לשתות כוס מיץ תפוזים גדולה במאנאלי - הודו

או

"ראיתי אותך רואה אותו"

"I saw you see him"

יומן מסע

 אריה האב

הכנות למסע | דאראמסאלה, צפון הודו | מאנאלי, צפון הודו | אחרית דבר | לא אשלים לעולם ילד

פתח דבר

 

פש (קיצור של פשוש), באוגוסט 98' נשב לנו על שפת הים במאנאלי, אם יש מקום כזה, ונשתה כוס מיץ תפוזים גדולה.

כך כתב שחר רוזנברג לחברתו ענת אך לא הספיק להגשים חלום זה.

ב - 4.2.97 נהרג שחר באסון המסוקים בשאר ישוב.

ב - 31.7.98 אמור היה שחר רוזנברג להשתחרר משרותו בפלח"ן הנח"ל.

 

שחר רוזנברג תיכנן לטייל עם חברתו בהודו. רעיון של טיול זה בהודו כנראה הגיע אליו מפי אחיו הבוגרים.

היום כשנה לאחר שהיה אמור שחר להשתחרר, אני, אביו מולידו, מנסה לעשות טיול זה במקומו לראות את המקומות בעיניו, להריח באפו לטעום בלשונו ולחוש בכל החושים שבהן ניחן שחר אך לא זכה להגשים טיול זה. בכיסו נשא תמיד שחר קטע מנוילן מן השיר "הדרך לאיתקה" ע"י קוופיס קוסטנדינוס. השיר מסמל עבורנו את כל מה ששחר עבר ויעבור כי הרי לא חשוב האי איתקה אלא החשוב זו הדרך ואיך עשית אותה במובן שתהיה שלם עם כל מה שעשית. הדרך לאיתקה מהווה למעשה את מחולל האנרגיה במוחותינו והרצון לשאוף קדימה כל הזמן.

 

יהי זכרך ברוך בן שלי.

<חזרה למעלה>

הכנות למסע

 

אחד הגורמים בהבנתי את הודו ואורחותיה היתה התעמקות בספרו של מילן קונדרה הצ'כי "ההנאה שבאיטיות".

 

קונדרה כותב שקיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשכחה, ומוסיף עוד קונדרה נחשוב על מצב שיגרתי מאין כמוהו, אדם צועד ברחוב, לפתע פתאום הוא רוצה להיזכר בדבר מה, אך הזיכרון חומק ממנו, מוכנית הוא מאט את צעדו, לעומת זאת, מישהו אחר שמנסה לשכוח אירוע מצער שחווה לא מכבר יגביר שלא מדעת את קצב ההליכה שלו, כאילו ביקש להתרחק במהירות ממה שעדיין נמצא קרוב מדי בזמן.

 

מסקנתו של קונדרה היא שבמתמטיקה הקיומית מופיע הניסיון הזה בצורת שתי משוואות פשוטות:

1.    דרגת האיטיות עומדת ביחס ישר לעוצמת הזיכרון.

2. דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיכחה.

כמובן לא שכחתי את העצות הטובות שקיבלתי מילדי, עינת ושגיא, הנחשבים ל"בוגרי הודו".

<חזרה למעלה>

דאראמסאלה, צפון הודו – מקום מושבו של הדאלי למה, מנהיגם הרוחני של הטיבטים.

 

" ראיתי אותך רואה אותו  I saw you see him "

 

ערב ירד לו על דראמסאלה והחלטנו הסטודנטיות ואנוכי להגיע לאכול במסעדה שנודעה כמקום שואב לצעירים ישראלים. בקומה התחתונה מצאנו המוני סועדים בני המקום בצד האולם התפתל לו לוליינית גרם מדרגות שהוביל לקומה השנייה ומוסיקה רעשנית נשמעה.

עליתי ונלוותה אלי קרין, באולם החשוך למחצה אימצתי את עיניי ולא האמנתי ... בפינה ישוב לו ראיתי את הבן הקטן שלי שחר, כוס בירה ביד אחת וסיגריה מעלה עשן בידו השניה. סחרחורת תקפה אותי ואיימתי ליפול, מזלי שתמכה בי קרין. ברור הוא שרק מחזה תעתועים ראו עיניי.

ירדתי כאשר אני נתמך בקרין לקומה מתחת

והתיישבנו לארוחה מעורבת של מרק סיני, ירקות מנצ'ורים,

ירקות טיבטים ובירה גרמנית.

לפתע אומרת לי קרין שכמובן שמעה את "סיפור" אסון המסוקים

ממני,  "בקומה למעלה ראיתי אותך רואה אותו - I saw you see him".

הדרך חזרה לחדר על הגג ב - guest house היתה מלווה

במחשבות. היה לילה של גשם זלעפות, כאבי בטן וחום נמוך פקדו אותי.

דמעות געגועים וכאב התערבבו עם דמעות השמים בדרמסאלה,

מקום מושבו של הדאלי-למה מנהיגם הרוחני הגולה של הטיבטים.

 

 <חזרה למעלה>

מאנאלי, צפון הודו

 

מאוחר יותר לאחר שהבנות קבעו שאני מספיק חזק החלטנו שאנו יורדים לטייל בעיר, כמו גמלאים פסענו לנו באיטיות כדי לא לאמץ את גופי החלש, הגענו למרכז מאנאלי כמובן שחלומו של שחר אודות כוס מיץ תפוזים גדולה הוגשם ויושם במלואו מילאתי אחר צוואתו של שחר משום מה לא הרגשתי שום רגש הקלה! 

בעצם חוף ים ומאנאלי הם שני הפכים

אשר שחר לא היה מודע להם כי המרחק

ביניהם הוא של כ - 3000 ק"מ, מאנאלי

 שוכנת לרגלי רכס הרי ההימלאיה ואילו

חוף הים הקרוב נמצא אלפי ק"מ.

מאנאלי היא "הדרך לאיתקה" של שחר

ושלי אביו מולידו והיא מסמלת את כל

התום והטוב הנמצאים חבויים בבני הנוער

הישראלים המציפים את הודו מהמדבר עד

לים ומההרים עד לנהר הקדוש.

 <חזרה למעלה>

אחרית דבר

 

כבמכונת הזמן הובאתי מסוף המילניום אל שנים עברו בהן אדם נמדד ע"פ רגשות ע"פ האיזון ע"פ השקט וכמובן הקצב.

אמנם יומן מסע זה נכתב תחת הכותרת - "לשתות כוס מיץ תפוזים גדולה במאנאלי" או "ראיתי אותך רואה אותו" אותה ציווה במכתבו בני הקטן שחר ואני הגשמתיה, אך דבר חשוב נוסף הסתבר לי כי רכשתי את היכולת להבין טוב יותר את בני שגיא את אהבתו להודו המהווה את הקליידסקופ הגדול ביותר בעולם שהמתבונן מרותק כל שניה לחילופי האורות, הצלילים, הטעמים, הריחות וכל יתר האלמנטים העובדים ומפעילים את חושינו.

המנסרה (prisma) הנמצאת בתוך קליידסקופ ענקי זה מורכבת מאנשי הודו ומנהגיהם המקנים שקט ורוגע למבקרים בה ולמנסים לטעום ולו במעט ממנה.

אני לא מכיר מילה שתיטיב לתאר את הטעימה שלי מהודו מלבד המילה מרתק רק היום כמעט שבועיים מאז חזרתי ישבתי עם בני שגיא והעלינו חוויות כביכול משותפות ממקומות בהן ביקרנו ושהינו שנינו. מוזר לא פעם כאילו ופער הגילים בינינו הלך והצטמצם.

אז ילדיי דעו לכם אתם משענתי ואקדיש את כל כולי על מנת להבין יותר ובמיוחד להחכים אודות הצרכים שלך, בני שגיא.

 <חזרה למעלה>

וכדי לסיים באמת מסע מופלא ומרתק זה אציין כי מילות השיר

"לא אשלים לעולם ילד" ליוו אותי במהלך כל המסע.

 

לא אשלים לעולם ילד, שלא אזכה לראותך מחייך

לא אשלים לעולם ילד, שלא אשמע רעם צחוקך המתגלגל

לא אשלים לעולם ילד, שלא תשתף אותי בתכניותיך העתידיות

לא אשלים לעולם ילד, שלא תיסע לחקור ולתור ארצות רחוקות

לא אשלים לעולם ילד, שלא תצא בעקבות "איתקה"

לא אשלים לעולם ילד, שלא תחבקני לעודדני

לא אשלים לעולם ילד, שלא תטמון פניך בחזי בכדי שלא להיפרד

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל להריח מליחות זיעתך

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל ללטף שיערך הקוצני

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל להביט בך מהצד בגאווה

לא אשלים לעולם ילד, שלא אוכל להשלים.

 

ואתה בן מעופף שלי המשך ללוות אותנו מעל בזיכרון חד חריף ותמידי.

<חזרה למעלה>