הבית מלא אנשים והלב מלא כאב.

ואני כאימא חושבת, עד כמה הבית יכול להיות מלא אנשים, והלב מלא כאב.

וכמו תמיד בשעות סיוט שכאלו מתחילים לעשות ספירת מלאי: ילד, איש צעיר - כמה הספיק לחיות את החיים וכמה באמת נהנה בימיו, בשבועותיו, בשנותיו - ואני נזכרת בשיחות הקצרות שלנו על שאיפות של אימהות לגבי ההווה והעתיד של שילדים שלנו, מה כן לעשות, מה לא לעשות, ולמה.........

והיום אני חושבת, שהדרך שלכם טובה מן הדרך שלי. כי הילדים שלכם באמת קיבלו את המפתח לעולם החושים והרגשות, כי נתתם להם ללכת בדרכם.

ועל כן שחר הספיק לחוות את ימיו בארץ ובעולם. ושחר חי וחווה אותם ימים וחודשים ושנים בדרכו שלו ושלכם.

ולו היה גדל בבית אחר, מי יודע אם היה מצליח לחיות כל כך לפני שעזב למקום אחר.

 

אתכם באמת בצער רב,

 ורדה ברקן

 תיכון "בן-גוריון" נס ציונה