לו הייתי קנגרו אוסטרלי

אריה האב

מלבורן אוסטרליה Great Ocean Road

REMARKABLE ROCKS, KANGAROO ISLAND

CAPE TRIBULATION NORTH OF CAIRNS

"מי שיש לו איזה שלמענו יחיה,

יוכל לשאת כמעט כל איך"

ניטשה

פתיח

לו הייתי קנגרו אוסטרלי כתב צעיר ישראלי בדף שמצאתי מוצמד לעץ אקליפטוס בכניסה לנמל סידני הישן, את יתר הכתוב יוכל הקורא למצוא באחרית דבר.

 

עצם רעיון הטיול באוסטרליה נמסך בעורקיי עוד עת הייתי בשליחות של מימוש צוואת בני שחר שנפל באסון המסוקים מעל שאר ישוב  "לשתות כוס מיץ תפוזים גדולה". המקום הינו מנאלי, עיר ציורית בצפון הודו כאשר מעליך נמצאת שרשרת רכסי ההימליה ואתה עצמך שותה כוס מיץ תפוזים גדולה. באותו מעמד נדרתי לעצמי כי כל עוד אוכל ויהא בכוחי הרי את שנבצר משחר בני אני אמלא! הדברים אמורים ב-לראות בעיני/עיניו, להריח באפי/אפו, לשמוע באוזני/אוזנו ולטעום בחיכי/חיכו את כל אותם מקומות מרוחקים מבודדים שהיו מקור בלתי נדלה להתעניינות עבורו ושהיה בדעתו של שחר להגיע לתור וללמוד אותם. כן באותו זמן החלטתי כי בני הקטן יהיה הצל שלי מעתה ממש כמילות השיר של יהודה פוליקר "הצל שלי ואני יצאנו לדרך"

בתחילה עלה בדעתי לבקר בניו-זילנד אך לאחר בדיקות מספר שכללו שיחות עם אנשים שביקרו במקום וקריאה אובססיבית ב “Lonely Planet”  היה ברור לי כי האי הדרומי של ניו-זילנד לא ערוך למבקרים בעונה זו של השנה קרח, קור ושלג ימנעו חדירה וכניסה למקומות שהיה בדעתי לראות. שלא לדבר על אותם מקומות השוכנים לחופו של האוקיאנוס השקט ומסת הביו-חי ששורצת בהם.לכן התפשרתי (בדיעבד התברר כי פשרה זו היתה רווח אחד גדול) על יבשת אוסטרליה.

אוסטרליה עד היום יבשת חידה, מדינה אשר שימשה עד לפני כ 100 שנה כמושבת עונשין לפושעי בריטניה הגדולה, מהווה היום באורח החיים המערבי שלה, במרחבים העצומים ללא קנה מידה ובהרכב האנושי המאכלס אותה, מופת למדינה מפותחת אשר לרוב מדינות העולם יש מה ללמוד ממנה וניתן בהחלט להתקנא בה.

 

מלבורן, אוסטרליה, GREAT OCEAN ROAD

 טיול מרתק לאורך חופי האוקינוס השקט תוך כדי צפיה במצוקי סלע המצביעים מהים Twelve Apostles, וכמובן London Bridge שחלקו קרס וצלל במי האוקינוס, בין מפרץ למפרץ מתפתל לו כביש בתוך יערות צפופים של עצי אקליפטוס כסופי גזע.

ביציאה מאחת העיירות הישנוניות שבדרך ניצב לו בית קברות קטן מיד לכשראיתיו התכנסתי בתוך עצמי ונזכרתי ונזכרתי בחלקה הצבאית של בית העלמין בנס ציונה, מבטי הופנה למרחקים בלתי נראים מעבר לחלון וידי מנגבת מבלי משים את עיניי הלחות. רגעים שצריך לחיות אותם, להתמזג, לא לדבר, לא כלום, רק להיות עם הצל. דקות ארוכות חלפו עד שחזרתי ממרחקי האין-סוף.

הים פחות סוער ממה שדמיינתי לי אולי בגלל עוצמת גלי הרגש המתנפצים בתוכי. תוך כדי שיטוט במרחבי האין סוף כשהזכרון מפלח בי בעוצמה בלתי רגילה חלף עבר במוחי מעין רעיון המעיד על יצר ההישרדות וההמשכיות האנושי, חשבתי לעצמי שהדרך הטובה ביותר להנציח אותך בן, תהיה למצוא איזו אישה שתסכים לשמש לי ככלי בהבאת ילד חדש לעולם. לא אכחד, רעיון זה חלף במוחי יותר מפעם אחת מאז יצאת לדרכך האחרת, אך במחשבה רציונאלית ידעתי כי רעיון זה ימצא מקומו כפי שרעיונות קודמים מצאו מקומם ונגנזו, מהטיעון העיקרי והוא שלא סביר להכניס לבית ילד כאשר הילדים יוצאים.

 

REMARKABLE ROCKS, KANGAROO ISLAND

ממשיכים בנסיעה בקנגרו איילנד אל עבר שדרת עצי אקליפטוס יפהפה שבצמרותיהם ישנים דובי קואלה, ישנים אמרנו?  דוב קואלה ישן כ 20 שעות ביממה! ממשיכים לנסוע ואז אני שם לב שהצמחיה נעשית פחות ופחות גבוהה ככל שמתקרבים אל חוף הים. שומעים סיפורים רבים על אוניות טרופות, מגדלורים עזובים, מרחוק רואים גושי סלע.

 

Remarkable Rocks סלעי הר געש שהתפרצו מתוך האוקיאנוס השקט. מרחוק נראו כסלעים רגילים אך בהתקרבנו אליהם החוויה מוחשית גדולה ומרשימה ביותר. מקרוב נראו כתמונת פסלים של האמן סלבדור דאלי, אותו אמן נערץ עליך, בן. נזכרתי כשחיפשתי לך תמונות, לוחות שנה וכל חומר אחר שרק אפשר אודות דאלי כי הרי ביקשת! סלעים מגולפים בעלי צורות אומנותיות מדהימות. נוסעים הלאה למונומנט טבעי הנקרא  Admiral’s Arch , ירידה אל סלעי הים הנראים פזורים בקשת וכלבי ים ניו-זילנדים שחורים וקטנים רובצים עליהם במרחק קטן מהגלים הענקיים המתנפצים בקצף לבן מתוך גב גל שקוף וכחול. מעל לים גוש ענני גשם פזורים בצבע אפור מרוכז כאשר מתחתיהם קשתות, קשתות (מעשה בריאה). מראה זה נתן לי השראה לאימרה הבאה "קשת גבך הקמור לקולטני - יפה יותר מאותה קשת בענן כפי שאלוהים הביא לידי ביטוי במשברי האוקינוס בדרום יבשת זו לחופי קנגרו איילנד".  ניתן להישאר כאן עוד זמן רב אך אנחנו נוסעים חזרה אל המעבורת הלילית שתחזיר אותנו לחוף היבשת, ארוחת ערב של Fish & Chips שלצערי חלקה מצא את סופו בשירותים של המעבורת זאת למרות שתנודות האוניה היו באמת קלות ביותר. נסיעה חזרה לאדלייד רחוב מרכזי מלון ישן, "Ambassador " שמו, אשר הכניסה אליו בשעה המאוחרת היתה אך ורק דרך אולם משחקי המזל. אך החשוב לנו מכל שיש היכן להניח את הראש, אז מה עם זה עם עוד 4 צעירים? כוס קפה חם, בקבוק בירה, מעט קרקרים קצת דיבורים וצחוקים לפני שינה והופ נרדמנו.

 

CAPE TRIBULATION NORTH OF CAIRNS

הירידה הקצרה לחוף כוללת הליכה דרך יער גשם שבו אזורי ביצה ממשיכה בעצי קוקוס ועצי דקל המסתיימים בפתאומיות על חוף ים רחב כשלפנינו הים. הים אינו כחול וגם לא השמיים אך החוף בתולי וקסום. כרגיל הים נמצא בשפל וחלק מהריף הקרוב חשוף מעל לפני הים ולכן אין בו צבע מלבד החום ואין בו חיים ותנועה. טיול לאורך החוף אל קצה המפרץ מביאני להיזכר שוב בימים רחוקים לפני 20 שנה, אתה שחר בן 3 ואנו נמצאים על שפת הים האדום בחוף סיני אל מול ג'זירת פרעון הלא הוא אי האלמוגים. האב ובנו פוסעים בגאוה כאשר כף ידך הקטנה נתונה בידי אתה לבוש במכנס לבן ארוך וגופיה לבנה יפהפיה, שערך הבלונדיני מתבדר ברוח ואנו פוסעים לנו מעדנות תוך כדי שאלות רבות שלך קטנצ'יק אשר למעשה לא חדלו להישאל עד יומך האחרון, וכן בן, אפילו כאן על שפת ים טימור נזכר בך ביותר משמץ של געגוע. חולץ נעליים כדי לעבור נחל היוצא מהיער ונשפך אל הים. טיול זה ניתן לערוך רק בשעת שפל אחרת הנחל והים חד הם. בקצה המפרץ סלעים שחורים גבוהים שעליהם טיפסנו כדי להביט אל המים הגועשים למטה אל המפרץ הקסום הנפרש לפנינו. רגעים שקטים שבהם אין צורך להחליף מילים, רגעים שבהם אני יושב קרוב לעצמי וחושב, כלום לא מפריע למחשבותיי רק געגועים המשתקפים מבעד לעיני הלחות, הם הביטוי היחיד לסערת הנפש בה אני נמצא. 

אחרית דבר

אך לו הייתי קנגרו אוסטרלי כך כתב צעיר ישראלי

לפעמים, אני חושב לעצמי, איך זה להיות באוסטרליה , להיוולד ביבשת מבודדת, באוקינוס השקט, במדינה ענקית מוקפת אוקיינוסים. לגדול בעיר שרעפיה אדומים, לטייל בשדה הירוק, לגור בבית שסבא בנה. להיות נכד של סבא שמת מיתה טבעית.

 

ללמוד היסטוריה של 200 (מאתיים!) שנה מתוך ספר אפור, דק. לשאוב יין מחבית שבמרתף, מרתף שאינו מקלט. להיות אוסטרלי ולתכנן חמש (5!) שנים מראש. לעקוב בחרדה אחר קבוצת רוגבי מקומית. להתגייס לצבא קבע, כי אין שירות חובה. להתפטר מהצבא מתוך שאיפה לקצת מתח בחיים.

לקרוא עיתון אוסטרלי ולא להבין את המתרחש בארץ הקודש, ומדוע נהרגים אנשים על כל שעל אדמה כשהעולם רחב הוא והחיים יקרים. להאמין שכל בני האדם שווים, ועם רצון טוב אפשר לנסות ולפתור כל בעיה אנושית.

להיות אוסטרלי, ולדעת שתותח יורה רק ביום הולדתה של המלכה אליזבט. לדעת שרימון הוא פרי המשאיר כתם על בגד בלבד. לדעת כי שק שינה נועד לטיולים. לדעת כי אלמנה, היא בדרך כלל אשה זקנה וכאשר השכן מספר שבנו נפל, לשאול אותו האם נחבל?

אלוהים, שבחרתנו מכל העמים, אינני בא אליך בטענות, אני מקבל את הדין באהבה ובגאווה. לא הייתי מחליף את ירושלים בסידני ואת החיים כאן בחיים קלים יותר, בכל מקום אחר! זו ארצי!

אבל האם זה צודק שהאוסטרלים מתים משעמום?

ואולי, אם הייתי קנגרו אוסטרלי לא הייתי שייך עכשיו למשפחת השכול שהולכת וגדלה  עם הזמן.