשיבות הספר המבוסס על עובדות! וביניהם גם תמליל שיחת הטלפון ה``עירנית`` בין ישיש עדן ואשתו שנערכה תוך כדי טיסה (על הטיול לתאילנד שתוכנן למחרת יום האסון, בו התווכחו ביניהם על ``מה להוציא מהמזוודות...`` כי אשתו של ישיש לא יכלה לסגור את המזוודות) ושגרמה ישירות להתנגשות המסוקים, כמו גם את שעשתה ``המערכת`` לי ולחברי במטרה להשתיק אותנו, ועל ההורים שהתרוצצו כתרנגולות כרותי ראש בניסיונותיהם הנואשים לחבור לעובדות ולמה שבאמת גרם לאסון.
עדיין כואב את כאבכם

מארק כספי


4/30/2006 3:31:29 PM

נהנתי לקרוא את הקטעים, דמעות עלו בעיני ואני אפילו לא מכיר את הבנאדם ששחר היה.
רק את מה שהשארתם אחריו, ועצוב לי לקרוא.


בלי להכיר אתכם, שולח לכם הרבה אהבה.


עמית, ירושלים, כמעט יום הזכרון תשס``ו.


3/18/2006 6:44:18 PM

שחיק,
אוף כמה זמן.
אני מתגעגע...
שומעת בית הבובות עכשיו, חושבת עליך,
נזכרת בך...
כמו נטשה, כמו הקיור
היינו נתקעים עליהם, שומעים אותם שבועות,
צוללים לתוכם,
חיים איתם.
איפה אתה???
אני חלמתי שחזרת פתאום,
גיא חלמה שאתה בשמיניה,
וכולם מדברים על לזכות בלוטו,
אז אולי זה אתה?

אנחנו עולים מעלה, ופתאום שוב,
נמשכים למטה, משהו מצליח,
להשאיר אותנו שם.

נגמרו לי המילים...
נפגש,
אני.


2/28/2006 9:49:20 AM

שלום,
התרגשתי לגלות את האתר.
רציתי לשאול אם תסכים להגיע אלינו לתוכנית טלוויזיה בערוץ 2 כדי להתראיין ולספר את הסיפור שלכם.
0544555615


2/17/2006 3:56:05 PM

לשחר ליום הולדתך !
ולחלוף 9 שנים למותך.
הייתי מאוד רוצה לאחל לך Happy birdtheday !..
אז אכתוב לך מיספר מילים והם...
צליל הרוח
רחש הים
העננים שבשמים
זה האושר בן- אדם...

אולם כיום אין זה רק ח-ל-ו-ם.
שנשאר לי בדימיון.(התאים לך מאוד)
שחר לא נישאר לי אלא לבקש מבורא עולם...
לאמא דבורה,לאבא אריה,עינת ושגיא ולכל הנכדים
היו חזקים ובריאים...



איתבם
נאווה זיידי.


2/4/2006 2:48:56 PM

דבורה ואריה יקרים
קראתי,התרגשתיואפילו דמעה ביצבצה לה בזוית העין.
אמש לא הגעתי בגלל חולשה איומה[שפעת כנראה]
אבל הייתי איתכם.
מוקיר ומעריך,גבי לפלר לשעבר מקצין העיר.


2/3/2006 3:26:11 PM

``ושוב נפגשנו השנה בפעם התשיעית לצידך,
ונשאנו תפילות לעילוי נשמתך.
ונראה כי קהל האוהבים רק הולך וגדל,
ואתה כאן עומד לצידנו, עמוק עמוק בצל..
עם יער הכומתות זוהרות שמסביב,
עם אבא אמא עינת ושגיא.

כי כשהלכת מאיתנו,
בעצם לא עזבת מעולם,
אלא חדרת עמוק עמוק.

נשמתך חיה ונושמת בכל אחד מעימנו,
ולוקחים אותך אנו בכל אשר נלך,
אם זה אבא שרואה אותך בכל טרק חדש שהוא חורש,
אם זו אמא במבט העמוק והאוהב.
ודוגמאות נוספות לא חסרות שחר האהוב.

אז דע לך, וטפוח לעצמך קצת על השכם,
כי נשמתך המיוחדת,
עדיין חיה ונושמת.``

משפחתי היקרה,
הרגע חזרתי מבית העלמין,
והייתי חייב לספר לשחר משהו,
אז חשבתי שכאן זה המקום לפרט.
אוהב אותכם,
ארז כהן.


2/2/2006 4:43:31 PM

אריה והמשפחה שלום רב!
שמי שחר קרן אני בן 20 כרגע חייל...
אריה רציתי שתדע,שגם אני מנס ציונה,למדתי כמו שחר שלכם בבית ספר ``ראשונים``,ובתיכון ``בן גוריון``.
את סיפורו של שחר,בנך,אני מכיר עוד מתקופת היותי בתיכון,מהטקסים.אני חושב שאפילו ראיתי אותך אריה באחד הטקסים מקריא את השיר ל-שחר.
כל פעם שאני נתקל במקרה בשם של שחר,אני חש תחושת מועקה כאילו והכרתי אותו,שזה מוזר,כי אני לא!!!
אני רוצה שתדע יש שיר שאני ממש אוהב...``השחר``שיר כזה יש גם באתר המדהים שבניתם לזיכרו של שחר,שרה אותו זמרת מוכשרת מראשון לציון בשם עדן תלמיד.
צירפתי לך את השיר,אולי אתה כבר מכיר אותו.
משתתף בצערכם
שחר


2/2/2006 10:58:55 AM

אריה ודבורה, עינת ושגיא,
השבוע התחלנו לעבוד עם ביתנו הבכורה ספיר על ``עבודת השורשים`` שלה. חיטטנו קצת בתמונות ישנות ומצאנו תמונה של כולכם ובה שחר כבן שלוש, תלתליו הבלונדיניים גולשים על זרועותיו של אריה. אנו גאים ושמחים שכולכם חלק מהעץ המשפחתי שלנו. הענף שלכם מלא בעלים ירוקים ופירות מתוקים. אנו כואבים את חסרונו של ``הענף שנשבר`` ופירותיו שאבדו אך אוהבים את הענפים החדשים שצמחו בינתיים. הגזע החזק של העץ שלנו עומד גם ברוח החזקה שנוצרה מלהבי שני מסוקי יסעור. כמו בכל שנה, נאמץ אלינו את הענף הנפלא והיפה שלכם.
אוהבים ומחבקים: זאבי ואיריס


1/31/2006 11:17:07 PM

דבורה ואריה יקרים

איתכם תמיד

רחוק אבל מרגיש קרוב
יגאל


1/31/2006 12:06:12 PM

רק רציתי לספר לכם שאני עושה מור``ק בקורס הכנה לקצונה והחלטתי לבחור באסון המסוקים שנגע מאוד לליבי... חשוב שאנשים אחרים גם ידעו ויעריכו...
תשארו חזקים
לירון קורן


1/31/2006 9:33:53 AM

שלום לכם משפחה כואבת!
מאד מרגש היה לגלוש באתר וביחוד מילותיך אריה ליום השנה לנפילתו של שחר
איני חושבת שישנו מקום בו ניתן ללמוד איך וכיצד להתמודד עם אובדן וכאב כזה!
למרות הכל אני חושבת שאתם נהדרים .
אוהבת ומחזקת אתכם,חני-חיפה


1/31/2006 9:29:09 AM

אתר מרגש ביותר
חיזקו ואימצו!
איתן אדמוני


1/31/2006 9:25:59 AM

ידידי הקשיש!
אני בולע מילותיך כפי שנכתבו ו\או נאמרו בקול רם או בלב מבלי לתת חהם משמעות או פרשנות,כל זה עושה אותי עצוב,מאידך גם גורם לי הנאה בראותי כיצד סוגר אתה ``מחזורי חיים``
בא נמשיך ונחייך למען החיים.
באהבה נפתלי


1/30/2006 5:36:30 PM



אריה דבורה עינת שגיא והנכדים ובני זוגם
כן תשע שנים עברו הרבה זמן אבל לכם זה רק אתמול
אנו יתכם תמיד אוהבים ותמשיחו להיות כמו שאתם

אוהבים סימה ושלום


1/29/2006 11:44:37 AM

אל תעמוד ליד קיברי בוכה וכה עגום
כי לא כאן אני ישן,אני כעת בכל היקום.
אני אלפי הרוחות המנשבות מכל הכיוונים,
אני הרסיסים המרצדים בשלג ונוצצים,
אני זוהר השמש שבשיבולים הבשלות,
אני הנועם שבסתיו,בטיפות הגשם הרכות...
כשאתה את עינך עם בוקר פוקח ומתעורר,
הס,כי אני הוא השחר העולה וזוהר.
האיוושה השקטה של כנפי הציפורים החגות,
אני אור הכוכבים הענוג בלילות.
אל תעמוד ליד קיברי בוכה וכה עגום,
כי לא כאן אני ישן,אני כעת בכל היקום.

שיר אינדיאני עתיק-הוקרא בידי יעל כהןז``ל באזכרה לשחר
פברואר 2005


1/23/2006 10:57:52 PM

דבורה ואריה יקרים שלום
זה פשוט מפחיד איך חולף הזמן.
כמו שכבר סיפרתי לכם,אני זוכרת את היום המר והנורא של אסון המסוקים.
מכיוון שיום ההולדת של בני חל בסמוך למועד זה.
אריה,איני יכולה לשכוח מילותיך ``עשרים לעשרים``תמיד אזכור ששחר נהרג 20 יום לפני שמלאו לו 20.
למזלי הטוב,אמיר בני יהא בקרוב בן 29 ואני טסה אליו לארצות הברית לחגוג עימו.
מקווה שהמשפחה גדלה,הנחת מתרבה,זאת למרות החורה גדול והשחור בליבכם.
מחבקת אתכם מרחוק ותמיד מודה למזלי הטוב.
תמי,מושב מזור


11/22/2005 10:24:00 AM

שלום לכם!
האתר של בנכם ``שחר``מאד מכובד ומרגש גם אני איבדתי את בני לאחר שחלה בסרטן והוא בן 14.9 .
מאד התרגשתי,התחברתי והזדהתי עם מילות השיר שהקלטתם לזיכרו של שחר ``לא אשלים לעולם ילד``.
הביצוע מצמרר,שמעתי אותו עשרות פעמים כשדמעות זולגות מעיני,השיר מבטא בדיוק את תחושותינו וזועק את זעקתנו.
בדצמבר תתקים אזכרה לזכרו של בני טל וחשבתי להשמיע את השיר באזכרה.
האם תוכל לעזור לי ולאמר היכן ניתן לרכוש עותק?


10/4/2005 4:45:21 PM

שלום לכם,משפחתו של שחר
פגשתי אדם שאחיו ניספה באסון המסוקים,רציתי לדעת מי הוא היה זו הסיבה שגלשתי לאתר של שחר.
אסון המסוקים תמיד היה קרוב לליבי כך שזה היה הדבר הטיבעי ביותר לגלוש באתר.
הגלישה באתר מרגשת מאוד אפשר לומר שהלכתי לארוחת חג ראש השנה עם דמעות בעיניים.
האתר מושקע והסרטים המשובצים בו,נותנים להרגיש כאילו חלק מהמשפחה.
שנה טובה
שלכם,איה


10/3/2005 5:56:34 PM

אתר מדהים..
יהי זכרו ברוך...אתכם בצערכם..
איה


10/1/2005 5:09:55 PM

דבורה ואריה היקרים
במקרה נכנסתי לאתר שלצערי לא ידעתי על קיומו עד היום.
אכן אתר מכובד ומרגש בדיוק כמוכם כפי שהכרתי אתכם בזמן האסון הנורא.
בהחלט הנצחה ראויה לבן הנפלא.
גבי לפלר (לשעבר בקצין העיר רחובות) 2/10/2005


9/29/2005 8:57:29 PM

היי..
אני מור ואני בת 14 בכתה ט`.
השנה אני יוצאת לגיחה בפרדס חנה ותפקידי הוא להכין טקס על חטיבת הנח``ל כשתלמידי השכבה יציגו ליד האנדרטה.
חשוב לי שתדעו שככל שחיפשתי יותר חומר למדתי יותר על החטיבת ועל המקרים העצובים כמו המקרה של שחר.

אני משתתפת בצערכם.


8/8/2005 1:04:58 PM

משפחת רוזנברג היקרה שלום רב!
אני רוצה לומר לכם שמאוד התרגשתי, עד כדי דמעות מהאתר
ומכל מה שהוא מכיל, כולי תקווה שאף פעם לא תחוו עוד צער וכאב, שתחושו רק אושר ונחת ושמחה ואהבה ותמשיכו להנציח את בנכם האהוב שחר בשירים מרגשים ובסרטים על חייו

חזקו ואמצו גולדנסקי אוריה


7/28/2005 9:57:27 AM

שלום יקיריי,
נכנסתי לאתר פעמים רבות אך מעולם לא כתבתי.
אין צורך לכתוב אתם יודעים , ביניינו אין צורך במילים.
אוהבת פרחיה.


7/19/2005 10:29:52 PM

לדבורה ואריה היקרים,
אני משקית חינוך בכלא 4,צריפין.
נכנסתי במקרה לאתר המרגש בטעות,
אני מצטערת ואפילו שעברו כמעט 10 שנים הכאב אותו כאב.
בעיקרון אני עושה שיעור -מורשת קרב על ``אסון המסוקים`` והאתר עזר לי רבות.
תודה רבה שנתתם לי את ההזדמנות ללמוד ולהתרגש ביחד.
בהערכה, שירה


5/29/2005 4:32:23 PM

לדודי היקר שלומות,
לאחרונה נתקלתי בספרון קטן הנקרא ``ארץ האין``
מתוך הספרון נטלתי מספר שורות ,הוספתי משלי ויצא לי כך...

לארץ האין הולכים כשרוצים לחפש מחשבות חדשות
אך קורה לפעמים שגם שם הם עוברים משברים ותקופות חלשות. תקופות שבהן יש מעט מבקרים
תקופות שכמעט לא רואיםשם סופרים
אולי שני ציירים,קומפוזיטור אחד
אך באופן כללי ``יובש מוחלט`` (עד כאן מהספר)

אז ישבו בארץ האין,כל הלילה דלקו האורות
כיצד נשפר את ``איכות השורות``?
אז קם ופסק בקול רם אלוהים
בשמיים אני רואה שני מסוקים
עם שבעים ושלוש מחשבות טהורות
כך נשפר את ``איכות השורות``!
ובליל חורף קר,עת רעם התגלגל
לחיקו החם אסף אז האל
שבעים ושלושה ציירים סופרים ומשוררים
ו-``קונדור`` מעופף עם ארון מלא ספרים...
עכשיו,נהיה מעניןבארץ האין...
המלאכים ו-שחר על ``ניטשה`` דנים
ולצידו האפל של הירח מאזינים
ואנו נותרנו בוערים באש
כאן למטה,בארץ היש!!!


5/16/2005 1:33:01 PM

דבורה ואריה !
בקיבוץ נצר סירני נערך טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל .הטקס היה מרגש וצנוע.
ברקע הוקרנה תמונתו של שחר והושמע השיר לא אשלים לעולם ילד.
היו חזקים,אפרת


5/16/2005 12:39:26 PM

דבורה ואריה יקרים!
טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל היה מכובד ומרגש.
במהלך הטקס הקרנו את תמונתו של שחר לצד מילות השיר שכתבת אריה,וברקע מתנגן לו ``לא אשלים לעולם ילד``
זה היה קטע חזק ומרגש שנגע לכל אחד בבטן הרכה.
מי שליוו אותנו במהלך החזרות,מבוגרים וילדים ששמעו את השתלשלות הסיפור,איך הגענו אליכם,לסיפור של שחר ולשיר, התרגש יחד איתנו.התגובה ההולמת ביותר לטקס באה מ-אב שכול שלראשונה הגיע לטקס השכונתי ב-נוה שרת ת``א.
``הייתי בהרבה טקסים אבל טקס מכובד ומרגש כמו זה לא ראיתי,מעתה אני מבטיח להגיע בכל שנה לטקס השכונתי``
שוב ברצוני להודות על הפתיחות ושיתוף הפעולה.
אנו נעביר אליכם צילום וידאו של הטקס
אורלי


5/11/2005 6:31:05 PM

לאריה שוב שלום:
תודה קודם כל על התשובת תודה ששלחת לי לאימייל -
ולבקשתך:
אני מתגורר ביהוד, ושמי יקיר חביב.
ככה שאם אנחנו מכירים ואני לא יודע אז זה בכלל לא טוב...
תחזיק מעמד אבא גיבור.
יקיר.


5/11/2005 11:51:51 AM

אריה,
מחזקת אתכם ביום הזה ובכל יום שיבוא אחריו, כרגע התכנית משודרת בערוץ 99 ומחר תשודר שוב.
אז מאחלת לכם למצוא את הכוחות לקבל את הדברים שאי אפשר לשנות. ושתוכלו בכל זאת למצוא איזו טיפה של אושר ושקט בתוככם.
עינב ערוץ הכנסת


5/11/2005 7:07:33 AM

אריה שלום
שמעתי אותך ברדיו פעמיים ומאוד התרגשתי, גם האתר מעניין מאד, הייתי רוצה לקרוא את הספרים ואיכן אפשר להשיג אותם.
תודה וחזק ואמץ
עמוס רוזן.


5/11/2005 7:07:29 AM

אריה שלום
שמעתי אותך ברדיו פעמיים ומאוד התרגשתי, גם האתר מעניין מאד, הייתי רוצה לקרוא את הספרים ואיכן אפשר להשיג אותם.
תודה וחזק ואמץ
עמוס רוזן.


5/11/2005 6:32:43 AM

לאריה ודבורה היקרים
התרגשתי מהבן שלכם ומכם. אני שולחת לכם המון חיבוקים וכוח, במיוחד היום.שחר הוא חלק מכולנו וככזה ישאר
יש בכם רוח אדירה שמנביעה כוחות לסביבה .תודה.
שנגיע לישועה ולנחמה.
ר.


5/10/2005 10:45:04 PM

אריה ודבורה היקרים.
התישבתי לכתוב לכם לאחר שצפיתי בערוץ 99 בתוכנית על הנצחת הנופלים, בה השתתפת אתה אריה.
כפי שכבר נאמר בעבר, אתם אינכם זקוקים ליום זיכרון. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום המפנה את האדם הפשוט מכל עיסוקיו כדי להתחבר, ולו ליום אחד, אל משפחת השכול.
לפני כ- 3 שנים נירתמתי לעזרתכם להקמת אתר האינטרנט לזיכרו של שחר, ומאז אני דואגת מס` פעמים בשבוע להיכנס אל האתר, לוודא את תקינותו ולבדוק האם ביקרו גולשים חדשים באתר ומה היתה תגובתם.
השתתפותי בהקמת אתר האינטרנט לזיכרו של שחר גרמה לי להיות חלק פעיל ויום יומי בהנצחתו של שחר, ועל כך גאוותי.
מי יתן ולא תדעו עוד צער.

שלכם באהבה גדולה,
שרי דביר
קרית מוצקין.


5/10/2005 6:51:49 PM

אריה יקירי:
אני רק רוצה שת`דע שאתה האבא הכי חזק שהצלחתי להכיר - שמעתי אותך כרגע ברדיו וניכנסתי לאתר בעקבות המילים שלך.
אתה ממש ריגשת אותי,וכמעט ממש בכיתי - הסיפור שלך ממש מצמרר וחשוב!
תמשיך להעביר את המסר שלך כמו שעכשיו אתה מעביר אותו, אתה אדם ניפלא וחזק.
אני ממש מתחבר ליום הזה וכואב עם כל המשפחות השכולות.
יהי זכרו ברוך של שחר.


5/7/2005 7:56:18 PM

שלום מדברת עינבר אתה באתה לבית ספר הדר לספר לנו על שחר וכ`ד אריה אני רוצה להגיד לך כל הכבוד על התגובות והתשובות וזהו רק רציתי להגיד לך את זה ותודה רבה וניפגש ביום רביעי בטקס


5/4/2005 1:36:39 PM

אריה שלום ,
לפני כחודשים שמעתי אותך מדבר על בנך שחר בתוכנית רדיו בגלי - צה``ל . שמעתי והתרגשתי . הדברים כואבים ,מרגשים ונוגעים. בתוכנית הושמע השיר שכתבת לשחר : ``לא אשלים לעולם ילד ``. מהרגע ששמעתי אותו, ידעתי שארצה להשמיע אותו בטקס יום - הזיכרון המתקיים בבית ספרינו . השיר אומנם מופיע באתר אך אי אפשר לעשות בו שמוש . ראשית אני מבקשת את הסכמתך , הסכמת בני המשפחה להשמיע את השיר , ואם כן , אשמח אם תכתוב לי היכן אוכל להשיג את הדיסק .
שמי אורלי רבינוביץ .אני מחנכת כיתה ה` בבי``ס ``משה -שרת`` בת``א ובכל שנה מתקיים טקס שכונתי ביום הזיכרון .
תודה .
אורלי.


5/3/2005 11:32:33 PM

כמובן תיקון טעות היה צריך להרשם :``השם שחר במקלדת``


5/3/2005 11:32:29 PM

כמובן תיקון טעות היה צריך להרשם :``השם שחר במקלדת``


5/3/2005 11:31:37 PM

לרוזנברגים. לקח לי שמונה שנים להקיש ביד רועדת את השם שלח במקלדת ו..לא להתפלא שאני מוצאת את מה שאנימוצאת. אני יודעת שאין נחמה. בוכל זאת יש להניח שכל אחד מאיתנו זה שלא פקד אותו אסון נוראי כמו שלכם, יכול לספר ומספר לכם שבימי הזכרון כל אחד/אחת נזכר באבל הפרטי שלו, בהכרות שלו עם ה``חלל צהל`` שלו שהופל מחלל, שנשמע כמו טיסה בחלל לא שייכת..למשהו מאד קונקרטי, מאד מוחשי, שחר, שאני מכירה, שבשבילי הוא האח הקטן של החברה, וזה שמסתיר את החברות ביניינו בשיעורי שלח שחס וחלילה לא יחשבו שמגיעה לו פרוטקציה... ועוד ועוד. תרוו נחת מהקיים ומחזקת אתכם ברגעים הקשים, וגם באחרים..אריה אני מארגנת טקס יום הזכרון ורציתי לדעת אם יהיה לך אכפת שהשיר ``לא אשלים לעולם ילד `` יוקרא בו תוך שיצויין מי כתב ועל מה כמובן..תודה אפרת מור .


5/3/2005 3:36:26 PM

לאחר שעה של שיחה איתך אריה, כשהדמעות חונקות את גרוני, לא יכולתי שלא לחרוג מן הפסים המקצועיים של תחקיר לשם תחקיר עבור תכנית...
ונסחפתי בזרם המילים, התמונות והזכרונות של שחר,
אי אפשר לנסח במילים את גודל האובדן...
מי יתן ותמצאו את הכוח יום יום מחדש,
מי יתן ולא תדעו עוד צער
עינב


4/29/2005 11:53:38 PM

דבורה, אריה, שגיא ,עינת

טרח א.ש.ש והביא לי את ספרו ערב חג החרות. הנחתיו על שולחני ופחדתי לפותחו, כך ליותה אותי תמונתו של שחר כל ימות החג. הערב הוא ניצח, קראתי, והוכרעתי.
והתתערבבו לי ערמות הנעליים האסופות עם רשרוש כפכפיו של שחר,דרכה האחרונה של יהודיה גאה עם דרכו של נער ישראלי, ונזכרתי בשיחות, המעטות, שהיו לי עם שחר שתמיד חיפש משמעות .
והבנתי ש``משואה - לתקומה`` הוא ``מהשאול - אל השכול``
ומעתה יתערבבו יום השואה ביום הזכרון.
ותמונתו המנצחת של שחר על שולחני.

שלכם באהבה!
אילנה רוזנברג


4/20/2005 1:55:27 PM

``ואיך אפשר לדבר
ואיך אפשר לומר
איך שהלב כואב
איך שהלב שתק

ואתם ממשיכים בחייכם
צוחקים ומאושרים
ואף פעם לא ידעתם
את הרגש העצום של הכאב

וכולם מסתכלים ברחמנות
וכולם אומרים``אלוהים ישמור``
אך מישהו זוכר?!
מישהו יודע?!
מה קורה בין המשפחות

ואתם שכחתם..ולא זכרתם
את האסון הנורא
ואתם שכחתם ולא זכרתם
מה קרה...

האם למישהו יש מושג
יש פירוש יש יכולת
לדבר,להקשיב,לחוש ולהרגיש``

ואני כמו ציפור שעף בשמיים מחפש נחמה
קצת רוגע קצת שלווה...קצת להישאר...
ילד לעולם...
ואתם גודלים ואתם ממשיכים..ואני נישארתי ילד תמים
ואף פעם לא אגדל ואף פעם לא אחזור הבייתה למיטה החמה
ואמא ואבא לא ישמעו עוד תמילה אוהב...
ואמא ואבא לא ידעו עוד צער וכאב
ואני למעלה בשמיים מסתכל על כולכם ממרומים
ואני יודע ואני יגיד..אני נישארתי ילד לתמיד
והחיים שלי נגדעו בשבריר של שנייה ,בטעות קטנה
ואני נפלתי ארצה לאדמה...והשארתי משפחה שכולה
ואני רוצה שתדעו ואני רוצה להגיד..
הלוואי ולא הייתי על אותה טיסה..
כי אז הייתי נישאר איתכם כאן על האדמה..
והייתי ממשיך לגדול..והייתי ממשיך לשמוח
והייתי חולם ורוקם לי תקוות וחלומות..
אבל הכל אשליה..במושג במציאות
ואני לעולם לא יחזור ותמיד תישאר הדממה
והכאב עצום והכאב גדול
ואף אחד לא יודע ...מה באמת קרה

למשפחת רוזנברג היקרה
כתבתי לכם שיר שכתבתי ממבט של שני צדדים
אחרי 8 שנים מהאסון....זה עדיין נישאר בזיכרון
התמונות,המילים,האזכרות,והשמות
כל כך הרבה כאב, וכל כך הרבה דמעות
בשניה אחת בחיים 73 משפחות נהרסו
ואף אחד לא יודע מה באמת עובר עליכם ואף אחד לא יודע כמה זה קשה לכם..אין לי תיכולת להרגיש מה שאתם מרגישים ואין לי תיכולת להגדיר תמילה כאב
3 אותיות עם משמעות עצומה ופירוש כואב
באתר שלכם אפשר לראות מיותר ממילים..אפשר לחוש אפילו תאפלה והכאב ששורר בו ואת הדמעות שמאחוריו

אני משתתפת בצערכם,ומקווה שאף משפחה לא תדע עוד צער וכאב.
וגם אני מקווה שהשלום יגיע
וגם אני רוצה שכל חייל יחזור הבייתה בשלום
אני בטוחה שהכאב שלכם עדיין נישאר כאילו זה קרה אתמול וישאר לתמיד ומקווה שתיהיו חזקים ותדעו נחמה

שלכם...אנונומית


4/20/2005 12:08:00 PM

דבורה ואריה
מאז ששחר הלך לדרכו הבאה, לא הגבתי על דבר מה שנכתב לזכרו או תגובות באתר כי נדמה שמשהו שהינו חזק ממני נסגר שם באיזה מקום וגם לו רציתי להגיב על שיר או סיפור שאתה כתבת אריה, לא היו לי מילים פשוט כאילו ואמרת ``שחר`` ולי באיזה מקום הכל נסגר ואפילו לא הברה יצאה אבל משום מה האימייל של גל פתאום פתח משהו ורציתי להגיד לגל שידע שאכן לא הרבה הורים הם כמוכם ושחר עינת ושגיא זכו להורים הטובים ביותר שיכלו לקבל ואני בהחלט מסכימה עם גל ששחר ממשיך הלאה לחיים אחרים ושהוא לקח איתו לחיים הבאים משהוא נפלא, משהו כל כך חכם ואיתו אני בטוחה יעשה שימוש נכון לדור הבא, לי אין ספק ששחר הגיע לכאן לא רק כדי להעביר למשפחתו לחבריו הרבים שכולם העידו שהוא היה האבא, הידען, המקשר והמחבר בין כולם.
אני מתגעגעת לשחר ככל אדם אחר אשר הכירו אבל בליבי אמונה גדולה שהוא ממשיך הלאה למקומות אחרים נשגבים.והיתה לנו הזכות ואפילו למצמוץ אחד, רגע בחיים הארוכים שלנו להכיר מורה, מלאך.
דודה ויגי


4/18/2005 10:40:59 PM

שלום רב,
הגעתי לאתר פשוט במקרה בין שיטוטיי הרבים ברחבי האינטרנט.
חיפשתי חומר לגבי רפואה סינית, והגעתי להמלצה על האתר שלכם.
זה מאותם אתרים בודדים שמכילים הרבה ``נשמה``.אני זוכר שהייתי בשבוע הראשון לטירונות כשמפקדת המחלקה סיפרה לנו על אסון המסוקים.
אבל זו בעצם פעם ראשונה שאני קורא ו``נכנס`` לתוך הסיפור האישי שעומד מאחורי ה``שמות`` של החיילים
שנהרגו באותו לילה נורא.
אני לא חושב שיש לי הרבה מה לומר לכם, קטונתי, אני לא מסוגל לחשוב על עצמי בסיטואציה כזו כמו שלכם.
צריך הרבה כוחות וגבורה בשביל לדעת איך להמשיך לחיות אחרי דבר כזה.
אני חושב שזו אחת הסיבות שבגללן אני לא מעיז לחשוב בכלל על חתונה...וילדים...
אני לא יודע אם אוכל לעמוד במשהו כזה.
בעיתוני עירי (פתח תקווה) של סוף השבוע מפורסם סיפור נורא , על התמודדות קשה של משפחת אלון,בנם, ערן, נסע לטיול באפריקה לפני 5 שנים, ונטרף ע``י תנין. בילדותי הייתי חבר של אחותו.
השבוע התאבד אבי המשפחה, 5 שנים לאחר שלא הצליח להתמודד עם מות בנו.
יש הרבה ``עצות`` כיצד להתמודד עם השכול ויש הרבה אנשים ``חכמים`` כביכול שנותנים את דעתם על הנושא.
אבל מי יכול להבין את הכאב עד שלא הרגיש אותו על בשרו?

אדם גדול מאוד שאני מאוד אוהב שכל את בתו כשהייתה עדיין ילדה.
כשאב שכול אחר שאל אותו איך אפשר להתמודד עם האבל הנורא הוא אמר לו משפט שאני לא שוכח.
והמשפט היה:
lack of the sun never cry for the
allow you to enjoy the wonders of the stars your tears won`t
אני מרגיש שאין לי זכות לתת לכם עצות, אבל הייתי רוצה לשתף אתכם באמונה שלי.
אני באמת מאמין, שהדבר הנכון, אחרי כל הדמעות, זה להבין שהמסע הנוכחי בחיים הללו, הוא כמו גלים בים, הגל עולה, יש חיים, והגל יורד, ומסע חיים אחד נגמר, ומסע אחר מתחיל...
לאנשים החיים, זה נראה כאילו האדם מת, אך אין זה כך, הגוף מת, אך שורש הנשמה לא מת. נשמות לא פשוט נעלמות.
קראתי מה שחר כתה עליכם, על הוריו.אני לא מכיר הרבה אנשים שכתבו מכתב כזה להוריהם. למעשה, לי ולרוב חברי יש דווקא ביקורת מאוד לא חיובית על הדרך בה גידלו אותנו.
אני בטוח שאם שחר כתב כזה מכתב מדהים, זה אומר שבאמת הייתם הורים נפלאים, ובאמת נתתם לו את כל מה שהיה צריך בחייו אלו, גם אם נראה שהיו קצרים. הוא ודאי לקח עימו הרבה ממה שנתתם לו, להמשך המסע שלו, לגלגול הבא שלו, שאולי כבר החל...אני מאוד מקווה שלא פגעתי בכם בשום צורה בדבריי,
גל



4/15/2005 2:11:06 PM

אתר מדהים חשוב וקשה
ישבתי קראתי ולא יכלתי לעצור את הדמעות
אין כאב נורא מהכאב של הורים על סבלו או מותו של בנם

אני בטוח ששחר לא רוצה לראות אותכם מלמעלה סובלים
אני בטוח ששחר רוצה לראות אתכם צוחקים ונהנים ולא מחסירים אושר.

חזקו ואמצו


3/29/2005 1:05:33 PM

אנו מיצתרפים בצערך


3/29/2005 1:05:01 PM

אנחנו אדיר פישר ויובל גרטמן תלמידי כיתות ו` עורכים טקס יום הזיכרון ...
אנחנו מנס-ציונה ואנו עורכים את הטקס בגן ה73 אתם בטח תהיו שם משתתפים בצערכם ...
בברכה אדיר ויובל


3/29/2005 1:03:19 PM

שלום רב!!!!!!!!!
אנו מתנצלים על האסון החמור שקרה לבנכם שחר רוזנברג
הסיפור נגע ללב שלנו


3/15/2005 9:05:26 PM

שלום לאורית!
שמחנו לראות תגובתך לאחר הגלישת באתר ``שחר`` אנא השאירי כתובת דואר אלקטרוני שלך כדי שנוכל ליצור קשר.
כתובתנו - arie475@walla.com


3/15/2005 7:15:49 PM

הולחן-מצטערת על שגיאת הכתיב . אני ממש נרגשת ממה שקראתי .


3/15/2005 7:07:00 PM

למדתי רבות על בנכם ואני כואבת את כאבכם.
אני מורה המחפשת חומר לטכס יום הזכרון. ורצתי לדעת אם אחד השירים שכתבתם אולחן ומושר. ואם כן בידי מי ?
ולבקש את רשותכם להשתמש באחד הטקסטים לטקס.
אודה לכם באם תאפשרו זאת
אורית


3/8/2005 6:36:41 PM

הגעתי לאתר במקרה. חיפשתי תרגום עברי של איתקה, ומצאתי את שחר.או את אבא שלו. או גם וגם.
גם אני נשאתי את איתקה איתי בטיול ארוך.
הגעתי לאתר במקרה, והתרגשתי.
רציתי שתדע.

ד.


2/10/2005 3:13:45 PM

שלום לכולכם!
ךדודי היקר עד מאד, לקח לי קצת זמן לחזור אליך ולא משום שעיותותי לא היו פנויות, אלא לאחר שהתלבטתי איך לחזור אליך.
לבסוף החלטתי לכתוב לך כי חשבתי שעל המילים הכתובות יש לי אפשרות לעשות הגהה ולבחון כל תו ותג!
תחילה אנע חייב לומר לך כי כל שנה אני נפעם מחדש מהאזכרה ל``שחר``, לוקח לי בערך יומיים לחזור למסלול, כמות המשתתפים, הרגשת האובדן המשותפת, כל אלה גורמים לי להרגיש שייך לחוג קטן ומובחר של אנשים הקרובים אליכם ועל כך גאוותי!
רציתי לומר לכם כי לפני 17 שנים נהרג חמי בתאונה ביתית מטופשת, ערכנו לוויה מרובת משתתפים ונדמה היה אז שהאסון גדול וכבד, מקץ שמונה שנים לא נמצאו אפילו עשרה אנשים למניין.
כאן אני מגיע לנקודה העיקרית, רציתי לשאול אותך, מדוע אתה מגדיר עצמך כ - ``א.ש.ש.`` (אבא של שחר)? הלא באותה נשימה אתה גם בעלה של דבורה, אביהם של שגיא ועינת והסבא של יותם וגאיה ועוד הרבה.
רק בעמדי מעל חלקת הקבר ביום ששי מוקף בהמון אנשים, הבנתי פתאום שבזכות ההגדרה הזאת ובזכות מפעלך ``שחר חי``.
שחר חי בליבם של אנשים שראיתי ביום ששי ובליבם של אלה והם רבים - שנבצר מהם להגיע, והכל בזכותך!
הספדים, שירים, מסעות וטקסים הם אלה שנותנים לנו את הזיכרון, בקיצור, יותר ממה שאתה צריך לספר, אנחנו צריכים לשמוע.
ולספר החדש ... קשה .... סופו של דבר איני יודע אם קיים ספר בעולם העוסק בשואה ויכול להעביר באמת את התחושות של המבקר בגיא ההריגה. ממרומי הקומה השישית בקרית מוצקין קשה לי לדמיין את מימיי הוויסלה המשנים צבעם בעיקבות כמויות הענק של אפר אדם!!! איני יכול לדמיין את קירות האבן בחדרי הגזים, האמת, החיפוש האובססיבי אחר תעודות מזהות שהגעת הביתה, הזכיר לי נאנסת המקרצפת את גופה, שעות במקלחת בנסיון נואל להסיר את עקבות משעה הזוועה.
מכל הספר אקח עימי לדרך החיים את המשפט ``וחי הזכרון לשחר בני``, אכן, חי הזכרון ופועם בליבות כולנו, לא רק ב-4 לפברואר כל שנה, לא רק ביום הזכרון לנופלים במערכות ישראל. הזכרון הוא בכל מסוק שחולף בשמים, בכל טיול לארץ פלגי מים בצפון, כל הליכה על חוף הים. וכן, את השיר ``עוף גוזל`` שאיני מסוגל לשמוע עד היום.
אנא סלח לי אם חציתי גבול כלשהו, הכל מאהבה גדולה
שלך
זאבי


2/6/2005 6:47:52 PM

06/02/2005 דבורה ואריה היקרים:
מצטערים שלא יכולנו להגיע עקב אילוצים משפחתיים,
אך ליבנו וכאבנו איתכם מכל הלב,תהיו חזקים,
מי יתן ותזכו להרבה בריאות ואושר

מלאה ואברהם סטרוביסקי


2/4/2005 2:00:26 PM

דבורה ואריה יקרים!
זוכרת תמיד
וחושבת עליכם, היום יותר מתמיד.
מצטערת שלא יכולתי להגיע, אך ליבי אתכם.
תהיו חזקים.
רב נחת, בריאות ואושר מכל היקרים שלצידכם.

מיכל (לשעבר מקיבוץ רבדים)


2/2/2005 4:54:08 PM

אריה,
קיבלתי ממך את הכתובת של האתר בנסיעה לפולין. איבדתי לאחרונה בן משפחה קרוב ועדיין אני יודע כמה גדול המרחק מלאבד בן. בנך נראה כבחור לתפארת, מקור לגאווה רבה.
שלא תדעו עוד צער וכאב...
יעקובסון אלעד.


2/2/2005 8:36:48 AM

02\02\2005
אריה ודבורה היקרים!
אכן למילים יש הרבה כח!
רציתי לומר לכם שהתרגשתי מאד מקריאת הספר ומהתקליטור,לא אחת עד כדי דמעות,
כמורה מלווה מסעות של בני נוער לפולין,שהייתה באותם מקומות הזדהתי עם אותן תחושות ומחשבות שהעלית,אריה,על הכתב בעקבות מסעך.
בטוחני שהספר המוקדש לזכרו של שחר אכן ישיג את מטרתו ``לזכור ולא לשכוח``גם את מאורעות השואה וגם את שחר שכל כך יקר לכם ולכולנו.
ברגשי הערכה,רונית דניאל
מורתו של שחר ומורה בתיכון בן-גוריון בנס-ציונה


2/1/2005 10:54:18 PM

אריה ודבורה יקרים
כמה מהר חלפה לה שנה נוספת, ארועים רבים כל כך
התרחשו במעגל המצוצמם והרחב של כולנו.המספרים
העצומים שמציינים באירועים הקשים הקורים סביבנו לא נתפסים (רק לאחרונה באסון הצונאמי למשל) ולכן, כמו שסיפרתי לכם, אני החלטתי לזכור את שחר, למרות שלצערי לא הכרתי אותו.
מידי פעם אני מוצאת עצמי מדפדפת בספר המדהים שהוצאתם לזכרו.
אמיר שלי (בני האמצעי) הוא בדיוק בן גילו של שחר ובכל שנה ביום הולדתו של אמיר אני חושבת גם על שחר
(22/3/97).
אני מקווה שהשנה האחרונה הביאה עימה עליכם גם דברים נעימים ולא נותר לי אלא לאחל לכם הרבה בריאות, נחת ואושר מכל הסובבים אתכם.
בידידות
תמי ברין
מזור



12/21/2004 2:59:55 PM

אנו קבוצת תלמידי י` מתיכון ``בןגוריון`` נס ציונה במסגרת מחויבות אישית כל שנה זוכרים וכואבים מחדש את מותו של שחר ז``ל.
בעודנו נזכרים ורוצים להתאחד עמכם.
נכנסו לאתר של שחר רוזנברג ז``ל.
עיינו בסיפורים,ובשירים שכתבו עליו.
לא הכרנו את שחר ז``ל אך אנו משתתפים עם צערכם וחושבים עליו תמיד

``ובעוד אני הולך בדרכי, גיליתי את הבאר כעלות ה`שחר```

החבר`ה ממחויבות אישית 2004
מפרוייקט *כולנו יחד לומדים
ומלמדים מחשבים באשכול פיס נ``צ**
****************** 21/12/04


12/6/2004 3:13:29 PM

לדבורה ואריה שלום.

היה נחמד ליפגוש אותכם שוב......תודה עבור http://www.shaharozenberg.co.il/
האתר לזכרו של שחר מאד מרגש.סיירנו בו, זה החזיר אותנו ליום גילוי המצבה שבו הרגשנו מה זה כאב .


תהיו חזקים

גלילה ואריה














12/1/2004 4:51:21 PM

אריה ודבורה שגיא ועינת
סיירתי באתר והימים ההם חזרו אלי בכל הכח.
האתר מרגש ולוקח את הקורא לכל מה ששחר אהב ומראה עד כמה היה בחור עם נפש עדינה ורגישה.
ולאריה :
תודה על המילים ועל השיתוף בהרצאה לפני מודיעי הנפגעים של קצין העיר רחובות - ישר כח
תמשיכו בפועלכם ותתנחמו בילדים והנכדים המתוקים
שלכם
זהר צדיק-קצין העיר רחובות


11/29/2004 8:37:23 PM

זה פשוט מדהים.
כל כך צעיר וכל כך מלא חיים של עוצמת רגשות ומחשבה. חבל לעולם על מה שאיבד ועצוב עד בלי די לכל מי שזכה להכירו.
משתתפת באבלכם ובחגיגת חייו,דרך האתר שיצרתם ודרכו זוכים אנשים כמוני להכירו,
חן.


10/29/2004 2:37:50 PM

זאת שוב טל סליחה טעיתי בשם השיר שמו ``בן יקר שלי``


10/29/2004 2:34:07 PM

שלום קואים לי טל לפי דעתי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא היום הכי עצוב בשנה כל שנה מחדש אני מוצאת את עצמי מול הטלויזיה וים של דמעות שוטף אותי אני מאוד מתחברת ליום הזה למרות (בלי עין הרע)שלא קרה לי דבר כזה במשפחה אני מאוד מבינה את הכאב שלכם על אובדן שחר הגעתי לאתר הזה בלי כוונה תוך כדי חיפוש חומר לעבודה ומצאתי את עצמי שקוע בכל מה שכתוב באתר וכל השירים שכתב ושאתם כתבתם לו ורק שתדעו שככל שהזמן יעבור הכאב והחלל בליבכם רק יגדל אבל תיהיו חזקים בשבילו כי בטוח שזה מה שהוא היה רוצה היתרגשתי מאוד ממה שכתבה האמא ``ילד יקר``היתרגשתי עד דמעות....


10/26/2004 10:51:37 PM

הי,קוראים לי יראת אמיתי ואני גרה בגוש קטיף. אני בת 14 ואמא שלי נרצחה לפני ארבע שנים. מאז השתניתי מאוד.תמיד הייתי רגישה מאוד,אבל מאז אני מאוד רגישה ואני מרגישה קרובה לאנשים שחווים את השכול ,כמוני. הגעתי לאתר בטעות וישר נכנסתי והתחלתי לקרוא.לא הפסקתי.הרגשתי שאני נכנסת לנשמתו של שחר כשקראתי את השירים המדהימים שכתב.הזדהיתי עם מה ששגיא כתב. התרגשתי ממה שכתב אריה.הכל כל כך מרגש,כל כך נכנס ללב.תודה שנתתם לי להכיר את שחר שלכם,להכיר את נבכי נשמתו,שקוסמים כל כך.תודה.אשמח אם תיצרו איתי קשר,כתובתי:יראת אמיתי כפר דרום ד.נ. חוף עזה79720


10/7/2004 9:42:46 PM

אף פעם אין מאוחר נראה לי...
דרך תלאות מרובה עובר עמנו דרך מלאה יסורים וקשיים, אך מי שהוא בעל אמונה הקשיים האלו לא יכולים לו. אריה על השהות המיוחדת במחיצתך ביחד הפנים שלך כשאנו דיברנו על ימינה ושמאלה אתה הסתכלת ומבט פניך אמר ``אין שחור ולבן ודרכנו עוד ארוכה``, אתה אריה איש בעל אמונה זכינו וזכיתי לקבל קצת מכח אמונתך המיוחדת, איש בעל כוחות אתה ``חזק ונתחזק``.אריאל.
נ.ב. עוד לא ערכתי את הסרט אני מקווה שזה יצא לפועל.


10/4/2004 8:53:10 AM

אריה שלום,
גם אני קיבלתי את הכתובת מנסיעתנו המשותפת לפולין. נכנסתי מספר פעמים אולם רק עתה אזרתי אומץ לכתוב מילה או שתיים. או בעצם נראה לי כי ארים לך טלפון. חג סוכות שמח.
יגאל (העו``ד המילואמניק)


9/26/2004 10:02:21 AM

אריה היקר!
חזרנו משבוע ביחד בפולין והנה אני נכנס לאתר של שחר.
שוחחנו לא מעט במהלך אותו שבוע, היה לע הכבוד והזכות להכיר אותך.
שיהיה חג שמח
גידי צור


9/25/2004 10:28:44 PM

ארייה
קיבלתי ממך בנסיעה לפולין את הכתובת של האתר
נכנסתי ראיתי, מאוד התרגשתי
אני מאחל לך ולמשפחתך שלא תדעו עוד צער
שנה טובה וגמר חתימה טובה
אלי דוד, סגן מוהנדס


9/24/2004 3:19:20 PM

אריה שלום!
סיירתי באתר לפני כניסת החג
אכן מופת להנצחת זיכרונו של שחר
מאוד נהניתי והתרשמתי
בקורות החיים של שחר נפלה טעות
בתאריך האסון (1977 במקום 1997)
היה כיף להכיר אותך.
להתראות וגמר חתימה טובה
ארז זהבי 24.9


9/1/2004 5:08:27 PM

שבוע הבא אני הולכת ב``ה להדריך טיול ולעבור ליד שאר ישוב- שם אני אזכיר אותו, את הבן שלכם, שם אני אעביר הלאה את מה שקראתי, את הגבורה, את האהבה, הכל ...
משתתפת איתכם בצערכם , ובאובדן היקר מכל...
מיטל


8/22/2004 8:40:10 AM

בדרך מקרה הגעתי לאתר ולא הנחתי לו עד שלא ראיתי ושמעתי הכל.

איתכם בכאבכם על אובדן היקר מכל.

ורדית- ערד.


8/17/2004 6:06:43 PM

ץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ


6/28/2004 10:57:36 PM

שלום שמי חן שניאור
האתר ממש נגע בליבי וריגש
אני גם אחות של שרית שניאור שנפלה בפעילות מבצעים ב- 24.10.2003
ואני מקימה אתר להנציח את אחותי הגדולה
ושאלתי היא אם אפשר לפרסם באתר שירים שלכם וחומרים מהאתר ואני יכתוב כמובן של מי השיר והזכויות.
תיצרו קשר בקרוב ותודה רבה,
חן שניאור


6/23/2004 10:11:59 PM

אני לא מכיר אותכם אבל משתתף בצערכם ממה שראיתי בנכם היה בחור מן הטובים שנלקח מאיתנו ללא סיבה, אני מחזק את ידכם ומקווה שדברים מהסוג השה לא יקרו לעולם


6/1/2004 6:00:26 PM

אריה שלום השנים חולופות ובארצנו המטורפת ומורבת האסונות והצער קשה לזכור את כולם עיניתי באתר והתרשמתי מהחיל שתמיד ישאר צעיר וכעת כשאני אבא עובורות לי מחשבות בראש איך חיים עם אסון כזה איך שורדים את החיים מול האבן הקרה אין נחמה פשוט תהיה חזק ותזכור שאין שלב בחיו שהוא היה מאושר כמו בצבא יעקב קרית ביאליק


5/22/2004 11:46:47 PM

אריה שלום
לפני כמעט שנתיים, ביום 28/5/02, נרצח אחינו, גלעד שטיגליץ הי``ד, בפיגוע, עת שמחבל חדר לישיבה התיכונית באיתמר וירה בו שעה ששיחק עם חבריו. אחינו לא למד בישיבה זו, אלא היגיע אליה יומיים קודם לכן על מנת לבחון אפשרות ללמוד שם שנה לאחר מכן, לזאת לצערינו לא זכה. אחינו בן 14 וחצי בהרצחו בן הזקונים להורינו. כאב ששכל אתה בנו אתה בטח יכול להבין מה שעובר עלינו מאז אותו יום נורא. בעוד כשלושה שבועות נערוך אזכרה לזכרו של אחינו גלעד ובכוונתנו לערוך מצגת לזכרו. השיר שחיברת לזכרו של בנך, שחר ז``ל ``לא אשלים לעולם ילד`` חדר לליבנו. אנו מבקשים כי תתיר לנו להשתמש בשיר כרקע למצגת ונודה לך אם תוכל לשלוח העתק מהשיר במייל חוזר.
תודה וסליחה על ההטרדה, בתקווה שנשמע בעתיד רק בשורות טובות.
oritm@molsa.gov.il אורית מסלנסקי
shlomitb@barak.net.il שלומית ברוט


5/12/2004 10:59:38 PM

חלף זמן ימיפ עוברים ושנים
ואני שהייתי ילדה אז
גדלתי והגשמתי אותם חלומות
ובכל יום זיכרון כשאני מרכינה ראש אני נזכרת
איך יצאתי מהכיתה ושמעתי את המילים שחר רוזנברג נהרג
לא הכרתי את שחר היטב בחייו
אך עם חבריו ביכיתי את מותו
ודבר מדהים הוא שעשיתם ששיתפתם..
שלא תדעו עוד צער


5/5/2004 8:23:34 PM

אנחנו מאוד מיצטערים על מות בינכם שחר ואריה אתה היתה בבית הספר הדר בנס צינה מאליעד ברנס ונופר ברכה וקריין ברכה


5/5/2004 6:16:52 PM

shalom , ani etchem letamid.


4/29/2004 2:30:57 PM

למשפחת רוזנברג היקרה מכול!..
איך אפשר לתאר אובדן כזה...זה דבר קשה.. מאוד!!!!!!!!
אובדן של בן..
אני לא יודעת איך אתם מתמודדים עם הזיכרון יום יום...
איך בכמה שניות כל האהבה וגידול הבן שלכם..נגמרו..
אני לא יכולה לתאר כזה סבל.. מה שאתם עוברים..
אשמח שתשתפו אותי בתמודדות שתתנו לי קצת מושג שאני יוכל באמת להבין..
משתתפת בצערכם העמוק..
מקווה ש ה` יאיר את דרככם וינתב אותה בצורה כי טובה ומבינה שאפשר..
ואני מקווה שלשחר טוב איפה שהוא.. למרות שכולנו היינו רוצים שיהיה כאן איתנו..
יה זכרו ברוך!


4/28/2004 10:16:13 PM

משפחת רוזנברג
איכם בכאבכם על האובדן היקר מכל!
משה
צפת.


4/28/2004 9:16:47 PM

דבורה ואריה היקרים הרי הלב פועם וכואב כל פעם מחדש.הכל כבר נאמר ומה כבר אפשר להוסיף חוץ מתמיכה,אהבה,ועידוד.שתהיו חזקים לדורות הבאים.לאה ואברהם


4/28/2004 3:54:37 PM

אריה ודבורה היקרים , רציתי שתדעו שאנחנו הנס ציונים עדיין מצפצפים פעמיים מתחת לגשר בפלמחים

אוהב י.ר


4/28/2004 1:11:27 PM

אריה ודבורה היקרים
ריגש אותנו מאוד כמה אנשים נכנסו לאתר של שחר
כל מי שנכנס יזכור את שחר. אנו אתכם לעד
סימה ושלום


4/28/2004 11:23:03 AM

לכבוד מר/גברת רוזנברג
שלום שמי נדיב שורר ואני לומד בבית ספר ישיבת בני עקיבא רעננה.
אני במגמת תקשורת וכעבודת סוף שנה התבקשתי לכתוב עיתון.
לנושא העיתון בחרתי את נושא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
ובתור אחד מהכתבות בחרתי לכתוב על דרכי זיכרון של חלק מהחללים.
הייתי רוצה לכתוב על האתר אינטרנט לזכרו של שחר כאחד מדרכי הזיכרון.
אני אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי יש לי רק כמה שאלות שאני ירצה לשאול.
בברכה נדיב שורר
052-393-4766
dvschorer@aquanet.co.il


4/28/2004 9:34:46 AM

hello,

i just wanted to say that you have done a wonderfull job by building this website in memorial of your son.
be strong!!!!!


4/27/2004 9:50:25 PM

אריה שלום.
חוזר אני מ``גבעת תום ותומר`` שליד קבוץ נגבה.
היו אלפי מבקרים היום באתר לזכר 73 חללי אסון המסוקים בכלל ולשניים, תום ותומר בפרט, בפינה צנועה ומוצלת.
מאחר ואני מעורב, ריגשית, בכל הנושא ובפועל תורם יום עבודה בשבוע לאתר הנ``ל, כתבתי מספר דברים במשך השנים מבוקר שלמחרת האסון ועד לליל אמש.
אנא, העבר לי את כתובת האי-מייל שלך כדי שאוכל להעביר אליך את הדברים.
בתודה, בברכה ובכל בכבוד לאתר ולצורת ההנצחה.
יאיר נגב, דא-אקזיסט,
מגן חיים.
טלפון: 7409907 09 402603 052
פקס.: 7601024 09


4/27/2004 6:18:30 PM

לאריה ודבורה המקסימים
מה אפשר לכתוב להורים שאיבדו את ילדם ?, כל דבר ייראה קטן מדי.
חיים של אדם נקטעו פתאום.
לכל דבר יש משמעות,לכל דבר יש סיבה.וככל שתהיה כואבת הסיבה,היא קיימת,וזה לא ממש מעודד.אבל זה נכון,ואדם, יכול ברגע כזה לאבד את האמונה , אם הייתה לו,או מצד שני,לחזקה אפילו יותר.
אתה מסתכל על תמונות של אדם שלא נמצא כאן יותר,אבל נראה כ``כ חי,אין לו מושג (או שאולי כן..) שהחיים שלו הולכים להיקטע בגיל כ``כ צעיר,שהסוף שלו יגיע מוקדם ממה שחשב.
מחפשים סימנים,רמזים ורוצים לעודד, ולא יודעים איך.מה נגיד,``תהיו חזקים?``,זה יעזור אם נגיד?,``תסתכלו על החצי המלא``,``תהנו גם בשבילו?``,את הכל אתם כבר יודעים ומה שנשאר,להיות איתכם לאורך כל הדרך,לא להתנהג כאילו כלום לא קרה,אבל גם לא להתנהג כאילו חרב עולמכם לתמיד.כי הרי אתם יודעים ששגיא ועינת,וכמובן גם יותם וגאיה מביאים לכם הרבה אור וסיבות לחיוכים.. אוהבים כ``כ,אסתר ונפתלי


4/27/2004 1:09:18 PM

מישפחה יקרה שלום,
שמי רפי ואני כותב לכם מהעיר קופנהגן, השנה החלטתי להתייחד דווקא איתכם, בדיוק לפניי 18 שנה, בהיותי קצין בגולני איבדתי שלושה מחבריי היקרים, היום שהדמעות כבר יתיבשו להן, אני רואה שהמעגל לא מפסיק ודמעות חדשות ממשיכות לזלוג, לא הכרתי את שחר, ואף לא למדתי איתו, אבל קראתי עליו מתוך רצון להישאר במישפחה הזו שניקראת מדינת ישראל,ואני רוצה לומר כמה גאה אני לקרוא ולראות את התמונות, של שימחה מהולה בסיפור עצוב, אני רוצה לאחל לכולכם חג יום עצמאות שמח, לכו לכם למנגל, ולדברים ששחר אהב לעשות,תישמעו פינק פלויד,ותאהבו את מי שאיתכם.
בידידות

רפי


4/27/2004 2:49:36 AM

שלום למשפחה,
שמי קרן, אנני גרה בארץ מזה 6 חודשים, אני גרה באיטליה למטרת לימודים.
זו פעם ראשונה בחיי שאני מחוץ לתא המשפחתי הקטן שלי ומחוץ לתא המשפחתי הגדול שלי (מדינת ישראל).
קשה כאן, במיוחד קשה לי שאין באפשרותי להיות חלק מיום זה, כאן, כשאני מנסה להסביר לחברי הזרים את מה שעל ליבי הם לא מבינים, הפ פשוט לא מבינים.
טיילתי באתר, לא פיספסתי אף לו דף אחד, כואב לי.....
באתר זה מצאתי מישהו שמבין את הכאב
אני לא באמת יודעת מה לומר לכם,
אבל אני כן אומר לכם תודה, בניתם אתר לתפארת... מצאתי כאן נחמה ולו הקטנה ביותר...
תודה
מי יתן ולא תדעו עוד צער
קרן חתוקה


4/26/2004 7:23:50 PM

שלום אריה
אני לא יודעת אם אתה מכיר או זוכר אותי אבל למדתי עם שחר ביסודי בבית ספר ראשונים קוראים לי רוית שם משפחתי הקודם שוקר כיום אני רוית אויזראט. אני כותבת לך כי חשוב לי לציין שאף אחד לא שכח את שחר אי אפשר לשכוח אותו. אני הגעתי לנס ציונה בכתה ד` ומאז שאני זוכרת שחר זה מלך הכיתה אני חברה טובה עד היום של מרב מרדלר ומיכל מזרחי. אחרי המקרה הנוראי היינו כולנו בבית שלכם אתם עוד הייתם בחול` אחכ כל שנה עליתי עם מרב מרדלר לקבר כיום אני גרה בצרפת אבל אני חייבת לומר שאת שחר אי אפשר לשכוח אני מתחברת לרדיו באמצעות האינטרנט ועומדת דום בצפירה לזכר הגיבורים וכמובן לזכר שחר הגיבור. אני זוכרת שהיינו יוצאים כל הכיתה יחד ושחר תמיד היה מלך הערב תמיד מצחיק ואני זוכרת את לג בעומר כמה כיף היה כמה מגובשים היינו וגם את המכבייה אני דיברתי עם שחר הרבה לא ישנו כל הלילה והלכנו לקנות ממתקים בקיוסק בשלוש לפנות בוקר.
טוב אני יכולה לכתוב מגילה שלמה למרות שלא הייתי כל כך קרובה לשחר אבל בכיתה שלנו בבית ספר ראשונים היינו ככ מגובשים כמו משפחה אחת שאי אפשר לשכוח. אני חייבת להגיד לך שההורים שלי התקשרו אלי במיוחד אתמול לומר לי שיש אתר לשחר ההורים שלי גרים לא רחוק מכם הם גרים במכבי 1 אז.....זהו אני כותבת לך בדמעות אבל היה מאוד חשוב לי גם אם אתה לא זוכר אותי בעצם אתה יכול לראות בספרי המחזור של שחר.
חשוב לי לציין שאת שחר לא שכחנו אפילו אם אני מדברת בשם כולם אני מבטיחה שכולם חושבים כמוני ואני בטוחה שתקבל עוד הרבה מכתבים.
האתר מאוד יפה אם אפשר לומר כך ומאוד נוגע ללב.
רוית שכואבת איתכם.


4/26/2004 7:23:15 PM

שגיא ומשפ` רוזנברג.
חשתי צורך לכתוב בלי ממש לדעת מה לומר.
הרגשתי שגם בשתיקה אצליח להעביר את המסר.
גם אם זה נדמה יש דברים שלעולם לא אשכח.
מאיה דמשק קליר


4/26/2004 7:02:14 PM

אריה ודבןרה היקרים
ריגש אותי מאוד האתר שערכתם לזכרו של שחר .
ולמרות שבשנים האחרונות לחיי שחר לא היה ביננו קשר
כל ילדותינו היתה יחד , בגן, בבה``ס יסודי , במכבי צעיר ובתיכון . תקופה יפה ומופלאה שלא תשכח לעולם .
אין ספק ששחר הוא יחיד ומיוחד כפי שכתבו כאן רבים ואני אומרת זאת מתוך הכרות עם ילד שובב , מצחיק וחכם
תמיד אתכם מרב מרדלר ( חברת ילדות )


4/26/2004 5:15:04 PM

האתר מאוד מרגש ומאפשר להכיר ``קצת`` משחר ומשפחתו , דרך זכרון מדהימה ואוטנטית.
אתכם ביום זה,
ערב יום העצמאות.

ניסן


4/26/2004 5:00:13 PM

BE strong
from sSouth Africa
Esty Ahatroni


4/26/2004 4:39:35 PM

רציתי שתדעו שבקרתי את שחר באתר, ומאד התרגשתי
היום יום הזיכרון זכרתי את הבן שלכם שחר


4/26/2004 2:07:59 PM

רצינו שתדעו שלמרות שלא היכרנו אותו ריגש אותנו מאוד לראות את כל הקלטת שהכנתם עליו,וגם לראות אותו בטיול עם ענת. ואכן הוא בחור לתפארת, גם אנחנו גאים בו, יהי זכרו ברוך לעד. בטוחים אנחנו שנשמתו ממשיכה למסעות שאותם רצה לעשות, ובטוחים אנחנו שהוא עדיין ממשיך לחקור דברים, ולחפש את משמעותם.
תיהיו חזקים, הוא משאיר את רוחו על כולנו.רציתי לרשום שהוא אדם מיוחד,ניתן לראות את זה מהסרט שצילמתם, אדם שחיפש משמעות לכל דבר, ואת עומקם של דברים. אנחחנו רוצים להודות לו על שבחר לשרת בצבא במסלול מסוכן, ואמיץ על מנת להגן עלינו, ותודה גם לכם משפחה יקרה שלו על שיצרתם וטיפחתם אדם כמו שחר.
קרן ודוד. 26.4.2004


4/26/2004 2:01:01 PM

נכנסתי לאתר לאחר שהאזנתי ל 103FM. בהחלט מרגש ועצוב.
שלא תדעו עוד סבל לעולם.


4/26/2004 1:59:35 PM

נכנסתי לאתר לאחר שהאזנתי ל 103FM. בהחלט מרגש ועצוב.
שלא תדעו עוד סבל לעולם.


4/26/2004 11:24:39 AM

אין מילים ,פשוט היה גבר משכמו ומעלה ,מדהים,רגיש,חכם,מצחיק....,אני מאחלת לכם מכל ליבי שתדעו רק אהבה ושמחה אתם בהחלט נראים אנשים מדהימים ואכן בזכות אנשים כמותכם מדינתנו מיוחדת.
תיהיו חזקים.
ואני יכולה להבטיח לכם שמהיום בימי הזיכרון ,שחר יהיה בליבי


4/26/2004 10:34:16 AM

אתם הורים מדהימים ולכן לא מפתיע לראות ששחר היה כה מדהים.


4/26/2004 10:07:26 AM


רציתי לומר שתי מילים

לא שכחנו!!!!


4/26/2004 9:07:28 AM

שמעתי את דבריו של אריה ברדיו ברכב בתוכנית הבוקר ביום הזכרון בגלי צה``ל ומאד התרגשתי.למרות שזאת הפעם הראשונה ששמעתי על שחר הדברים של אריה מאד נגעו ללבי.

משפחת רוזנברג היקרה רציתי לומר לכם שבזכות אנשים כמוכם מדינת ישראל היא כה מיוחדת.


4/25/2004 6:45:09 PM

לדבורה ואריה שלןם
שיר נוגע ללב, אלבום גדול ויפה,זכרונות ועוד זכרונות,
מה אוכל להגיד,רק לזכור וישאר כוח


4/25/2004 4:16:17 PM

שלום אריה
אנחנו שותפים הבוקר הזה לכתבה על אתרי הנצחה במעריב.
האתר שלכם מצליח להעביר את הייחוד של שחר ואת מידת האהבה העצומה והכאב שיש בכם, במיוחד אהבתי את הסרט שהכנתם עליו- הצילום של השחר בתבור ושל שדה החמניות מאוד יפה ועצוב.
אני מבין ומזדהה עם הצורך לבנות להנציח את שחר, להבטיח שישאר כמה שיותר ממנו וכך ימשיך לחיות בליבם של אנשים רבים נוספים.
אנחנו איתכם, יהי זכרו ברוך.
דביר, בן דודה של שירי נגארי, שנהרגה בפיגוע בקן 32 בירושלים.
נ.ב.
גם אני נולדתי בקפלן ב- 77 :-)


4/25/2004 2:51:19 PM

שמעתי אןתך היופ אבא של שחר
היות וגם אני שוחה באותו ים של שכול כמוך, נכנסתי לבקר
את האתר שזה כמו להכיר את שחר
אני חוה מיזליש, אמו של שמואל דן מיזליש היד שנהרג ב 9 אפריל 2002 במלחמת חומת מגן יחד עם עוד 12 חיילים ומפקדים
אודה לך שתבקר באתר שלוwww.shmuel-dani.org


4/25/2004 11:10:50 AM

התרגשנו לראות את התמונות ולקרוא את השירים והסיפורים ואני מאוד אוהב את השיר הזה גם

נישגב בית ספר הדר


4/25/2004 11:10:39 AM

האתר מרגש מאוד יוני דריקס ו`1 הדר


4/25/2004 11:10:03 AM

לאריה ודבורה שלום רב!
אני מאוד התרגשתי מהאתר שלכם .
ובנוסף אני מאוד עצובה ממות בנכם שחר ז``ל
מבי``ס הדר אונת מנגיסטו ו-1


4/25/2004 11:09:00 AM

האתר נגע בליבנו והתרגשנו וכולנו ניזכור מכל בית הספר הדר ואני בימיוחד אזכור אותו מאליעד ברנס מנס ציונה


4/25/2004 11:06:37 AM

לכבוד משפחת רוזנברג:
אנחנו בנות מבית הספר הדר, גילי אורטל:
האתר מלא רגש, וריגש אותנו מאוד.
ואנחנו מישתתפות בצערכם.
באתר יש את כל קורות חייו של שחר ז``ל.
יש לנו שאלה לשאול אתכם:
האם אתם גאים ששחר נהרג למען המדינה?
ושוב, אנחנו משתתפים בצערכם
ותודה על הידע עליו.


4/25/2004 11:06:13 AM

אנו מישתתפים בצערכם על מות בינכם שחר רוזנברג
באסון המסוקים

מאליעד ברנס ועידן בן משה
מנס ציונה בית הספר ``הדר``


4/25/2004 11:05:32 AM

אין לנו הערות בגלל שהאתר היה טוב מאוד וכולנו ניזכור את שחר רוזנברג ז``ל


4/25/2004 11:05:07 AM

אני רבקה אלבז מבית הספר הדר שבנס ציונה
משתתפת בצערכם.


4/25/2004 11:04:38 AM

אנחנו משתתפים בצערכם תלמידי ביה``ס הדר

עופר לוי


4/25/2004 11:03:28 AM

האתר מרשים ומעניין כל מי שיכנס לאתר יזכור את שחר וידע מי הוא היה.
מאת יוני
ו`1 מביה``ס הדר


4/25/2004 11:03:18 AM

אנו מישתתפים בצערכם על מות בינכם שחר רוזנברג
באסון המסוקים

מאליעד ברנס ועידן בן משה
מנס ציונה בית הספר ``הדר``


4/25/2004 11:02:37 AM

האתר מרשים ומעניין כל מי שיכנס לאתר יזכור את שחר וידע מי הוא היה.
מאת יוני
ו`1 מביה``ס הדר


4/25/2004 11:01:40 AM

אני אתי דהן מבית הספר הדר שבנס ציונה
משתתפת בצער המשפחה
והאתר שעשיתם מאוד יפה.


4/25/2004 11:01:37 AM

בית ספר הדר נס ציונה!

אנחנו משתתפות בצערכם על בנכם שחר ז``ל
אהבנו מאוד את האתר הוא מאוד מזכיר את שחר!!
תמשיכו כך להזכיר את שחר
אוריין וליאור !!


4/25/2004 11:00:52 AM

האתר מרשים וממעניין ולדעתי - בגלל האתר שחר יונצח וכל מי שיכנס לאתר יזכור את שחר טוב מאוד.!



מאת גיל
כיתה ו1 מבית ספר הדר


4/25/2004 10:53:50 AM

אנו משתתפים בצערכם, אנו ילדים מבית הספר הדר בנס ציונה.
צפריר ואליה


4/25/2004 9:54:06 AM

אני משתתפת בצערכם על שחר והאתר מאוד עצוב ו..........יפה שלכם,חנה


4/25/2004 9:43:01 AM

האתר שלכם יפה מאוד אנחנו ממליצות לאחרים גם להיכנס
לאתר זה,
אנו משתתפות בצערכם,

שלכם
ספיר וימית וכל ז`3


4/25/2004 9:42:22 AM

האתר שלכם יפה מאוד אנחנו ממליצות לאחרים גם להיכנס
לאתר זה,
אנו משתתפות בצערכם,

שלכם
ספיר וימית וכל ז`3


4/24/2004 4:46:30 AM

אריה ודבורה,
שעבדתי על בניית האתר לא חשבתי על ההשלכות שיכולות להיות לו ובעיקר ראיתי בבניתו את הדרך שלי להיפרד משחר,
אני שמח לראות שדרכו אנשים רבים מכירים,חווים, זוכרים ובעיקר מחבקים את שחר ואתכם.

אוהב
רועי


4/23/2004 10:35:47 PM

שלום קוראים לי ענת בת33 אמא לעומר ואנחנו חיים בנגב במושב מסלול...שולחת המון חיבוק אוהב!!כואב...נשמתו מסתופפת בבית המחר....ועוד יבוא היום בו תיפגשו...תדברו ותצחקו כמו בעבר...
כי החיים והמוות הם אחד כמו הים והנהר...
אתם מוזמנים בכל עת שתרצו לטייל באזור ``חבל הבשור``
לבוא לנוח ...לנשום לשתות מיץ לימון סחוט...089960970


4/23/2004 5:01:35 PM

לאריה ודבורה שלום
ביום שני 26 לאפריל אני מארגן את טקס יום הזכרון בבית הספר אינטגרל במונטיוידיאו שבו ישתתפו למעלה מ- 400 תלמידים. בטקס תיקרא מורה בשם רוזיטה בעברית את השיר``לעולם לא אשלים ילד`` ובנה יקרא את השיר בספרדית.
כמו כן אספר בטקס את סיפור חייו של שחר.
כל טוב מחזקים אותכם לקראת יום הזכרון.
יהודה וחגית.


4/9/2004 3:17:01 PM

אריה מועדים לשמחה ,
נכנסתי לאתר שלך ומאוד התרגשתי,
,תמשיך בדרך מבן דודך
שלמה פורמן


1/27/2004 11:04:09 PM

היום ביקרתי בלבכם בפעם הראשונה.
רציתי להגיד תודה-
תודה על הזכות שניתנה לי להכיר אדם נפלא, אהוב ומיוחד במינו.
חובקת אתכם חזק אבי.


1/17/2004 1:33:34 PM

אריה היקר שלי שלום,
זה הזמן להתרשם, זה הזמן לתת את הדעת על מה שקרה ועל מה שעוד יקרה.
אנו בני משפחת השכול שזימנו לנו מכנה משותף הקשור לילדים, מנסים לחיות את היום ולהעביר את התקופה מיום זכרון ליום חלוקת המלגות, דרך יום ההולדת וכו..
אנו שעושים הכל למען האחרים שלא ישכחו, לקחנו על עצמנו להעביר את העגלה העמוסה ונעשה את המשימה בטוב שבטוב.
אריה יקירי, יצא לי להכירך לאחרונה בין אותיות הזכרון לדפי השכול בעתון ההורים השכולים, מי ייתן ויהיה בכוחגנו ובעוצמתנו לעשות עוד ועוד....
שלום חבר
שמואל אגבר


1/16/2004 9:10:49 AM

קראתי את הדברים, ואני מחזק את ידיכם באומץ שהראיתם ובעוצמה שגיליתם להמשיך את החיים
יהודה איזנברג


12/28/2003 1:01:11 PM

אריה שלום
שמי זהר, אנחנו לא מכירים אך שותפים באסונינו.
אחי יואב נהרג בחג השבועות בתאריך 17/5/2002 כאשר נפל עם אופנועו מגשר בר אילן.
על האתר קראתי בכתבה שפורסמה בעיתון ידיעות אחרונות בתאריך 2/11/2003 ובה נכתב גם על האתר של אחי יואב .
מה גם ששם המשפחה שלנו הוא שחר התרשמתי מאוד התרגשתי וכאבתי יחד אתכם.
מילות השיר שכתבת מרגשות מאוד וגורמות לדמעות ליזול.
מי יתן ויהיה לנו הכח להמשיך לזכור ולהזכיר.
בנוסף אריה אבקש לשתף ולשאול אותך בדרך זאת האם תוכל לסייע לי באיתור אדם שיוכל לעזור לנו בהמשך בניית האתר לזכר אחי יואב. בתקופה האחרונה נתקלנו בבעיה באתר ונמחק לנו כל האלבום תמונות כמו כן אנו מעונינים לפתוח אותו גם לתגובות ולעוד מספר אפשרויות כמובן שמדובר תוך תמורה כספית.
בתודה מראש ושלא נדע יותר צער.
זהר שחר


12/8/2003 2:49:37 PM

במסגרת מחוייבות אישית אנחנו קבוצת תלמידים מכתות י`
בתיכון בן גוריון בנס ציונה, בפרוייקט כולנו יחד לומדים ומלמדים מחשבים .
קראנו את השיר והזדהנו איתו מאוד .
מקווים שאסון זה יהיה האחרון .

נוער מחשבים שוחר שלום .


12/2/2003 9:49:28 PM

73 . למה אני לא מסוגלת להגיד את המס` הזה
שבעים ושלושה חיילים, שבעים ושלושה.
לא אחד. לא חמישה ולא שישה.
73 בנים צעירים ומפוחדים
שלחלקם בקושי מלאי 20.
73 בנים שחשבו שללבנון הם נוסעים
ולא תארו לעצמם שבדרך יתנגשו שני המסוקים.
צעירים הם היו, ילדים.
כל החיים לפניהם היו פרוסים.
אף אחד לא תאר.
אף אחד לא חשב,
שכך יסיים הוא את חייו.
ואולי היו להם תוכניות?!
הלא את החיים הם בקושי הספיקו לחיות.
למה המס` הזה 73 מפחיד אותי נורא?
למה כשאני אומרת את זה אני לא מאמינה?
ו73 חיילים לשמיים למעלה עלי
ו73 גובורים את השמיים מלאו.
שימרו עלינו בנים יקרים, בבקשה,
בגלל שאנחנו פה למטה מפחדים נורא.

נתנאלה צרפתי ח`2


11/9/2003 5:57:12 PM

ביקרתי את שחר. ראיתי הורים אדירים.
את השיר שכתבה אחותו, אחזו אחות מאחה מילים.
שמעתי אבא ענק.
אני יודע שלא ימחה הטון הזה המדהים טון עמוק מתהום.
קשה כרגע לדבר, הלם הדבור והנופים - תבור ושקיעה והארץ הזאת.
אוכל להמשיך בפעם אחרת, קשה,קשה, המילים האלה:
מה הוא מצא שם? לאן היא מיהר?``
אני אוהב אתכם, אל תגידו מה זה ישנה.
יוסף עוזר


11/9/2003 5:47:14 PM

אריה שלום!
קראתי בעיון רב את החומר הנפלא שבאתר.
לעולם לא אשכח אותך מהטיול בקבוצה המשותפת לדרום אמריקה ובעיקר את הרגע בו נודע לך על נפילת בנך.
הרגע בו ראיתי אותך יורד מהחדר במלון אליו הגענו באושואייה והודעת לי כי קרה אסון בארץ ולאחר מכן כל נסיונותיך לשאוב כל פיסת מידע מהארץ, עד הרגע בו ישבנו במסעדה לארוחת ערב וקיבלת את ההודעה המרה בטלפון.
לך לאשתך ולילדים, למרות שהכרתי רק את אבי המשפחה ובתקופה מאוד מאוד קצרה, ההתרשמות ממנו אדירה.
אני מאחל לכם את כל הטוב, תהיו חזקים עד כמה שניתן ומי ייתן ונגיע במדינה כבר לשקט ונהיה ככל העמים.
בכל הכבוד
שמחה מורבצ`יק


11/5/2003 8:35:54 PM

אריה היקר שלום רב,
אינך מכיר אותי קראתי על האתר בynet.
רק רציתי שתדע שאני מזדהה עם כאבך וכואבת אתך עד כדי כך שכל מילה שאני כותבת מכאיבה לי, דוקרת!!!
אחי גלעדי היקר לי מכל ואהוב נפשי לעולמים נהרג בתאונת דרכים בתאריך
4/2/2003
והוא רק בן 27 וחצי
אין מילים שיכולות לתאר את עוצמת הכאב, הזוועה, העצב והגעגועים שהפכו למנת חלקנו לשגרת חיינו.
יכול להבין רק מי שחווה אובדן
ולא משנה באיזה נסיבות האסון קרה!!!
תשתדל להיות חזק (כולכם) בשביל שחר שאני בטוחה שזה מה שהוא היה רוצה.
מי כמוני יודעת ומבינה עד כמה זה קשה ובלתי נסבל!!!
ויודעת מה זה נעצרו ונהרסו החיים בשנייה אחת!!!
האתר לזכרו של שחר יפה ומרגש (התרגשתי וכאבתי עד דמעות) ואם תרצה אתה מוזמן לראות את האתר של גלעדי שלי www.giladi.co.il
אני מאחלת לך ולמשפחתך שתזכו לנחמה ורק אושר וטוב מהיום והלאה לנצח
שלך,
טלי פלד.


11/5/2003 8:17:03 PM

שלום לכולם..
שמי הוא ליאור סידרנסקי אני שרתתי בפלח``ן נח``ל במחזור 8/94 הכינוי שלי היה פידל. מהכרותי לשחר גיליתי אדם נפלא כולו כוונות טובות ועזרה לזולת.
כל משימה אשר הוטלה עליו בוצעה על הצד הטוב ביותר בלי טעות ובחיוך. בחור משכמו ומעלה. כאשר שמעתי על אסון המסוקים הכאב היה קשה מנשוא ויותר מכך שאבדו כל כך הרבה חברים וביניהם את שחר שאותו פשוט אי אפשר לשכוח, אדם שכולו טוב לב.
יהיה זכרו ברוך. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
ליאור סידרנסקי (פידל)


11/5/2003 8:11:55 PM

האתר לזכר שחר עצוב ומצמרר. המילים שלי קטנות, ואין לי איך לנחם .
אילן יצחייק


11/5/2003 4:34:09 PM

``הצל שלי ואני יצאנו לדרך ארוכה...``
א.ש.ש{אבא.של.שחר}