פאש!

  95/ 9 /17-16

 

אני לא בטוח אם התאריך היום הוא ה- 16 או ה-17 בספטמבר אבל אני בטוח שעכשיו  11.45 בבוקר.

יום שבת מלא שמש ואפוף שביזות.

אבל אני יושב לי פה בחוץ עם הנובלס גביע מים קרים,

שלום חנוך שופך את יגונו על מוחי הטרוד גם כך,

וכותב לך מכתב ואלו הרגעים שבעצם עושים לי טוב,

עכשיו זה מדכא ומדפרס אותי בצורה שרק את יודעת,

כי רק את יודעת את גבול השביזות שלי,

 אבל אני באמת יודע שיש לי למה לחכות ויש לי בשביל מה לשמור על השבת שלי, וזו את ,

ואני לא אומר שלא שווה לי לחזור הביתה למשפחה,

יש לי הרבה הרבה בשביל מה לחזור אליהם וכמה שהערכתי אותם לפני הצבא

נראה כאפס וכעין לעומת כמה שאני מעריך אותם עכשיו,

אבל את משהו מיוחד פאש,

והשילוב הזה של המשפחה שלי ושלך הופך את הצבא לדבר כ"כ לוחץ וכבד בחיי,

אבל עם טיפת גישה אופטימית לחיים נעבור את זה ובאוגוסט 98

נשב אני ואת על חוף במנאלי (אם יש אחד כזה) מסטולים לחלוטין ונשתה כוס

מיץ תפוזים ענקית.